שלום ריאלי
עולה רצון מלפני לצטט את דבריך הבאים ולהרחיבם למובן העם היהודי הנבדלות והאוניברסלי,עם ישראל והאומות. ריאלי: "אני מסכים איתו שכל אחד נותן פן מסויים שמודגש יותר מאשר אצל השאר ולכן חשוב לשמור על ההבדלות האלו, מצד שני, לדעתי, צריך לתת פרק זמן של כמה שנים (אולי עשרות שנים) עד שהחבר'ה הכללית באמת תצליח לזהות, להגדיר ולהפנים את האופי המיוחד הזה של כל קבוצה, ואז צריך לעבור לשלב שני של סינטזה, ושל אחדות מוחלטת שמכילה בתוכה את כל הצדדים היפים שנילקחו מכל הקבוצות. לדעתי, היום אנחנו כבר יכולים לעבור לשלב השני הזה בהרבה מאד תחומים. " אני שומעת לא אחת שיש המלינים שהיהדות קופאת על שמריה לאחרונה ,ואכן יש בכך מן האמת, וברצוני ממקומי להאיר משמעות דבר זה : בעוד האצבע מופנית כלפי אנשי הדת כאשמים "לקפאון "זה ,הרי שממקומי האחריות לכך חלה על החילונים ויובהר, היהדות מטבעה ומטבעו של עם ישראל שהנו חיים מובנו התחדשות , כול התחדשות בעם היהודי מקדמת באופן אוניברסאלי את העולם , ההתחדשות הנה יחודית לעם היהודי ונבדלותו , נבדלות זו מאצילה על הגלובלי , להלן קטע ממאמר בית המקדש שבעולם חדש כול התחדשות בעם היהודי תוצאתו דבר חדש מבחינת העמים .כול חדש בעמים תוצאתו מתחדש בעם היהודי,יש להבין עם ישראל הנו לוי ביחס לשבטי העולם במובן העמוק של כך,שמעצם כך הנו מאסף כפי שהנו חלוץ ,החלוץ=מתחדש ובכך חדש לעמים,מלווה קדימה, המאסף מלווה לקדם ומובנו שאף אחד לא נשאר מאחור, מלווה קדימה ומלווה לקדם ,החלוץ והמאסף=יעקוב הדוחף ומושך בעקבו של עשו, ומובן נולד שני אולם הנו ראשון כפי שמאסף מובנו מקבץ ,אוסף אליו את האובדים מהבחינה הרוחנית וביטוי של כך מאיר על הנצרך שיואר לו.יוצא שהן החילוניים ביותר כפי שהם נקראים למרות שאין בעם היהודי נשמה חילונית , והחרדים הקיצוניים לא מקיימים הלכה למעשה=מפגש בין הקצוות של כול אחד ממקומו ובביטויו. מלוא המאמר ישנו הבדל בין דבקות ואחיזה , ההתחדשות נובעת מהדבקות,האחיזה נובעת מפחד , דבקות הנה בטחון לעומת אחיזה שהנה פחד , כול עוד העם היהודי אף כשהיה בגלות היה בדבקות דהיינו בבטחון בוטח בשם ובוטח בזהותו ובנבדלותו , הרי שההתחדשות הדתית הנה טבעית ליהדות אלא שזו התחדשות של אותה אמת בלתי משתנה , התחדשות זו מאצילה על שבטי העולם במובן האוניברסאלי,דהיינו נבדלותו של עם ישראל הנו אוניברסאלי מאוד אנו חיים בתקופה מאוד גלובלית אשר חלק מבני עמנו בבקשו להיות ככול העמים ולהקרא נאור , אוניברסאלי וכו חושב שלהיות אוניברסאלי משמעותו התנתקות מהיהדות , גם אם מזהה עצמו כשייך לעם היהודי , אנו חיים בתקופה בה מילים כמו שיוויון ,זכויות, וכו וכו הנם מאוד In גם אם לרוב ריקות מתוכן של אמת ואינם אלא מעין אריזה ריקה , נבדלות נחשבת לגזענות , ובכך מה שנקרא זכויות בטל בשישים בשל שבכך העמים כולל החלק בעם היהודי הנקרא אוניברסאלי אינו ממלא חובתו תפקידו היחודי ,ובכך זהו עולם הדובר גלובליות אולם הנו נפרד , כידוע לצד זכויות ישנם חובות , ללא מילוי חובתו של אדם אין משמעות לזכויות , ובכך אותו חלק בעם היהודי בשם האויברסליות תורם להפרדה במקום לאחדות בין אם מבפנים ובין אם במובן הרחב . בעוד היהדות שמטבעה מתחדשת ומצויה בבטחון במצב זה הנוכחי ישנו הבטחון בשם אולם לא בעם בכללותו , ומכך במקום דבקות והתחדשות אחיזה שמקורה בפחד , אחיזה זו תוצאתה קפאון של הדת שאחראים לה החילונים ,וההתחדשות נשמרת בחדרי חדרים בישיבות וכו בחידושי תורה , אולם כלפי חוץ קפאון דתי. על החילונים המבקשים אוניברסאליות כדי שהדבר יקויים במשמעותו העמוקה ביותר להבין שהנבדלות , התפקיד ,החובה מקיימת זכות זו.להיות אוניברסאלי תוך ותור על הנבדלות לא רק שמביאה באופן פרטי לעם היהודי קפאון דתי חיצונית ,אלא מביאה לקפאון אוניברסאלי . שכן מהווה מעין תריס המונעת התחדשות המאצילה על האוניברסאלי להתקדמות של הכול. נשוב ונקרא את דברי ריאלי לעיל בהקשר הרחב הנ"ל . ועל אנשי הדת לא לפחד כלל ,לשחרר את האחיזה =לשחרר את הפחד. ישנו הבדל מהותי בין דבקות לבין אחיזה , אחיזה מבחינתה החיובית הנה כול אשר הנו דבקות לכול אשר הנו למען החיים ,בזאת יש להאחז , כול אשר אינו משרת לחיים שהנו אחיזה בדפוסים של פחד שאינם משרתים לחיים הנו אחיזה שלילית . על החילונים להרפות מלהיות ככול העמים ,מהפחד שנבדלות משמעותה גזענות ,לדבוק ביחודיות והנבדלות ובכך מתקיים הגלובלי, על הדתיים להרפות מהאחיזה שהנה קפאון ,ולדבוק ביהדות כפי שהנה באמת ובכך התחדשות והאוניברסאליות של כך.. לכול עם יחודיותו ומתנותיו,ובכך העם היהודי ככול העמים ונבדל ,עם סגלה סגל ה' , לעולם טוב יותר.וכדברי ריאלי" ואז צריך לעבור לשלב שני של סינטזה, ושל אחדות מוחלטת שמכילה בתוכה את כל הצדדים היפים שנילקחו מכל הקבוצות. לדעתי, היום אנחנו כבר יכולים לעבור לשלב השני הזה בהרבה מאד תחומים" בברכה
