את הבוס לגופך, אין תאריך יעד, אין מבחן בסוף

[ורדה דודי]

את הבוס לגופך, אין תאריך יעד, אין מבחן בסוף

כך נכתב באחת ההודעות בפורום לפני כשנה.
איך אתם מרגישים עם אמירה כזו.
יש לכם לחץ להצליח?
להוכיח שאתם מסוגלים?
תאריך סיום?

 

[קשר חדש]

היית בגישה הזאת

עברתי לגישה של הצבת יעדים וניסיון לעמוד בהם.
יותר מתאים לתפיסת העולם שלי בדברים אחרים גם.

 

[ורדה דודי]

אין סתירה, שווה ביותר לקרוא

תקראי את המשך אותה הודעה:

אני מזכירה לעצמי שאני הבוס, אני מקשיבה לעצמי ומבררת מה עושה לי טוב
לא מוכנה לסבול! לא מוכנה להיות רעבה, בימים קשים כשיש אי שקט
ברור לי שאני אוכלת אכילה רגשית, ואני טובה עם עצמי, לא מונעת
רק מכוונת לתחום המוצרים שאני מרשה לעצמי,
אז ביום כזה יהיו יותר פירות, או עוד פופקורן של ה100 קלוריות,
תכנסנה יותר פריכיות, אני אתיר לעצמי קצת יותר טחינה על הסלט,
יש הקלות, יש הטבות, אני קובעת אותן ולא רואה בהן מעידות,
אצלי מילת הקוד היא סבלנות...לא אכפת לי שירד לאט...שיזחל,
אין תאריך יעד, כל עוד זוחל מטה ולא מטפס מעלה,
שהויתורים יהיו הגיונים, שהנשמה לא תצא, כשזה כרוך בעינויים
זה יכול להחזיק רק זמן קצר.
אמש היתי בזאפה עם בתי, לא אכלתי חסה! אכלתי ניוקי ערמונים
והיה כיף! ומגיע לי כיף, אני לא אוכלת ניוקי ערמונים בכל יום,
אני גם לא מקזזת, לא מענישה את עצמי היום על אתמול כי לא חטאתי!
היום זו שיגרה אז אוכל את הדברים הרגילים שלי שלא יעלו על ה1000
1200 או 1500 קלוריות בהתאם להתנהלות של היום.
בימים שהצורך דוחף ל1500 קלוריות או יותר אני מזכירה לעצמי ימים
של 2 מלאווח בשתיים בלילה ותמיד מברכת על כך שמה שלא אעשה היום
זה מראש יהיה יותר טוב מימי ההפקרות של פעם.

נסחפתי, הארכתי, סליחה אין מבחן בסוף
תאהבו את עצמכן ואל תתעללו בכן,
לאט זה טוב!
קחו את הזמן
מעוד 100 גר' ועוד 100 גר' מתאסף הקילו שירד.

 

[קשר חדש]

זאת ממש לא הגישה שלי... (ברוב הדברים)

אני מזכירה לעצמי שאני הבוס

(במובן של לקחת אחריות)
אני מקשיבה לעצמי ומבררת מה עושה לי טוב

מה שעושה לי טוב, אם אני מקשיבה, זה לאכול עוגת קצפת כאן ומיד!. אני רואה את השיקולים היום במובן הרחב יותר. מה מקדם אותי אל המטרות שהצבתי לעצמי, מה נותן לי יותר בריאות. לכן, חשוב לי שהתפריט יהיה מגוון, יכלול את כל אבות המזון, להבדיל מהקשבה לעצמי ולמה שטוב לי.
לא מוכנה לסבול!

אין סיבה. אני אוכלת אוכל שהוא טעים ואמיתי. לא דל קלוריות, לא אחוזי שומן מופחתים, לא דיאט. פשוט אוכל.
לא מוכנה להיות רעבה,

אין טעם. אחרי רעב גדול, מגיעה מתקפת האוכל הבלתי נשלטת. מיותר בעיני.
בימים קשים כשיש אי שקט ברור לי שאני אוכלת אכילה רגשית, ואני טובה עם עצמי, לא מונעת, רק מכוונת לתחום המוצרים שאני מרשה לעצמי, אז ביום כזה יהיו יותר פירות, או עוד פופקורן של ה100 קלוריות, תכנסנה יותר פריכיות, אני אתיר לעצמי קצת יותר טחינה על הסלט, יש הקלות, יש הטבות, אני קובעת אותן ולא רואה בהן מעידות,

לא אוכלת אכילה ריגשית. הטיפול ברגשות נעשה בדרכים אחרות, לא באמצעות אוכל!. אין בכלל מוצרים שאני מרשה לעצמי. אני
אוכלת הכל ובמידה. להיות טובה אל עצמי לא שווה להאכיל את עצמי. ביטלתי את המשוואה הזאת.
אצלי מילת הקוד היא סבלנות...לא אכפת לי שירד לאט...שיזחל,

נכון במידה. רוצה שירד חצי קילו בשבוע. יש אנשים שמבחינתם זו זחילה, מבחינתי זה קצב בריא. מודה שצריך בשביל הקצב הזה הרבה סבלנות...
אין תאריך יעד, כל עוד זוחל מטה ולא מטפס מעלה,

אני רואה יעדים בטווח של שלושה חודשים ושנה. לא מסתכלת עד סיום הירידה במשקל, כי זה רחוק ומעורפל מדי.
שהויתורים יהיו הגיונים, שהנשמה לא תצא,

אין אצלי ויתורים. אני לא אוכלת אכילה ריגשית (זה מוריד כמות ניכרת). אני גם לא אוכלת מטריגר (מוריד עוד כמות ניכרת). אי התחלת אכילה לפני שאני מרגישה רעב, זה בסדר בעיני. לא מרגישה ויתור גדול. הפסקה בזמן שובע נוח, היה די קשה להתרגל לזה, אבל עכשיו כשאני רגילה, אני רואה בעיקר את היתרונות. אין את הרגשת הכבדות הזאת בסוף, את התחושות הלא טובות מכיוון הקיבה.
כשזה כרוך בעינויים זה יכול להחזיק רק זמן קצר.

מבחינתי עינוי, זה לדעת שאני לא אוכל לאכול כמו כולם. שאני לא אוכל לאכול מאכלים מסויימים (עוגות, קינוחים, מאפים, גלידות, פיצות). לכן, מבחינתי אני אוכלת הכל. ואז אין את העינוי.
אמש היתי בזאפה עם בתי, לא אכלתי חסה! אכלתי ניוקי ערמונים והיה כיף!

חלק מהעניין בעיני הוא לאכול מעת לעת אוכל להנאה. כמו שיש הנאה מקונצרט או הצגה או טיול. דברים שהם לא שגרה. כך יש ותהיה אצלי הנאה גם מאוכל מיוחד. לא תמיד כשאני אצא אני מתחייבת לא לאכול חסה. אני 3-4 פעמים בשבוע באירועים חברתיים. אם 3-4 פעמים בשבוע אני אוכל אוכל להנאה, זה כבר יהיה שיגרה ולא יציאה מהשגרה. לכן, יש אירועים בהם אני אוכל חסה, או לא אוכל בכלל. אוכל לפני את התפריט שלי, ובאירוע עצמו לא אגע בכלום חוץ ממים. לפעמים חוץ מפירות, אם האירוע ארוך.
ומגיע לי כיף, אני לא אוכלת ניוקי ערמונים בכל יום

אין אצלי "מגיע לי" באוכל. אצלי אוכל הוא לא פיצוי. אכילה מתוך מגיע לי, היא אכילה ריגשית, ואני כבר לא שם.
אני גם לא מקזזת,

אין קיזוז באופן מודע. יש קיזוז טבעי. אם אכלתי בערב הרבה יותר, למחרת באופן טבעי, ההמתנה לתחושת הרעב יותר ארוכה מיום שבו לא אכלתי הרבה בערב. אז אני מחכה. למרות מה שאמרתי, בעתיד אני מקווה שאני אכן אגיע, כפי שאני רואה שאחרות עושות, גם לקיזוז מודע. לא מדובר על תחושת רעב, אלא במקום להגיע בארוחות באותו יום לשובע נוח, לאכול פחות ולהגיע למצב של "לא רעבה". על מנת להשאיר לי יותר אופציות לאכול באירוע.
לא מענישה את עצמי היום על אתמול כי לא חטאתי!

אין לי מה להעניש. אני לא מגיעה לרעב באופן כללי. יש מקרים שבהם אכלתי, והם חריגה מהתפריט. במקרים הללו מנסה לנתח מה גרם לחריגה. מה אפשר לעשות אחרת. לחלופין אם בחרתי במסגרת אכילת ההנאה, פעם ב..., לאכול היום את הפיצה/גלידה/עוגה, אז זה חלק מהתפריט בעיני. ברור שלא חטאתי.
היום זו שיגרה אז אוכל את הדברים הרגילים שלי שלא יעלו על ה1000 1200 או 1500 קלוריות בהתאם להתנהלות של היום.

אין לי ספירת קלוריות. יש לי תפריט, על מנת שאוכל להיות מתוכננת, ולהכין מראש. על מנת לוודא שאני אוכל את כל אבות המזון במהלך היום. אבל הכמות היא לפי רעב ושובע. אין לי מושג כמה קלוריות יש.
בימים שהצורך דוחף ל1500 קלוריות או יותר אני מזכירה לעצמי ימים של 2 מלאווח בשתיים בלילה

צורך שנובע מאכילה ריגשית או טריגר לא הופך אצלי לאכילה. אם אני רעבה יותר באותו יום, אז אני אוכל יותר. זה חלק מהעניין. להגיע לשובע נוח.
ותמיד מברכת על כך שמה שלא אעשה היום זה מראש יהיה יותר טוב מימי ההפקרות של פעם.

לא מתייגת את העבר כימי הפקרות. ממש לא. הייתי אוכלת אז מתוך אכילה ריגשית (בעיקר) ומתוך טריגר (גם). זה היה טוב לזמנו. היו לזה המון יתרונות (כיף לאכול

). היום אני בוחרת אחרת.
נסחפתי, הארכתי, סליחה אין מבחן בסוף תאהבו את עצמכן ואל תתעללו בכן,

אם רוצים להגיע לתוצאות, תמיד עדיף לבוא מהכיוון החיובי, ולא מכיוון ההתעללות. זה פחות אפקטיבי.
לאט זה טוב!

כי זה יותר בריא. זה שומר על העור. יותר קל להתמודד מבחינה נפשית עם השינויים, כשהם יותר איטיים.
קחו את הזמן

אני לא משהה בכוונה. לא "לוקחת את הזמן". פועלת לפי התפריט ומקווה לרדת חצי קג בשבוע.
מעוד 100 גר' ועוד 100 גר' מתאסף הקילו שירד.

זה נכון באופן אבסולוטי.

 

[ורדה וזהו]

פרקת כל משפט

והוצאת חלק מהדברים מהקשרם.

 

[Ron W]

בפרספקטיבה רחבה אפשר לתת משמעות מעמיקה יותר

סיכמתי את התובנות שלי ל 2 כללים
1. להפחית את העונג מהאכילה שסותר את ההגבלות המתבקשות
2. להסתגל לגרעון וכן להנות מהשליטה באוכל במקום שישלוט בי

להתרחק קצת להרחיב את הפריזמה ולהטות לאחור את הראש :
ללא שליטה שלי כבוס - הגוף הופך פח זבל שמקבל כל מה שזורקים לתוכו מיצר ההנאה
ההנאה שמצטיירת כמימד בפני עצמה היא השתקפות הפצוי המוחי
אין להנאה מאוכל חיים משלה, לאוכל אין תגית ##% אחוז הנאה אלא מרכיבי תזונה
הפצוי המוחי המהנה נועד כדי שנזין את הגוף ולא ההיפך תזונה כדרך להנאה שהיצר משתלט עלינו.
תמיד קשה לגולם לקום על יצרו, קשה לנו לצאת מדפוס הפצוי - אלא אם נהיה הבוס של המנגנון
נבין שההנאה מאוכל היא סוג של אשליה, מקסם שווא נירולוגי שמעכב את השגת המטרות היותר כיפיות
שמשקל תקין מאפשר לנו.

 

[le ad]

אמביוולנטיות

מצד אחד אני רוצה להרגיש הבוס בתהליך וקשה לי להתמיד בתוכניות.
מצד אחר תוכנית עוזרת לי בסידור הראש ונותנת מפת כיוון איך וכמה לאכול.
כרגע אני עובדת בשיטת זיהוי הרעב ואכילה לפי רעב ושובע.
קצת מצליחה, קצת חורגת ובינתיים המשקל על אותו המספר, אבל אני יודעת שסידור הרגלי האכילה שלי יוכלו לעזור לי בהמשך, כשכנראה אבנה לי תוכנית ספציפית לירידה במשקל.