JILSER
Member
אסור אסור אסור
עכשיו הכל כמעט אסור ומה עושים עם הפרי האסור? איך בכל זאת טועמים ממנו.
המרחק ביני לבינה הוא הרבה יותר ממאה מטר אבל החרמנות כבר גוברת (בעיקר שלה) ומחפשים את הדרך להיפגש בכל זאת.
אז עכשיו כשכל השכנים בבית זאת הפכה להיות משימה הרבה יותר קשה (בעיקר כשהשב"כ עוקב אחרינו).
אבל תמיד ידעתי שאני יכול לסמוך על כושר האלתור שלה.
"תביא לי משלוח מהסופר, תבוא עם תיק גדול" אמרה לי ואני הבנתי מיד את הרמז שלה, ידעתי בדיוק למה היא מתכוונת.
"אני כבר יוצא אליך" אמרתי לה ומפלס החרמנות שלי עלה פלאים.
אירגנתי לי תיק גדול ומילאתי אותו בקופסאות ריקות.
יצאתי עם האוטו והחנתי רחוב לידה.
לקחתי את התיק עם ה"מיצרכים" ופסעתי לעבר ביתה כשאני מרוגש מאוד.
בחזית ביתה ראיתי שכן והמשכתי ללכת, מחכה שהוא יעלם.
עשיתי סיבוב ועוד סיבוב וכשראיתי שהוא כבר לא שם חמקתי פנימה ועליתי במדריגות.
עמדתי כמה רגעים מול הדלת ואז דפקתי.
"כן, מי זה?" שמעתי את קולה מלא התשוקה קורא אלי.
"זה אני עם המצרכים, הבאתי לך את מה שביקשת" אמרתי
"תודה לך, תשאיר את זה ליד הדלת, אני כבר אקח את זה" אמרה לי ואני לא כל כך הבנתי אותה.
נכנסתי לטלפון לכתוב לה הודעה, לשאול אותה למה היא מתכוונת ומה בדיוק היא רוצה שאני אעשה.
ואז ראיתי את ההודעה ממנה, ההודעה שהיא שלחה כבר קודם ולא הספקתי לראות.
"אני לא יוצאת מהבית, אני ובעלי בהסגר, אני צריכה שתביא לי חלב וביצים וירקות לפי הבחירה שלך, אני סומכת עליך, יודעת שיש לך טעם טוב... אה, ותביא לנו כמה קצת פינוקים" היה רשום בהודעה.
לקחתי את סל המצרכים הריק וחמקתי החוצה.
"שכחתי לקנות לך את הפינוקים אבל אני מבטיח להביא לך הרבה כאלו אחרי הבידוד" כתבתי לה בהודעה חוזרת.
---------------------------------------------------
עכשיו הכל כמעט אסור ומה עושים עם הפרי האסור? איך בכל זאת טועמים ממנו.
המרחק ביני לבינה הוא הרבה יותר ממאה מטר אבל החרמנות כבר גוברת (בעיקר שלה) ומחפשים את הדרך להיפגש בכל זאת.
אז עכשיו כשכל השכנים בבית זאת הפכה להיות משימה הרבה יותר קשה (בעיקר כשהשב"כ עוקב אחרינו).
אבל תמיד ידעתי שאני יכול לסמוך על כושר האלתור שלה.
"תביא לי משלוח מהסופר, תבוא עם תיק גדול" אמרה לי ואני הבנתי מיד את הרמז שלה, ידעתי בדיוק למה היא מתכוונת.
"אני כבר יוצא אליך" אמרתי לה ומפלס החרמנות שלי עלה פלאים.
אירגנתי לי תיק גדול ומילאתי אותו בקופסאות ריקות.
יצאתי עם האוטו והחנתי רחוב לידה.
לקחתי את התיק עם ה"מיצרכים" ופסעתי לעבר ביתה כשאני מרוגש מאוד.
בחזית ביתה ראיתי שכן והמשכתי ללכת, מחכה שהוא יעלם.
עשיתי סיבוב ועוד סיבוב וכשראיתי שהוא כבר לא שם חמקתי פנימה ועליתי במדריגות.
עמדתי כמה רגעים מול הדלת ואז דפקתי.
"כן, מי זה?" שמעתי את קולה מלא התשוקה קורא אלי.
"זה אני עם המצרכים, הבאתי לך את מה שביקשת" אמרתי
"תודה לך, תשאיר את זה ליד הדלת, אני כבר אקח את זה" אמרה לי ואני לא כל כך הבנתי אותה.
נכנסתי לטלפון לכתוב לה הודעה, לשאול אותה למה היא מתכוונת ומה בדיוק היא רוצה שאני אעשה.
ואז ראיתי את ההודעה ממנה, ההודעה שהיא שלחה כבר קודם ולא הספקתי לראות.
"אני לא יוצאת מהבית, אני ובעלי בהסגר, אני צריכה שתביא לי חלב וביצים וירקות לפי הבחירה שלך, אני סומכת עליך, יודעת שיש לך טעם טוב... אה, ותביא לנו כמה קצת פינוקים" היה רשום בהודעה.
לקחתי את סל המצרכים הריק וחמקתי החוצה.
"שכחתי לקנות לך את הפינוקים אבל אני מבטיח להביא לך הרבה כאלו אחרי הבידוד" כתבתי לה בהודעה חוזרת.
---------------------------------------------------
נערך לאחרונה ב: