אחרי 15 שנה
שבהם לא עבר יום שלא עישנתי בו, אתמול הפסקתי. אני מחזיקה מעמד בקושי. אני מטפסת על הקירות, אני מרגישה רע, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על סיגריה. אני מתחרפנת. אני כן יודעת שאם אני אדליק סיגריה יכאב לי הראש יותר, אני כן יודעת שאם אני אדליק סיגריה אני ארגיש רע יותר. ועדיין אני בכח מחזיקה את עצמי להמשיך להגיד לא כי אני מרגישה כל כך קרובה לנפילה. כמה זמן זה אמור להמשך? מתי יגיע הבוקר המיוחל שבו אני אקום ולא אחשוב על סיגריה? בינתיים אני פשוט מתה לאחת ואם זה ימשיך ככה אני לא אצליח להחזיק את עצמי עוד הרבה זמן.
שבהם לא עבר יום שלא עישנתי בו, אתמול הפסקתי. אני מחזיקה מעמד בקושי. אני מטפסת על הקירות, אני מרגישה רע, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על סיגריה. אני מתחרפנת. אני כן יודעת שאם אני אדליק סיגריה יכאב לי הראש יותר, אני כן יודעת שאם אני אדליק סיגריה אני ארגיש רע יותר. ועדיין אני בכח מחזיקה את עצמי להמשיך להגיד לא כי אני מרגישה כל כך קרובה לנפילה. כמה זמן זה אמור להמשך? מתי יגיע הבוקר המיוחל שבו אני אקום ולא אחשוב על סיגריה? בינתיים אני פשוט מתה לאחת ואם זה ימשיך ככה אני לא אצליח להחזיק את עצמי עוד הרבה זמן.