גם בעקבות הדיון אתמול

[וירצי]

גם בעקבות הדיון אתמול

על הסלידה (גם שלי) מהיריון ומחוויית הלידה הגעתי למאמר מעניין, לדעתי. אם הייתי צריכה לתמצת אותו במשפט אחד הייתי אומרת שהוא נוגע בשאלה "איך מסתדר האני עם הבזוי הפנימי?" הערת שוליים ל-WW: תראי לאן הובילה אותי החתימה שלך. שאלתי חברה אם הספר של ל. פ. סלין ברשותה, ואתמול כשנפגשנו היא נפנפה בו מול עיניי (רכשה אותו בו ביום), ואז סיפרה לי על המאמר הנ"ל באימגו. את המונח "בזות" בשם המאמר, הלקוח מספרה של קריסטבה, טבע המתרגם - שהוא בנה של חברתי זו. ראי איזה עולם מופלא.

 

[whitewidow]

אפשר להוסיף לפינת המומלצים

את "כוחות האימה: מסה על הבזות" של ז'וליה קריסטבה. הוצאת רסלינג, תרגום קולח ונהיר, לטעמי. קריסטבה היתה פה בארץ לפני כשנתיים ונתנה הרצאה מופלאה (בין השאר עסקה בחנה ארדנט). אחת החוויות הגדולות שלי מהלימודים באוני'. נו, השאלת ממנה את "מסע אל קצה הלילה" של סלין? אני סקרנית מאד לשמוע אם תאהבי.

 

[whitewidow]

ולפינת הלא מומלצים

את ספרה "בראשית היתה האהבה: פסיכואנליזה ואמונה". ספר גרוע. אני לא מדברת על התרגום אלא על התיאוריה הגרועה שהיא מציגה עבור הפונקציה של דת ואמונה. מסוג הספרים שאני מתביישת שיש לי אותם בבית. ושוב "כוחות האימה" היא מסה מדהימה, מרתקת, חריפה שגרמה לי לחשוב הרבה מאד וגם הכניסה ללקסיקון שלי כמה מושגים חדשים שמאז שהם שם לא ברור לי איך הסתדרתי בלעדיהם קודם ("בזות" הוא אחד מהם). את "שמש שחורה: דיכאון ומלנכוליה" אני מתכוונת לקרוא ברגע שאתפנה טיפה. אם מישהי כבר קראה אשמח לשמוע...

 

[whitewidow]

הרצאה של קריסטבה על גאונות נשית

הרצאת וידאו בטייט גלרי. נראה לי שזו הרצאה מאד דומה לזו אני שמעתי.

 

[וירצי]

עשיתי כל מה שצריך

לפי כל הוראות ההתקנה של התוכנות הדרושות - קיבלתי מסך שחור (למטה כתוב קריסטבה), ושום דבר לא קורה. לחצתי על מיליון כפתורים... לפני כל מאמץ נוסף רק אוודא: האם ההרצאה ניתנת באנגלית או בצרפתית?

 

[וירצי]

עדיין לא...

קודם חברתי תקרא אותו כמובן, והיא עסוקה מאוד. אבל יש לי סבלנות. כידוע, ימי הזוהר שלי כתולעת ספרים חלפו מן העולם. היום אני בוחרת אותם בפינצטה, ולא ממהרת. כשהייתי עדיין "תולעת" כאב לי הלב ממש על כל הספרים שלא הספקתי ואספיק לקרוא. לשמחתי, התגברתי על כך. לאחר שאקרא, מתי שזה לא יהיה, אכתוב פה book report קצר. חלקו הראשון יהיה התרשמות כללית, וחלקו השני ייפתח ב-

. כל זה נאמר מתוך הנחה אופטימית שיעלה בידי לצלוח אותו, כי הבנתי שזו אינה משימה כה קלה.

 

[whitewidow]

טוב, הוא כמובן נמצא גם בסוראסקי

כך שאת לא חייבת להיות תלויה בחברה

ועכשיו, כתלמידת תואר שני, גם מכסת הספרים שלך בספריה התעדכנה בהתאם. כשנתקלתי בספר, לפני שנים, נספחתי לגמרי וסיימתי אותו בימים ספורים. אני אוהבת מאד הומור שחור והספר הזה משופע בו. לפני חודשים קניתי אותו מתנה לחברה ומדפדוף קצר וחיפוש אחרי קטע שאהבתי במיוחד - שקעתי שוב בקריאה במשך שעות. זה לא קורה לי עם כל ספר. זה לא קרה לי עם ספר אחר של סלין Death on the Installment Plan. כמובן יכול להיות שלא תאהבי אותו בכלל. אבל הלוואי שכן כדי כולנו נרוויח כאן בוק-ריפורט

 

[וירצי]

ואללה. לא חשבתי על זה.

חבל. לפני שעה חזרתי מהאוניברסיטה, ובגלל השביתה לא אהיה שם עד יום ג' הבא (אלא אם כן השביתה תסתיים קודם לכן). תודה על הרעיון. (אני כזאת פדלאה... לא זזה מטר מיותר אם לא ממש מכוונים אותי. איך-איך-איך הגעתי עד מיששש...)

 

[whitewidow]

רפואה-חקר הלידה-הגיינה-בית משוגעים

לא ממש ידעתי איך לקרוא לפוסט הזה

וירצי, אני מניחה שהזכרת את קריסטבה בגלל שהיא מקדישה כמה פרקים במסה על הבזות לסלין. היא כותבת על כתיבתו של סלין "רוע? קומדיה? פרוורסיה? טוב מזה... סחרחורת מן הבזות, שאינה נסבלת, שאינה נכתבת, אלא בתנאי שתוכל גם לספק לעצמה אובייקטים של שנאה...המבטיחים את ההתענגות המדויקת ביותר, הבטוחה ביותר" [עמ' 105] בין השאר, קריסטבה מזכירה שסלין כתב את הדוקטורט שלו ברפואה על איגנס סמלוויס. סמלוויס חקר את "קדחת הלידה" - מוות מזהומים בזמן לידה שהיה נפוץ מאד בימיו. גיגלתי קצת על אותו סמלוויס וקראתי שהוא זה שהמציא תיאוריית הגיינה חדשה באותם ימים (בהם עוד לא ידעו על קיומם של חיידקים): חיטוי; חיטוי הידיים של הרופאים וחיטוי המיכשור הרפואי. מעניין שהרעיון החדש הזה התחיל בראשונה מחדרי לידה והתפשט משם לכל שאר התחומים בהם הרפואה עוסקת. (אגב, סמלוויס, שחבריו הרופאים חשבו שתיאורית ההגיינה שלו מופרכת, חטף התמוטטות עצבים, אושפז בבית משוגעים, ומת ממכות שהחטיף לו הצוות הרפואי. סיפור מטורף) טוב, נראה לי שסגרתי מעגל עם הבזות והחיטוי. עכשיו אני מבינה הרבה יותר טוב את הבחירה של קריסטבה להתמקד בגאון הבלתי נסבל - סלין.

 

[וירצי]

אז ככה...

לא, לא בגלל סלין הזכרתי את קריסטבה, אלא בגלל דיון שהיה פה אתמול על הסלידה שמעוררת חווית הלידה בקרב חלקנו. אישתר הגדילה לעשות (

) וסיפקה תיאור פלסטי של התהליך "הברברי והמזוויע". היא כתבה: "ובעיקר משום שזו דעתי על ההליך הזה שכרוך בכאבים עזים, דם, צרחות, סבל, נוזלים, חיטוטים בתוך גופך וכל שאר מרעין בישין". הזדהיתי מאוד עם התיאור הזה שלה. אח"כ כשקראתי במאמר על *הבזות*: "להכיר את האני מתוך מה שאני לא: מתוך הבזוי, שאיני חלק ממנו. רוק, דם, חלב,שתן, צואה ודמעות; הליחות, הטומאה, החרא וכיו"ב, הם מה שהחיים בקושי יכולים לשאת". המאמר כולו היה מאלף, ולפתע הכול התחבר לי.

 

[וירצי]

קיבלתי טלפון...

ולא הספקתי לכתוב לך את הדבר הכי חשוב. זמלווייס היה גיבור ילדותי ונעוריי. בהיותי בת 12 קראתי את "זעקת האימהות" שמתאר אותו ואת פועלו. הספר הזה נמנה עם איזו סדרת ספרים "נחותה", אבל היה ציון דרך בחיים שלי. שברת את לבי עם תיאור סופו הנורא.

 

[וירצי]

הנה הוא

איגנץ זמלווייס

 

[אני כבר לא סמויה]

זעקת האמהות... איזו נוסטלגיה!

ספר נפלא לטעמי. כנערה ממש ריתק אותי לקרוא על הרפואה כפי שהיתה אז. גם אני לא ידעתי על סופו... כמה נורא. כאילו לא די שלעגו לו בחייו... וכמות האנשים שמתו על מזבח הלעג - פשוט נורא. מעניין כמה אנשים נופלים קורבן לבורות בימינו.

 

[וירצי]

כמה? המון

בכל תחומי הרפואה, ובעיקר בתחום הפסיכיאטריה (ע"ע ערך הסטיגמה). הנה קישור קטן ולא יומרני בנושא זה מתוך כתבה ב-Ynet.

 

[I s t a r]

אליי זה לא דיבר.