חג השבועות, יחול ביום רביעי הקרוב.
חג השבועות ניקרא בלשון התורה "עצרת" והייתי רוצה טיפה להסביר את השם הזה. החגים ביהדות הם אינם ניפרדים זה מזה, כל אחד בפני עצמו, אלא כולם מסודרים יחד בסדר הלוקח את האדם לתוך מסע שיחרור עצמי, שלב אחר שלב. יש בעולם מימד קבוע ויש בעולם מימד משתנה. השמש מסמלת את הקבוע ואת המחזור שמתחיל בראש השנה. הירח מסמל את המשתנה והמתחדש והמחזור הזה מתחיל בחודש הראשון, בניסן. ישראל מסמלים בעולם את התיקון וההתחדשות ולכן הם מונים את זמניהם לפי הירח, וחגיהם שמסמלים התחדשות מתחילים מפסח בחודש הראשון. השלב הראשון הוא כאמור בפסח שבו האדם שבוי ומשועבד בידי אחרים ומנותק מעצמיותו ואז בא האלוהים מלמעלה ומשחרר אותו מכבלי האחרים ומכל מה שהוא חיצוני לו ועודף (חמץ). אומנם עדיין אין האדם מחובר לעצמו ולכן מתחיל תהליך הנקרא ספירת העומר, שבו האדם, מלמטה, מתחיל לבנות את עצמו בעבודה עצמית יום אחר יום שבוע אחר שבוע. 49 ימים. ישנם 50 שערי טומאה וכנגדם 50 שערי בינה (טהרה וקדושה). טומאה מופיעה בהקשרים של מוות בדרך כלל, כי משמעות הטומאה היא ניתוק מעצמיותינו, ניתוק מחיינו. במצרים ישראל היו ב49 שערי טומאה - ניתוק כמעט גמור מחייהם העצמיים וחז"ל אומרים שאילו היו יורדים לשער החמישים לא היו ניגאלים, כי השער החמישים משמעותו - מוחלטות, כלומר שלא נישאר שום דבר עצמי שאפשר לבנות עליו ולפתח. (ולא יתכן שמישהו יהיה מנותק מעצמו לחלוטין כל עוד הוא עדיין קיים). בספירת העומר אנו הולכים ובונים את 49 שערי הבינה שבנו. בניגוד ליציאת מצרים שהיתה שיחרור מזרים ולכן לא הצריכה עבודה אישית שלנו דוקא ונעשתה מלמעלה, בספירת העומר אנו בונים את עצמינו ולכן זה חייב להיעשות על ידינו מלמטה. אומנם אחרי שהגענו לשיא - 49, אנחנו נעצרים, איננו מסוגלים להגיע למוחלטות של העצמיות שלנו (וזה מפני העומק הרוחני שטמון באדם - בצלם אלוהים) ואנו מקבלים את השער החמישים מלמעלה מהאלוקים. וזה מעמד הר סיני ומתן תורה, כלומר סוג של התמזגות עם האלוהים עצמו - דבקות. "עצרת" משמעותו שהתהליך נעצר ואנו מקבלים משהו שהוא עליון ומעבר לתהליך הרגיל שעברנו. בתחילת ספירת העומר מקריבים את קורבן העומר העשוי משעורים -מאכל בהמה, ואילו בשבועות מקריבים קורבן מיוחד שכולל את "שתי הלחם" - מחיטה - מאכל אדם. כלומר השלמנו את התהליך מהיותינו מנותקים מעצמינו - כבהמה חסרת האופי, והפכנו ל"אדם" שלם. בפסח החמץ הוא אסור, כי כאשר אנו מנותקים מעצמינו כל תוספת היא תוספת חיצונית שאחרים כפו עלינו ומנוגדת לעצמיותינו, ואילו בשבועות כאשר אנו מחוברים לעצמינו מביאים את שתי הלחם העשוי מחמץ דוקא (בניגוד לשאר הקורבנות שאסור שיהיה חמץ), כי כל תוספת היא הרחבה של עצמינו הנובעת מבפנים (וזו אף משמעות בינה. ורכשנו את 50 שערי הבינה). אנו מכירים עוד חג הניקרא עצרת - שמיני עצרת (שמחת תורה בפי העם). התחלנו בפסח מהארץ - שהיה קיים בנו רק הצד הגופני החומרי ללא הרוח שלנו -ארציות. ועלינו בספירת העומר למעלה עד שהגענו בשבועות "לשמים" וזכינו לקבל מדרגה חדשה. מעמד הר סיני שהיה בשבועות משמעותו שהתעלנו מעל הארציות ו"התחברנו" לשמים - פרחה נישמתם של ישראל במעמד ההוא - ניתוק מהארציות וממילא זכינו לגילוי שכינה = שמיעת קול האלוהים, ולנבואה = קבלת התורה (שהיא נבואה ולא חוכמה), וקיבלנו חזרה נשמה חדשה "מחוברת". אך התורה אין עיניינה להישאר בשמים ולכן מתחיל תהליך הפוך של הורדת התורה לארץ, כלומר הגשמתה בעולם הזה בחיינו ותהליך זה נימשך עד שמגיעים לשיא ואז שוב יש עצרת בחג שמיני עצרת = עצירת התהליך וקבלה של מדרגה חדשה שבו הארציות עצמה מתקדשת. (לשבועות גם אין תאריך שמצויין בתורה אלא היא מוגדרת כיום החמישים, כלומר היא משהו מעל הזמן, הימצאות בשמים מעל העולם הזה ובשער החמישים שהוא מעבר לעולם הזה).
חג השבועות ניקרא בלשון התורה "עצרת" והייתי רוצה טיפה להסביר את השם הזה. החגים ביהדות הם אינם ניפרדים זה מזה, כל אחד בפני עצמו, אלא כולם מסודרים יחד בסדר הלוקח את האדם לתוך מסע שיחרור עצמי, שלב אחר שלב. יש בעולם מימד קבוע ויש בעולם מימד משתנה. השמש מסמלת את הקבוע ואת המחזור שמתחיל בראש השנה. הירח מסמל את המשתנה והמתחדש והמחזור הזה מתחיל בחודש הראשון, בניסן. ישראל מסמלים בעולם את התיקון וההתחדשות ולכן הם מונים את זמניהם לפי הירח, וחגיהם שמסמלים התחדשות מתחילים מפסח בחודש הראשון. השלב הראשון הוא כאמור בפסח שבו האדם שבוי ומשועבד בידי אחרים ומנותק מעצמיותו ואז בא האלוהים מלמעלה ומשחרר אותו מכבלי האחרים ומכל מה שהוא חיצוני לו ועודף (חמץ). אומנם עדיין אין האדם מחובר לעצמו ולכן מתחיל תהליך הנקרא ספירת העומר, שבו האדם, מלמטה, מתחיל לבנות את עצמו בעבודה עצמית יום אחר יום שבוע אחר שבוע. 49 ימים. ישנם 50 שערי טומאה וכנגדם 50 שערי בינה (טהרה וקדושה). טומאה מופיעה בהקשרים של מוות בדרך כלל, כי משמעות הטומאה היא ניתוק מעצמיותינו, ניתוק מחיינו. במצרים ישראל היו ב49 שערי טומאה - ניתוק כמעט גמור מחייהם העצמיים וחז"ל אומרים שאילו היו יורדים לשער החמישים לא היו ניגאלים, כי השער החמישים משמעותו - מוחלטות, כלומר שלא נישאר שום דבר עצמי שאפשר לבנות עליו ולפתח. (ולא יתכן שמישהו יהיה מנותק מעצמו לחלוטין כל עוד הוא עדיין קיים). בספירת העומר אנו הולכים ובונים את 49 שערי הבינה שבנו. בניגוד ליציאת מצרים שהיתה שיחרור מזרים ולכן לא הצריכה עבודה אישית שלנו דוקא ונעשתה מלמעלה, בספירת העומר אנו בונים את עצמינו ולכן זה חייב להיעשות על ידינו מלמטה. אומנם אחרי שהגענו לשיא - 49, אנחנו נעצרים, איננו מסוגלים להגיע למוחלטות של העצמיות שלנו (וזה מפני העומק הרוחני שטמון באדם - בצלם אלוהים) ואנו מקבלים את השער החמישים מלמעלה מהאלוקים. וזה מעמד הר סיני ומתן תורה, כלומר סוג של התמזגות עם האלוהים עצמו - דבקות. "עצרת" משמעותו שהתהליך נעצר ואנו מקבלים משהו שהוא עליון ומעבר לתהליך הרגיל שעברנו. בתחילת ספירת העומר מקריבים את קורבן העומר העשוי משעורים -מאכל בהמה, ואילו בשבועות מקריבים קורבן מיוחד שכולל את "שתי הלחם" - מחיטה - מאכל אדם. כלומר השלמנו את התהליך מהיותינו מנותקים מעצמינו - כבהמה חסרת האופי, והפכנו ל"אדם" שלם. בפסח החמץ הוא אסור, כי כאשר אנו מנותקים מעצמינו כל תוספת היא תוספת חיצונית שאחרים כפו עלינו ומנוגדת לעצמיותינו, ואילו בשבועות כאשר אנו מחוברים לעצמינו מביאים את שתי הלחם העשוי מחמץ דוקא (בניגוד לשאר הקורבנות שאסור שיהיה חמץ), כי כל תוספת היא הרחבה של עצמינו הנובעת מבפנים (וזו אף משמעות בינה. ורכשנו את 50 שערי הבינה). אנו מכירים עוד חג הניקרא עצרת - שמיני עצרת (שמחת תורה בפי העם). התחלנו בפסח מהארץ - שהיה קיים בנו רק הצד הגופני החומרי ללא הרוח שלנו -ארציות. ועלינו בספירת העומר למעלה עד שהגענו בשבועות "לשמים" וזכינו לקבל מדרגה חדשה. מעמד הר סיני שהיה בשבועות משמעותו שהתעלנו מעל הארציות ו"התחברנו" לשמים - פרחה נישמתם של ישראל במעמד ההוא - ניתוק מהארציות וממילא זכינו לגילוי שכינה = שמיעת קול האלוהים, ולנבואה = קבלת התורה (שהיא נבואה ולא חוכמה), וקיבלנו חזרה נשמה חדשה "מחוברת". אך התורה אין עיניינה להישאר בשמים ולכן מתחיל תהליך הפוך של הורדת התורה לארץ, כלומר הגשמתה בעולם הזה בחיינו ותהליך זה נימשך עד שמגיעים לשיא ואז שוב יש עצרת בחג שמיני עצרת = עצירת התהליך וקבלה של מדרגה חדשה שבו הארציות עצמה מתקדשת. (לשבועות גם אין תאריך שמצויין בתורה אלא היא מוגדרת כיום החמישים, כלומר היא משהו מעל הזמן, הימצאות בשמים מעל העולם הזה ובשער החמישים שהוא מעבר לעולם הזה).
