פשוט מדהים!
אני אצא בגילוי.. גילוי חשוב ונאות. בחודשים האחרונים פשוט מאסתי בהפועל, זה היה כבר בגדר מזוכיזם, ולא הרגשתי קשר אל הקבוצה. מדי פעם הצצתי במשחקים, עקבתי באדיקות אחרי המצב בליגה\יול"ב, אבל לא יותר מדי. היום.. היה משהו מיוחד. זה משהו שלא רואים כל יום, וזו ווינריות. זה מה שחיכיתי לראות שנים, מאז שכילד בן 7-8 ראיתי את עדי גורדון "הקוסם", מוביל את הפועל לניצחון 89-82 (את זה אני לא אשכח בחיים) על מכבי ולזכיה בגביע. זה היה הדבר שהיה חסר לי בהפועל כל כך. זה לא שחקן כזה או אחר, זה לא הניצחון. בדקות האחרונות אמרתי שפשוט לא איכפת לי מה יקרה בסוף. עצם הלחימה, החזרה.. זה זה. הנשמה, האהבה - זה מה שחזר. פעם, פעם, על החולצות שלנו, אוהדי הפועל, היה כתוב "יש בנו אהבה, והיא תנצח". אני חושב שהגיע הזמן להדפיס אותן מחדש. היום הפועל הרוויחה את זה ביושר.