ברוך שלא עשני אופטימוס כוס

nonopa

New member
ברוך שלא עשני אופטימוס כוס

הלו חברות, מה שלומכן? שוטטתי קצת בפורום וממש התמוגגתי מהשיתוף, התקשורת החופשית והפתוחה וגילויי הלב במגוון כלכך אדיר עד אינסופי של נושאים הקשורים למיניות ולנשים. מאחר שהקהילה הזו - שלא הייתי ערה לקיומה - ממש ריגשה אותי, החלטתי לחלוק עימכן שיר שלי העונה לשם "שירת הפוסטינור", שכתבתי בעקבות היסחפות לסקס לא מתוכנן. הנ"ל הוביל למלאן פרפורי לב וחיבוטי נפש שבסופם החלטתי שלשם הזהירות ומאחר שאני עדיין לא בשלה לאמהות אין מנוס ועלי לקחת פוסטינור. כתוצאה מכל המהלך הרגשי הזה בעצם נולד השיר... אני משוררת צעירה והגיתי לאחרונה פרויקט חדש שנקרא "פואטיוב" - קליפים של שירה מוסרטת ברשת. כך שלמעשה צילמתי את עצמי קוראת-מבצעת את השיר בפורמט של וידאו. אשמח להפליא אם תעיפו מבט ואשמח גם ברשמים ותגובות מכל זן שהוא! אין לי מוטיבציה גדולה יותר לכתיבה (כשבהקשרים אלו עסקינן) כמו הזדהותן של נשים אחרות, וזו גם החדווה העצומה והמשמעותית מכל עבורי - ההכרה בכך שעוד נשים רבות נמצאות איתי באותה סירה ומבינות על מה מדובר והיו בעצמן בתוך ווג'רעסים כאלו ואחרים בכלמיני תצורות משונות. אחוות נשים זה מנחם ומעודד מאד. בקיצור - תודה לכן על ההתייחסות ושיהיה שבוע נפלא! נעם.
 

nonopa

New member
תודה!

הלו לי, מה שלומך? תודה רבה על תגובתך!:) הכי כיפחיות לשמוע ש"שירת הפוסטינור" והקונספט של הפואטיוב נשאו חן בעינייך... שיתפתי בשמחה - הפורום הזה מבורך ומוצלח לטעמי, וטוב שהוא קיים. ובאשר לאומץ - תודה על הנוושן הזה... הוא משונה לי. כלומר, אני אפ'פם לא חווה את עצמי כאמיצה כי במידה מסוימת - רגשית-עמקותית - לא מדובר בעניין של בחירה מבחינתי. זה מה שכותב את עצמו החוצה מתוכי, זה חלק אינטגרלי מסוג הדברים והתכנים שיש לי רגישות אינטואיטיבית מוגברת ביחס אליהם כמשוררת ושאני מצליחה לצבוע אותם במילים באופן עצמוני שיעניק להם פשר חדש מנק' השקפה חדשה - וזהו. זה פשוט כך. כלומר -- 'השיר קורא לי' ושובה אותי ומכשף אותי, וברגע שאני בתוכו ובתוך הכתיבה אני מסורה לזה לגמרי, ולא מרגישה אמיצה כלל. וגם לא מרגישה לא אמיצה. אני פשוט בתוך הדבר, בתוך ההוויה המשונה של השיר המתרקם. אז, מרגש ומעניין מבחינתי לקבל אימפוט כזה מבחוץ ולקלוט שזה אכן לא טרוויאלי ושיש אנשים שתופשים את זה כאמיץ. המפגש של השיר עם העולם הוא תמיד טריפ של מלא גילויים... ברמה הזו - אמן שהאומץ האינסטנקטיבי והבלתי נמנע שלי מעורר הזדהות בקרב נשים אחרות ומקווה שיש לו איזה טווח רזוננס והדהוד משמעותי ושהוא מותיר אימפקט... שוב תודה על התייחסותך ושיהיה סופ"ש נעימי! נעם.
 
למעלה