כוחנו באחדותנו
New member
ההפתעה!
לפי המידע שבידי ח"כ צבי הנדל, חקירת פרשיות השחיתות היא הסיבה לתכנית ההתנתקות של שרון והיא המספקת את ההסבר הסביר היחידי לביצוע התפנית הפתאומית במדיניותו, כשנדבך מרכזי בתכנית היא תמיכת העם, כולל הימין, בנסיגה מעזה. עד עתה, הכל הלך לפי התכנית. המתנחלים ששלחו מסרי אהבה מילאו אחר הציפיות הוורודות ביותר של חבורת האחיתופלים של ראש הממשלה. הפגנות מרהיבות, כשלון צורב במשאל הליכוד, רוב נגד התכנית בממשלה, כל אלו לא הרתיעו את עמרי ואביו, ותומכי ההתנתקות בממסד הואילו בנדיבותם לחלוק מחמאות להפגנות הגדולות והמרשימות, כשבליבם לא חדלו מלהתפלל שהפראיירים לא יתעוררו. אומרים שנאנסת חייבת לזעוק כי אחרת תיחשב כמי שהסכימה. אם כך, מה נאמר על נאנסת שבמקום לזעוק אומרת "יש לי אהבה"? התמונה הזו, יותר מחרידה משהיא מגוחכת, ומובילי המאבק נגד פשע העקירה לכיוון הזה נושאים באחריות כבדה ביותר. דעת הקהל לא יכולה היתה להתרשם מחומרת הגירוש כל עוד הצהרות האהבה היוו את קו ההסברה הרשמי של הקרבנות. הטקטיקה של גישה מלטפת שלכאורה תעורר סימפטיה אצל נבחרי העם שיעצרו את התכנית, נכשלה כשלון חרוץ. מובילי המאבק לא הבינו שהפוליטיקאים אינם מתרשמים מהצהרות נחמדות, חיוכים ותחנונים, אך קוראים היטב את המפה נוכח עוצמה וכח אמיתיים. "היום שבו תינתן פקודת הטרנספר (לערבים) הוא יום הסירוב... אנו, בנינו וחניכנו לא ממלאים אותה". כך ביושר ובפשטות ניטרלו מראש יוסי שריד ויאיר צבן את האפשרות של טרנספר לערבים, בהציגם עמדה חדה וחפה מכל תחנון שהציבה בבירור את הקו האדום של השמאל. הפוליטיקאים ודעת הקהל ידעו היטב שחציית הקו הזה תתחולל מיד קרע פנימי בעם שנזקו גדול בהרבה מכל תועלת שבגירוש ערבים. הנהגת המתנחלים לא מילאה את תפקידה הבסיסי להבהיר מהו הקו האדום שלה כלפי אותן הצעות כשהן מופנות כלפי יהודים, וכך הטעתה את כל העם והמערכת הפוליטית לחשוב שאין מכשולים רבים בדרך לעקירתם. כל העמל שלה בכנסת ובמערכת הפוליטית ירד לטמיון בהיעדר גיבוי הנובע מאיום ברור על החברה כמו זה של שריד. איום מקביל לחלוטין של הימין משמעותי בהרבה מזה של השמאל. הקהל הימני הינו גדול יותר, אידיאליסטי, מגובש, מאורגן, נחוש וממלא תפקיד חסר תחליף בצבא מבחינה כמותית ואיכותית כאחד. כך הגיעה החברה בישראל לזלזול מוחלט במתנחלים, להכפשתם ולהתרת דמם. לאורך כל מלחמת אוסלו מרשים לעצמם צה"ל והממשלות שלא להגיב כמעט כלפי פיגועים נגד מתנחלים. בנוסף, קולות הסזון שנשמעו רק מחוגי השמאל הקיצוני החלו להשמע בזמן האחרון ללא כל בושה מנציגים רשמיים של המערכת הפוליטית וממשלת ישראל. כל אלו הביאו את המתנחלים למצב חסר מוצא- "עם הגב אל הקיר". אבל, אין דבר המעורר יותר את היהודים מאשר היאוש, ולכן, בימים האחרונים אנו עדים להתעוררותו של נחשול התנגדות ענק לפשע העקירה. הזעם שהצטבר במשך שנים של הכפשות, שנאה וזלזול, יצר תגובת נגד שקשה להעריך את מימדיה. הגל הזה הקים בשבועות האחרונים את תנועת החיילים שהודיעו שלא יקחו חלק בתכניות השמאל, מועצת יש"ע החלה להתעורר ואין ספק שכשינסו לבצע את הטרנספר יגיעו המונים לעצור אותו לפי מיטב עצותיהם של יוסי שריד ועמוס עוז. בימים אלו האחיתופלים של שרון מודאגים, זועמים, אך יותר מכל- מופתעים. הקרבנות, בחוצפתם, הפסיקו לפתע לשחק לפי הכללים שתוכננו עבורם בהתאם להתנהגותם בעבר, והכניסו למשוואת הכוחות איום מטריד ובלתי צפוי. את השפה הזו מבינים סוף סוף כולם, וההיסטריה נגד אי הציות מוכיחה זאת. האם יתכן שלאור זאת תיאלץ חבורת החווה, מלכת הקומבינות והתעלולים, לבטל את תכנית ההתנתקות בעזרת תמרון מרהיב נוסף? הדבר אפשרי, אך תלוי מאד בהמשך התנגדותם של הקרבנות.
לפי המידע שבידי ח"כ צבי הנדל, חקירת פרשיות השחיתות היא הסיבה לתכנית ההתנתקות של שרון והיא המספקת את ההסבר הסביר היחידי לביצוע התפנית הפתאומית במדיניותו, כשנדבך מרכזי בתכנית היא תמיכת העם, כולל הימין, בנסיגה מעזה. עד עתה, הכל הלך לפי התכנית. המתנחלים ששלחו מסרי אהבה מילאו אחר הציפיות הוורודות ביותר של חבורת האחיתופלים של ראש הממשלה. הפגנות מרהיבות, כשלון צורב במשאל הליכוד, רוב נגד התכנית בממשלה, כל אלו לא הרתיעו את עמרי ואביו, ותומכי ההתנתקות בממסד הואילו בנדיבותם לחלוק מחמאות להפגנות הגדולות והמרשימות, כשבליבם לא חדלו מלהתפלל שהפראיירים לא יתעוררו. אומרים שנאנסת חייבת לזעוק כי אחרת תיחשב כמי שהסכימה. אם כך, מה נאמר על נאנסת שבמקום לזעוק אומרת "יש לי אהבה"? התמונה הזו, יותר מחרידה משהיא מגוחכת, ומובילי המאבק נגד פשע העקירה לכיוון הזה נושאים באחריות כבדה ביותר. דעת הקהל לא יכולה היתה להתרשם מחומרת הגירוש כל עוד הצהרות האהבה היוו את קו ההסברה הרשמי של הקרבנות. הטקטיקה של גישה מלטפת שלכאורה תעורר סימפטיה אצל נבחרי העם שיעצרו את התכנית, נכשלה כשלון חרוץ. מובילי המאבק לא הבינו שהפוליטיקאים אינם מתרשמים מהצהרות נחמדות, חיוכים ותחנונים, אך קוראים היטב את המפה נוכח עוצמה וכח אמיתיים. "היום שבו תינתן פקודת הטרנספר (לערבים) הוא יום הסירוב... אנו, בנינו וחניכנו לא ממלאים אותה". כך ביושר ובפשטות ניטרלו מראש יוסי שריד ויאיר צבן את האפשרות של טרנספר לערבים, בהציגם עמדה חדה וחפה מכל תחנון שהציבה בבירור את הקו האדום של השמאל. הפוליטיקאים ודעת הקהל ידעו היטב שחציית הקו הזה תתחולל מיד קרע פנימי בעם שנזקו גדול בהרבה מכל תועלת שבגירוש ערבים. הנהגת המתנחלים לא מילאה את תפקידה הבסיסי להבהיר מהו הקו האדום שלה כלפי אותן הצעות כשהן מופנות כלפי יהודים, וכך הטעתה את כל העם והמערכת הפוליטית לחשוב שאין מכשולים רבים בדרך לעקירתם. כל העמל שלה בכנסת ובמערכת הפוליטית ירד לטמיון בהיעדר גיבוי הנובע מאיום ברור על החברה כמו זה של שריד. איום מקביל לחלוטין של הימין משמעותי בהרבה מזה של השמאל. הקהל הימני הינו גדול יותר, אידיאליסטי, מגובש, מאורגן, נחוש וממלא תפקיד חסר תחליף בצבא מבחינה כמותית ואיכותית כאחד. כך הגיעה החברה בישראל לזלזול מוחלט במתנחלים, להכפשתם ולהתרת דמם. לאורך כל מלחמת אוסלו מרשים לעצמם צה"ל והממשלות שלא להגיב כמעט כלפי פיגועים נגד מתנחלים. בנוסף, קולות הסזון שנשמעו רק מחוגי השמאל הקיצוני החלו להשמע בזמן האחרון ללא כל בושה מנציגים רשמיים של המערכת הפוליטית וממשלת ישראל. כל אלו הביאו את המתנחלים למצב חסר מוצא- "עם הגב אל הקיר". אבל, אין דבר המעורר יותר את היהודים מאשר היאוש, ולכן, בימים האחרונים אנו עדים להתעוררותו של נחשול התנגדות ענק לפשע העקירה. הזעם שהצטבר במשך שנים של הכפשות, שנאה וזלזול, יצר תגובת נגד שקשה להעריך את מימדיה. הגל הזה הקים בשבועות האחרונים את תנועת החיילים שהודיעו שלא יקחו חלק בתכניות השמאל, מועצת יש"ע החלה להתעורר ואין ספק שכשינסו לבצע את הטרנספר יגיעו המונים לעצור אותו לפי מיטב עצותיהם של יוסי שריד ועמוס עוז. בימים אלו האחיתופלים של שרון מודאגים, זועמים, אך יותר מכל- מופתעים. הקרבנות, בחוצפתם, הפסיקו לפתע לשחק לפי הכללים שתוכננו עבורם בהתאם להתנהגותם בעבר, והכניסו למשוואת הכוחות איום מטריד ובלתי צפוי. את השפה הזו מבינים סוף סוף כולם, וההיסטריה נגד אי הציות מוכיחה זאת. האם יתכן שלאור זאת תיאלץ חבורת החווה, מלכת הקומבינות והתעלולים, לבטל את תכנית ההתנתקות בעזרת תמרון מרהיב נוסף? הדבר אפשרי, אך תלוי מאד בהמשך התנגדותם של הקרבנות.