PurpleGoat
New member
אז איך להתמודד עם האשה? ../images/Emo68.gif
שבת אביבית להפליא, הציפורים מצייצות והתנים מייללים. ממש כמו אלקטרון במעטפת האטום, אתה נמצא במצב האנרגיה הנוח ביותר - שרוע מול המרקע, רואה את משחק השבת, ומפצח גרעינים. שום דבר לא יכול לשפר את הרגע הזה, מלבד אולי טלוויזיה גדולה יותר. לפתע, החברה שלך נכנסת לסלון ואומרת: “תגיד, אני שמנה?” הרי אין תשובה שלא תתפרש ככן. "לא" זה כן. “כן” זה גם כן. "אני לא יודע” זה כן ו-"זה לא משנה לי” זה כן. השתהות, ולו הקלה ביותר לפני מתן התשובה, זה כן, כן, כן. רובכם מעדיפים לחזור בריצה לטירונות מאשר לתקל את השאלה הזאת ובכל זאת, היא עשויה לצוץ מספר פעמים בשבוע. המוצא היחיד הוא להגיד לא בצורה חדה וברורה, כאילו ציינתם עובדת חיים מוכרת ולא סתם את דעתכם. זה לא עוזר, אבל כל שאר הברירות הן גרועות עוד יותר. קיימות מספר שאלות, להן "לא" היא התשובה היחידה, ומספר שאלות נוספות שמותר לענות עליהן רק ב"כן" חד-משמעי ואמפטי. בכל מקרה, הרחבה, הצטדקות או כל ניסיון להיות מצחיק סופו שיהיה בעוכריכם. ניתן להיעזר בטבלה: "לא": יש מישהי אחרת? אתה עדין מפנטז עליה? אני משעממת אותך? "כן": אתה עדין אוהב אותי? אתה מפנטז עלי? השיער שלי יפה ככה? אבל מה לעשות, והרבה שאלות נשיות הן קצת יותר מסתם מבחן אמריקאי. יש כאלה שהן יותר כמו חידות חמיצר: "איזה נעלים יותר יפות?” מה שמעלה את השאלה, למה היא בכלל שואלת אותך. היא הרי יודעת שאין לך טעם בכלום וממילא גם בנעלים, וחוץ מזה לא אכפת לך. אז מה הטעם לשאול? כאן מדובר למעשה בחלק מתהליך האילוף שלך. הפתרון הוא שיתוף פעולה. תראה שהפנמת: תציע שתנסה את הזוג השני, ואז תגיד לה שהראשון נראה יותר טוב. זה צריך לפתור את הבעיה, אלא אם כן אתה מנסה להתחכם כשהיא מחליטה שהזוג השני יותר יפה למרות הכל. בשום מקרה אין להציע שתחליף שמלה. כבר עדיף להגיד לה שהיא שמנה וגמרנו. "לאן הקשר הזה הולך?" זו שאלה שדורשת חיבור בן 200 מלים או יותר. ברור גם שאין אפשרות להגיד: “קדימה” או “למעלה” או “לא יודע, לא הייתי בצופים” (גם ובמיוחד לגבי מי שכן היה). היא רוצה סיפור מהלב, היא רוצה שתתבטא, היא רוצה הערכה כנה של עתיד הקשר. אתה רוצה שאלה קלה יותר. אין אפשרות לענות לשאלה הזו בלי איזשהו צל של מושג של מה שהיא מצפה לשמוע. מה בכל זאת אפשר לעשות, אתם שואלים? יש עצה: שאלות שיש לענות עליהם בשאלה אחרת שימו לב באיזו פשטות אפשר לפרק את המוקשים בשאלות המסוכנות ביותר, עם קצת דמיון ולא מעט סקרנות רפלקסיווית: היא: "לאן אתה רואה את הקשר שלנו הולך?” אתה: "לאן את רואה את הקשר שלנו הולך?” היא: "אתה חושב שהיא יפה?” אתה: "מי?" היא: "אתה לא חושב שהגיע הזמן שנתחתן?” אתה: "למה, מה השעה?” היא: "מה היית עושה אם הייתי בהריון?” אתה: "את בהריון?” היא: "למה, אני שמנה?" אופס! הסתבכת קצת. היית צריך לראות שזה מגיע. נסה גישה עם קצת יותר מעוף: היא: "מה היית עושה אם הייתי בהריון?” אתה: "מה היית עושה אם הייתי בהריון?” זה אולי לא הפתרון המושלם, אבל לפחות הרווחת קצת זמן לחשוב על תשובה הולמת יותר. לפניכם לקט קצר של מספר שאלות "כלבו", שתמיד טוב שיש בבית, ושכדאי לשנן: כמה זה “הרבה”? מה אמרת? מה אני אמרתי? זה משנה לך? מה זה קשור לאם אני אוהב אותך? את מדברת אלי? (הערה: את במחזור? הוא לא אחד מאלה.) עכשיו אפשר להתקדם לבעיה בחשיבה כמותית: "עם כמה בחורות שכבת?" אפשר להגיד לה את האמת, אלא אם כן האמת היא יותר משמונה, או שאפשר לנחש בערך מה היא מצפה לשמוע. אם התוצאה היא יותר משמונה, תגיד שמונה. נתקדם לתרגיל הבא: "אתה רוצה להפרד?" נשים (ועורכי דין) לעולם לא ישאלו שאלה ישירה, אלא אם כן הן ידעו מראש מה תהיה התשובה. בנוגע לנשים עורכות דין, אני לא יודע מה הן עושות, ואני די בטוח שאני גם לא רוצה לדעת. הנקודה היא, שהן יודעות מראש מה הולך לצאת לך מהפה. גם אם אתה מנסה בשקט לנער אותן כבר שנה, אתה תגיד לא, ותחזור לנקודת המוצא. אי-אפשר להפוך את השאלה, כי אין לך שום צל של מושג מה תהיה התשובה שלה. הכי טוב זה פשוט להחליף נושא ("איזה נעלים יפות!"). עכשיו למשהו קל יותר: "שמת לב למשהו חדש בי?" התכוונתי, כמובן, לשאלה שקל יותר לטעות בה. אירוניה פוסט-מודרנית היא הדרך לתקוף שאלות מסוג זה: היא: "שמת לב למשהו חדש בי?" אתה: "החלפת טמפון?” היא: "שכחת איזה יום היום?” אתה: "כמובן שלא. היום יום חמישי.” היא: "הקשבת בכלל למלה שאמרתי?” אתה: "נכון מותק, מה שתגידי...” מצחיק, נכון? זה לא אשמתך שהיא לא רואה את ההומור בזה. אם היא רוצה תשובות טובות יותר, שתתחיל לשאול שאלות טובות יותר. כגון: "אתה רואה איך אתה נראה?” ואחיו התאום “מי אתה חושב שאתה?” אלו שאלות שבאות להזכיר לך ש90% מההחלטה לצאת איתך נבעה במקור מרחמים, ושתמיד אפשר להתחרט. מן הסתם הבאת את זה על עצמך כשציינת מבלי משים שבראד פיט מקריח או שהחיוך של ליאור מילר זה בטח לא בגלל שהוא צריך להתחנן לחברה שלו שתבלע. אתה לא באמת אמור להשיב על ה"שאלות" האלו, רק להתנצל שניסית להרים את הראש. אל תנסה להשיב מלחמה. במקום זאת, חייך. תפקודך הלוקה כחבר - לא - כגבר, הוא הנקמה האמיתית. הבא בתור: "אתה מאמין בגבר אחד - אישה אחת?” כמו עם רוב השאלות הפילוסופיות שכאילו צצות משום מקום, השאלה הזאת לא באמת צצה משום מקום. למעשה, זוהי חקירה מוסוות לגבי נאמנותך באירוע או אירועים מסוימים. אי לכך ובהתאם לזאת, גם על התשובה שלך להיות מוסוות. התייעץ בטבלה שלפניך לפני שתענה: שתי הערות: א. כשהגעת לשלב הזה, אתה כבר עמוק בבוץ. ב. זה לא באמת משנה מה אתה אומר, כל עוד אתה מצליח להגיד את זה בלי להסמיק. בואו נסתכל על דוגמה למתי צריך לשקר באופן גס ובמצח נחושה: "על מה הסתכלת?" טוב. אז צא מנקודת הנחה שהיא יודעת טוב מאד על מה הסתכלת. אתה הסתכלת על הבלונדינית במדרכה ממול. ובדיוק כשחשבת שהבאת את הטריק של להזיז את העיניים בלי לסובב את הצוואר לדרגת שלמות. הרי ברור שהאמת לא תועיל כאן. נכון שלשקר אין רגליים, אבל יש אברים שעוד פחות נעים לאבד. ברור שצריך לשקר. נשמע לכם פשוט? לא כל כך. גבר שנתפס בקלקלתו נוטה להתבלבל, וכשמתבלבלים עושים שטויות. הנה כמה מהטעויות הנפוצות של גברים המשיבים על השאלה: "על מה הסתכלת?" ספציפי מדי: על המחוש של הנמלה שטיפסה על המרזב של החנות השניה מימינך. לא ספציפי מספיק: על הדבר הזה.. טוב מדי: על השמלה המדהימה הזאת בחלון הראווה, שבא לי לקנות לך. רע מדי: על החוטיני המדהים הזה בחלון הראווה, שבא לי לקנות לך. שקוף: על כלום. ממש שקוף: על הבלונדינית מעבר לכביש עם החז... על כלום. ולסיום, שאלה פשוטה לכאורה, הדורשת קצת פרשנות: "אתה חושב שאני צריכה להסתפר?" אם תוציא ולו הגה, אז כשהיא תסתפר(היא ממילא החליטה בלי קשר אליך) והיא תשנא את זה(היה סמוך ובטוח שהיא תשנא את זה) זאת תהיה 100% אשמתך. אפילו אם תשתוק כמו דג, המקסימום שאתה יכול לקוות לו הוא שכשהיא תחזור הביתה שינייד אוקונר, היא תתקע בך מבט ארוך וחודר, ותשאל: "זה גורם לי להראות שמנה?" ועם זה אתה כבר יודע להסתדר. שיהיה בהצלחה לכולכם
שבת אביבית להפליא, הציפורים מצייצות והתנים מייללים. ממש כמו אלקטרון במעטפת האטום, אתה נמצא במצב האנרגיה הנוח ביותר - שרוע מול המרקע, רואה את משחק השבת, ומפצח גרעינים. שום דבר לא יכול לשפר את הרגע הזה, מלבד אולי טלוויזיה גדולה יותר. לפתע, החברה שלך נכנסת לסלון ואומרת: “תגיד, אני שמנה?” הרי אין תשובה שלא תתפרש ככן. "לא" זה כן. “כן” זה גם כן. "אני לא יודע” זה כן ו-"זה לא משנה לי” זה כן. השתהות, ולו הקלה ביותר לפני מתן התשובה, זה כן, כן, כן. רובכם מעדיפים לחזור בריצה לטירונות מאשר לתקל את השאלה הזאת ובכל זאת, היא עשויה לצוץ מספר פעמים בשבוע. המוצא היחיד הוא להגיד לא בצורה חדה וברורה, כאילו ציינתם עובדת חיים מוכרת ולא סתם את דעתכם. זה לא עוזר, אבל כל שאר הברירות הן גרועות עוד יותר. קיימות מספר שאלות, להן "לא" היא התשובה היחידה, ומספר שאלות נוספות שמותר לענות עליהן רק ב"כן" חד-משמעי ואמפטי. בכל מקרה, הרחבה, הצטדקות או כל ניסיון להיות מצחיק סופו שיהיה בעוכריכם. ניתן להיעזר בטבלה: "לא": יש מישהי אחרת? אתה עדין מפנטז עליה? אני משעממת אותך? "כן": אתה עדין אוהב אותי? אתה מפנטז עלי? השיער שלי יפה ככה? אבל מה לעשות, והרבה שאלות נשיות הן קצת יותר מסתם מבחן אמריקאי. יש כאלה שהן יותר כמו חידות חמיצר: "איזה נעלים יותר יפות?” מה שמעלה את השאלה, למה היא בכלל שואלת אותך. היא הרי יודעת שאין לך טעם בכלום וממילא גם בנעלים, וחוץ מזה לא אכפת לך. אז מה הטעם לשאול? כאן מדובר למעשה בחלק מתהליך האילוף שלך. הפתרון הוא שיתוף פעולה. תראה שהפנמת: תציע שתנסה את הזוג השני, ואז תגיד לה שהראשון נראה יותר טוב. זה צריך לפתור את הבעיה, אלא אם כן אתה מנסה להתחכם כשהיא מחליטה שהזוג השני יותר יפה למרות הכל. בשום מקרה אין להציע שתחליף שמלה. כבר עדיף להגיד לה שהיא שמנה וגמרנו. "לאן הקשר הזה הולך?" זו שאלה שדורשת חיבור בן 200 מלים או יותר. ברור גם שאין אפשרות להגיד: “קדימה” או “למעלה” או “לא יודע, לא הייתי בצופים” (גם ובמיוחד לגבי מי שכן היה). היא רוצה סיפור מהלב, היא רוצה שתתבטא, היא רוצה הערכה כנה של עתיד הקשר. אתה רוצה שאלה קלה יותר. אין אפשרות לענות לשאלה הזו בלי איזשהו צל של מושג של מה שהיא מצפה לשמוע. מה בכל זאת אפשר לעשות, אתם שואלים? יש עצה: שאלות שיש לענות עליהם בשאלה אחרת שימו לב באיזו פשטות אפשר לפרק את המוקשים בשאלות המסוכנות ביותר, עם קצת דמיון ולא מעט סקרנות רפלקסיווית: היא: "לאן אתה רואה את הקשר שלנו הולך?” אתה: "לאן את רואה את הקשר שלנו הולך?” היא: "אתה חושב שהיא יפה?” אתה: "מי?" היא: "אתה לא חושב שהגיע הזמן שנתחתן?” אתה: "למה, מה השעה?” היא: "מה היית עושה אם הייתי בהריון?” אתה: "את בהריון?” היא: "למה, אני שמנה?" אופס! הסתבכת קצת. היית צריך לראות שזה מגיע. נסה גישה עם קצת יותר מעוף: היא: "מה היית עושה אם הייתי בהריון?” אתה: "מה היית עושה אם הייתי בהריון?” זה אולי לא הפתרון המושלם, אבל לפחות הרווחת קצת זמן לחשוב על תשובה הולמת יותר. לפניכם לקט קצר של מספר שאלות "כלבו", שתמיד טוב שיש בבית, ושכדאי לשנן: כמה זה “הרבה”? מה אמרת? מה אני אמרתי? זה משנה לך? מה זה קשור לאם אני אוהב אותך? את מדברת אלי? (הערה: את במחזור? הוא לא אחד מאלה.) עכשיו אפשר להתקדם לבעיה בחשיבה כמותית: "עם כמה בחורות שכבת?" אפשר להגיד לה את האמת, אלא אם כן האמת היא יותר משמונה, או שאפשר לנחש בערך מה היא מצפה לשמוע. אם התוצאה היא יותר משמונה, תגיד שמונה. נתקדם לתרגיל הבא: "אתה רוצה להפרד?" נשים (ועורכי דין) לעולם לא ישאלו שאלה ישירה, אלא אם כן הן ידעו מראש מה תהיה התשובה. בנוגע לנשים עורכות דין, אני לא יודע מה הן עושות, ואני די בטוח שאני גם לא רוצה לדעת. הנקודה היא, שהן יודעות מראש מה הולך לצאת לך מהפה. גם אם אתה מנסה בשקט לנער אותן כבר שנה, אתה תגיד לא, ותחזור לנקודת המוצא. אי-אפשר להפוך את השאלה, כי אין לך שום צל של מושג מה תהיה התשובה שלה. הכי טוב זה פשוט להחליף נושא ("איזה נעלים יפות!"). עכשיו למשהו קל יותר: "שמת לב למשהו חדש בי?" התכוונתי, כמובן, לשאלה שקל יותר לטעות בה. אירוניה פוסט-מודרנית היא הדרך לתקוף שאלות מסוג זה: היא: "שמת לב למשהו חדש בי?" אתה: "החלפת טמפון?” היא: "שכחת איזה יום היום?” אתה: "כמובן שלא. היום יום חמישי.” היא: "הקשבת בכלל למלה שאמרתי?” אתה: "נכון מותק, מה שתגידי...” מצחיק, נכון? זה לא אשמתך שהיא לא רואה את ההומור בזה. אם היא רוצה תשובות טובות יותר, שתתחיל לשאול שאלות טובות יותר. כגון: "אתה רואה איך אתה נראה?” ואחיו התאום “מי אתה חושב שאתה?” אלו שאלות שבאות להזכיר לך ש90% מההחלטה לצאת איתך נבעה במקור מרחמים, ושתמיד אפשר להתחרט. מן הסתם הבאת את זה על עצמך כשציינת מבלי משים שבראד פיט מקריח או שהחיוך של ליאור מילר זה בטח לא בגלל שהוא צריך להתחנן לחברה שלו שתבלע. אתה לא באמת אמור להשיב על ה"שאלות" האלו, רק להתנצל שניסית להרים את הראש. אל תנסה להשיב מלחמה. במקום זאת, חייך. תפקודך הלוקה כחבר - לא - כגבר, הוא הנקמה האמיתית. הבא בתור: "אתה מאמין בגבר אחד - אישה אחת?” כמו עם רוב השאלות הפילוסופיות שכאילו צצות משום מקום, השאלה הזאת לא באמת צצה משום מקום. למעשה, זוהי חקירה מוסוות לגבי נאמנותך באירוע או אירועים מסוימים. אי לכך ובהתאם לזאת, גם על התשובה שלך להיות מוסוות. התייעץ בטבלה שלפניך לפני שתענה: שתי הערות: א. כשהגעת לשלב הזה, אתה כבר עמוק בבוץ. ב. זה לא באמת משנה מה אתה אומר, כל עוד אתה מצליח להגיד את זה בלי להסמיק. בואו נסתכל על דוגמה למתי צריך לשקר באופן גס ובמצח נחושה: "על מה הסתכלת?" טוב. אז צא מנקודת הנחה שהיא יודעת טוב מאד על מה הסתכלת. אתה הסתכלת על הבלונדינית במדרכה ממול. ובדיוק כשחשבת שהבאת את הטריק של להזיז את העיניים בלי לסובב את הצוואר לדרגת שלמות. הרי ברור שהאמת לא תועיל כאן. נכון שלשקר אין רגליים, אבל יש אברים שעוד פחות נעים לאבד. ברור שצריך לשקר. נשמע לכם פשוט? לא כל כך. גבר שנתפס בקלקלתו נוטה להתבלבל, וכשמתבלבלים עושים שטויות. הנה כמה מהטעויות הנפוצות של גברים המשיבים על השאלה: "על מה הסתכלת?" ספציפי מדי: על המחוש של הנמלה שטיפסה על המרזב של החנות השניה מימינך. לא ספציפי מספיק: על הדבר הזה.. טוב מדי: על השמלה המדהימה הזאת בחלון הראווה, שבא לי לקנות לך. רע מדי: על החוטיני המדהים הזה בחלון הראווה, שבא לי לקנות לך. שקוף: על כלום. ממש שקוף: על הבלונדינית מעבר לכביש עם החז... על כלום. ולסיום, שאלה פשוטה לכאורה, הדורשת קצת פרשנות: "אתה חושב שאני צריכה להסתפר?" אם תוציא ולו הגה, אז כשהיא תסתפר(היא ממילא החליטה בלי קשר אליך) והיא תשנא את זה(היה סמוך ובטוח שהיא תשנא את זה) זאת תהיה 100% אשמתך. אפילו אם תשתוק כמו דג, המקסימום שאתה יכול לקוות לו הוא שכשהיא תחזור הביתה שינייד אוקונר, היא תתקע בך מבט ארוך וחודר, ותשאל: "זה גורם לי להראות שמנה?" ועם זה אתה כבר יודע להסתדר. שיהיה בהצלחה לכולכם
