הילד שובב והילדה ווכחנית

[יעל נועם]

הילד שובב והילדה ווכחנית

זו הכותרת של כתבה ב"הארץ". מסופר בכתבה על סקר שנעשה בארה"ב בין 2,500 אמהות ומצאו שהאמהות ביקורתיות פי 2 כלפי הבנות מאשר כלפי הבנים. 57% אמרו שהן חשות קרובות יותר לבנים. האמהות הציגו את הבנים במילים חיוביות ואת הבנות - במילים פחות חיוביות. לדעת הפסיכוטרפיסטית שרואיינה, זה נובע מהביקורתיות שהאמהות ספגו בילדותן. זה אומר שאנחנו סבלנו מביקורת, ואנחנו מעבירות את הביקורתיות הזו לבנותינו שיעבירו אותה הלאה. אמהות מקבלות אותה התנהגות בצורה יותר חיובית כאשר זו התנהגות של הבן מאשר כאשר זו התנהגות של הבת. הבן השובב מתנהג כמו בן והבת - ווכחנית ועקשנית. האם תופעות אלו מוכרות לכן?

 

[אנילה1]

הבקורת של הורי נראתה לי כדרך של חינוך.

אני לא זוכרת שהבקורת של אמי הפריע לי, כי זה לא היה דור פסיכולוגיסטי. הדור של האמהות של היום נגוע בפטפטת פסיכולוגיסטית, לכן הבנות שלהן יודעות לפטפט פסיכולוגיסטית ויכולות לפגוע באמן בדרך מתוחכמת. בנים פחות מדברים, ולכן אימותיהן פחות "מקשקשות" איתם, בייחוד בגיל ההתבגרות. גם לי יותר נוח עם הבן מאשר עם הבת. הבת, בהיותה אישה יודעת לפגוע בי יותר מדויק, מאשר הבן.

 

[mykal]

נענית להזמתך, (לפעמים

כתבתי כאן אבל משהחלפתי מחשב, צריך ריענון) לא בדיוק נתקלתי בכך, כי אנחנו בית ורבלי מאוד, גם הבנים וגם הבנות. והאינטראקציה הבינאישית מפותחת, אבל יש הדגשים מסוימים. הבנות, הן מאוד בנות דמותינו, רגשניות, מדברות בשפה הרגשית. הבנים הם הרבה יותר יודעים לעשות הפרדה בין הגיון וחשיבה אופרטיבית, לבין מה הם מרגישים. וזה גורם לשינוי ביחס ולהרגשה אולי שונה. אתן דוגמא--הבן והבת בני גיל אחד 17 נניח, הוא צריך תיק, שימלא פונקציות מסוימות, יכיל כך וכך, ושישרת אותו לצורך מסוים. היא רוצה תיק, והוא צריך להיות גם פונקציונלי ליציאה בערב, וגם לעבודה, וגם בכ"ז ילקוט, רגע שתקבל אחת מהאופציות, תתחיל 'לנדנד' על עוד אחד. מעייף כן! גורם להתרחקות כי נמאס לשמוע קיטורים, כן! וסתם כך הרי כבר נשפכו נחלי דיו על תסביך אדיפוס לא?