אוף אוך אוי

[אמא נייחת]

אוף אוך אוי

ארוחת ערב כללה אורז מלא עם מש, תבשיל ירקות וחומוס ברוטב אדום, סלט ירקות, קציצות בטטה ועדשים אדומות וקלחי תירס.
חוץ מהבכור אף אחד לא אכל כלום, בעלי הכין להם כריכים עם חומוס בסופו של דבר.
אז חלק מלהיות בריא זה להקנות הרגלים בריאים לילדים, ואצלי מעולם לא אכלו ג׳אנק! אבל זה מתיש אותי - מה להאכיל אותם שלא יהיה זבל - רחמנא לצלן שאני לא אתן להם כריכים עם שוקולד והפורום יעלה אותי שוב על המוקד

.
אז איך אצלכם? מה אוכלת המשפחה? אחרת מכם או שאתם אוכלים אותן ארוחות? כמה זה משבש לכם את התפריט לעומת כמה זה משבש להם את התזונה?

 

[קשר חדש]

אצלי אותו מצב

בעלי והילדים לא מוכנים אפילו לטעום סלטים בריאים או שום אוכל בריא בשום צורה ואופן. בטח לא אורז מלא או מש. לא בטטות ולא עדשים.
בעלי שמח לאכול סלטים, אם הם עמוסי פיצוחים קלויים או מסוכרים, גבינות שמנות ורוטב אלף האיים. מבינה אותו לגמרי, גם אני אוהבת מאד את הסלטים הללו, אבל אני אוהבת ירקות ופירות בכל צורה ואופן. לא רק בצורה הזאת.
וכל מי שטוען שדוגמא אישית משפיעה. לא ביקר אצלי בבית. כל ארוחה יש לילדים סלטים, שאני מכינה לעצמי, והם לא מוכנים לטעום. אומרים להמשיך להציע, אז אני מציעה תמיד, כבר שנים על גבי שנים. הדבר היחיד שיצא לי מזה, שהבן מוכן לקחת ביס מברוקולי, רק אם הוא בלי כלום מעליו. כנ"ל מלפפון חתוך או עגבנית שרי.

 

[ורדה דודי]

פשוט זה לא אבל שווה

מניחים מגוון על השולחן. אוכלים עם הילדים. כל אחד בוחר מה שהוא אוהבת בלי ביקורת גלויה או סמויה.
אוכלים אותן ארוחות ואוכלים ביחד.
אין סלט שלי ובואו תטעמו מהסלט של אמא.
הסלט של כולם.
כשהילדים היו ממש קטנים, הבקשה היחידה היתה "תטעם", לא תאהב תעצור.
כשלא רצו, לא היה שום המשך או לחץ.
דואגת מראש שיהיה מגוון כזה שיכלול דברים שהם יאהבו ומשהו אחד חדש או אחר.
לפי התפריט שכתבת נראה שאת מאד מתאמצת.
מסעדת בריאות היתה גאה להציג תפריט כזה

 

[קשר חדש]

אני פועלת בדרך הזאת בדיוק מאז שהם נולדו במשך כל השנים

ללא תוצאות חיוביות
אין סלט של אמא, יש סלט שאמא אוהבת, כמו שיש קטשופ שהבת שלי אוהבת.
אני מבקשת מהם לטעום. עם הבן זה עוזר יותר, עם הבת והבעל פחות. הבן בד"כ טועם, אם זה משהו חדש שהוא לא טעם בעבר, ובזה זה נגמר. הוא לא אוהב.

 

[ורדה דודי]

לעולם לא תדעי את מידת ההשפעה

כל אחד בן אדם אחר עם אהבות אחרות.
באותו בית גדלים אנשים שונים עם טעמים שונים.
הדבר היחיד זה להמשיך ולהציע.
באיזה שהיא נקודת זמן זה בא לידי ביטוי.

 

[אמא נייחת]

כשיש סוכן כפול בשולחן...

בעלי מופלא. אבא ברמות על שנמצא עם הילדים בכל רמה אפשרית. כשיושבים לשולחן יש לי עוד ילד בן שלוש שלא נוגע בדברים שהוא לא מכיר.
לא מוכן לגעת בדברים חומים - לא לחם מלא, פסטה מלאה, חס וחלילה אורז אדום בר שחור וכדומה. עובד נגדי, מכין פסטות לארוחת ערב או פיצות או מטוגנים ואני באה הביתה לשולחן שלא כולל ירק מלבד סויה בצורת שמן
הגדול ספג בגן חינוך לתזונה בריאה ובאמת אוהב אוכל מורכב אבל הבן השני הולך אחרי אביו והבת הולכת אחרי אחיה...
אז מה אני עושה מול האדם העקשן ביותר ביקום שהחליט שהוא נוגע באוכל בריא? (ושוקל כמו דוגמנית רזה במיוחד, ושוחה קילומטרים כל יום טפו טפו טפו)
המלחמה במשקל אצלי היא לא רק נגד הנטיות של עצמי אלא גם מול הסוכן הכפול שלי

 

[קשר חדש]

לא הבנתי מה הבעיה עם בעלך?

אם הוא גם רזה, גם עושה ספורט, וממה שאני מבינה גם בריא (כי לא ציינת ההיפך), איפה הבעיה? למה הוא צריך לטעום? למה הוא צריך לאכול אוכל בריא יותר?
יש אנשים שיש להם מגוון טעמים צר. זה גנטי. גם בעלי כזה וגם הבת. אם טועמים מספיק פעמים, ומתגברים על הגועל, אז לעיתים מתרגלים לחלק מהמאכלים. אך צריך בשביל זה רצון של ברזל, והתמדה מרובה.
עד החתונה בעלי אכל שניצל, פסטה, ציפס, טוסט עם גבינה צהובה, מלפפון ופיתה. זהו מבחינת אוכל. סוכריות וממתקים הוא גם היה אוכל. כשהוא התחיל לצאת איתי, לא היה לו נעים בארוחות אצלנו בבית, והוא אילץ את עצמו בכוח לטעום עוד דברים. כיוון שהאוכל אצלנו בבית ואצלו בבית די דומים, הוא התחיל בגלל זה לאכול את המאכלים שאמא שלו מכינה.
יש עליו המון סיפורים במשך החיים, איך הוא הלך לארוחות משפחתיות ואכל רק את הלחם או הפיתה.
יש סיפור, אחד שהפך ממש לריב, שהיינו אצל חברים שלו כשהתחלנו לצאת. הוא היה רעב מאד, ואפילו לחם או פיתה לא היו, אז הוא גמר להם את שקדי המרק. הם טענו שלא אוכלים שקדי מרק, כי זה לא אוכל... ומכאן התחיל הריב.
כשהוא נסע לדרום אמריקה אחרי הצבא, הוא חזר שלד, ברמה כזאת שאמא שלו לא הכירה אותו, כי הוא לא הצליח לאכול כלום.
בקיצור, זה לא עניין של חינוך, וגם לא של המגוון שיש בבית, ולא של טיב/הטעם של האוכל בבית. זאת נטיה גנטית.
אני גם לא אוהבת הרבה סוגים של אוכל, אבל כמו הבן שלי, טועמת ולא מעוניינת להמשיך לאכול. אין לי בעיה למצוא מה לאכול בכל מקום, אלא אם כן שמו אותו תבלין שאני לא אוהבת בכל המאכלים (כמו לדג' קוסברה).

 

[ניקנוR]

סוכן כפול

ממה שאת מספרת, נשמע שבענייני אוכל הוא לא ממש כפול אלא ממש ״עבר לצד השני״ והשאיר אותך לבד..
אז אולי אפשר להסביר איך את מרגישה ולהזכיר שכהורים, אתם בעצם באותו צד.
והדאגה לבריאות הילדים- ולבריאות שלכם כדי שתוכלו לבלות הרבה שנים בריאות וטובות עם הילדים- היא אינטרס משותף.

וגם, לשמוע ממנו מה גורם לו להתעקש על התפריט שלו.

ואז, למצוא את הדרך לשלב בין הצרכים האישיים שלך, שלו, ואלו המשותפים לשניכם.

אולי הוא לא חייב לאכול אוכל חום וכד׳ (שלא ירגיש שמכריחים אותו לאכול דברים שלא מעונין)
אולי אם הוא יסתכל על האינטרס המשותף הוא לא ירגיש צורך ״לסלק אותך מהשולחן״ וירגיש בנוח להגיש מאכלים שחשוב לך שיוגשו גם כשאת לא נמצאת בבית..

 

[סבתא קטנה]

אם מכריחים לטעום, זה גם לא נעים

אני מלמדת את הילדים שלי שהם לא חייבים לאכול שום דבר שהם לא רוצים
כולל לא חייבים לגמור אוכל מהצלחת
אדרבה שילמדו להפסיק לפני שהאוכל בצלחת ניגמר
ובודאי שלא חייבים לטעום מה שלא רוצים
איזה מן דבר זה להכריח לטעום
מה שלא רוצים שהילדים יאכלו לא להכניס הביתה וזהו

 

[avi5199]

אצלי הילדים כבר גדולים וכבר לא בבית ... אבל

הם תמיד מאד אהבו ועדיין אוהבים מאד סלט במיוחד הבת שלי מאד אהבה ועדיין אוהבת סלט ירקות - למרות שהבעל שלה לא אוהב.
כשהבת שלי היתה בת שנתיים והינו שואלים אותה "מה גודל בגינה?" : התשובה היתה : "מלפפון, עגבניה, גזר, פלפל, ו - סלט ".
אצלנו לא היתה ארוחה בלי סלט ירקות . - בעיקר סלט פשוט כל הירקות קצוצים חתוכים דק עם פטרוזיליה או כוסברה שמן זית מלח ושום או עם בצל.
הם אוהבים גם חומוס שמכינים לבד בבית, תמיד היה ויש חומוס שאישתי מכינה מחומוס אורגני טחינה אורגנית מלח ומיץ לימון מלימון טרי, מעולם לא קנינו סלטים מוכנים.
היתי גם מכין להם פיצות בבית עם מרכיבים בריאים, עוף בתנור, דג סלמון בצורת חריימה, ודג אפוי עם הרבה שום, דגים מטוגנים שאחר כך מורחים עליהם רוטב שעשוי מ מיץ לימון, מלח, שום, וכוסברה.
אהבו קציצות הודו \ עוף ברוטב עגבניות (עגבניות טריות ולא רסק) ,פלפלים ממולאים באורז, ספגטי עם רוטב בלונז שאישתי מכינה ממרכיבים טיבעיים בלבד,
מעולם לא היה מאכל שאני או אישתי הכנו ואהבנו והילדים לא אהבו - לא זכור לי בכלל מקרה כזה שילד שלי לא "יתנפל על האוכל" בבית ויאכל הכל ברצון רב. (אגב שניהם רזים )
שניהם כמוני וכמו אישתי מעדיפים יותר חמוץ מלוח חריף מאשר מתוק.
הארוחה אצלנו תמיד היתה מורכבת ממנה עיקרית וסלט בלבד שמוגשים ביחד, אנחנו לא אוכלים מנה אחרונה, וגם לא ראשונה, מעולם לא הגשנו מנה אחרונה מתוקה בבית . (חוץ מליל הסדר וכאלה)
שתיה מתוקה עם האוכל שותים בעיקר לימונדה , לימון מים וסוכר, סחוט מלימון אמיתי ולא ממיץ מרוכז או משומר.

 

[ניקנוR]

זבל?

טלפון אחד ואני באה לאסוף

הכל נשמע מעולה!!

 

[ניקנוR]

ודרך אגב, אם אין תחליפים (סנדביצ׳ים למשל) אז אוכלים מה שיש..

 

[ניקנוR]

ואפשר גם לשתף את הילדים בשלבים שונים, במידה שמתאימה לך/לכם

בבחירת התפריט- כמובן מראש ולא אחרי שכבר הכנת-
בארגון רשימת הקניות אולי אפילו בהכנה.