חייבת לשתף במשהו.. :/ וסורי על החפירה!!
טוב בזמן האחרון יש לי כל מיני מחשבות.. כניראה יותר מידיי מחשבות, לגביי הקשר שלי עם נדב. לכאורה הקשר שלנו מושלם, 8 חודשים בלי ריבים בכלל (חוץ ממשברון בחצי שנה שרק חיזק אותנו), אנחנו מאוהבים בטירוף ואהבה שלנו רק גדלה עם הזמן.. אבל יש כמה עניינים שקצת מפריעים לי.. קודם כל, אנחנו כל הזמן מדברים ביננו על חתונה. אנחנו יודעים איפה נגור, כמה ילדים יהיו לנו ואיך יקראו להם, איך יראה הבית שלנו ואיך נחנך את הילדים שלנו.. עכשיו התחלנו לדבר על כל העניינים האלה בערך בסבביבות החודשיים שלנו ביחד, כשהבנו שזה הולך להיות קשר רציני מאוד ולטווח ארוך. על ההתחלה הסכמתי איתו, כשהוא התחיל לדר איתי על זה, לפעמים הוא היה שואל אותי "זה לא מלחיץ אותך הדיבורים האלה, זה לא יותר מידיי" והייתי עונה לו שלא, שאני מסתכלת קדימה ורואה עתיד ורוד יחד איתו, שאני מאושרת אני הולכת להעביר את החיים שלי איתו. יכול להיות שזה באמת מה שחשבתי אז, כשלא הכרתי אותו ממש לעומק (כי מכיר מישהו לעומק אחרי כולה חודשיים?) הקטע זה שמאז זה כבר היה אוטומטי אצלי, כל פעם שהיינו מתחילים לדבר על העתיד הייתי מתלהבת ומתרגשת, אבל בזמן האחרון.. אולי לאור כל מיני קשיים שצצים, אולי בגלל שאני מתחילה להכיר אותו יותר לעומק וגם את הצדדים הפחות נעימים שבו, אני מבינה שאולי זה לא יקרה. אולי כן ניפרד מתישהו.. זה ממש מלחיץ אותי, כי אני יודעת שכשהרגע הזה יבוא ושאני יפרד ממנו (אין מצב, אין מצב בחיים שהוא יפרד ממני), זה ימוטט אותו, ישבור אותו לחלוטין ומכול הבחינות. הבנאדם לגמריי תלוי בי וקשור אליי, גם בגלל שהוא ממש רגיש ברמות שכמעט אין לבנים אחרים וגם בגלל שהוא נקשר בקלות לאנשים.. חלק מהאופי שלו, דבר שאני פחות אוהבת אצלו. ויש עוד דברים שאני פחות אוהבת אצלו, כמו למשל תמימות מוגזמת של ילד קטן, אי עצמאות, אי ספונטניות, תלותיות ואי יכולת להתמודד עם מצבים ובעיות מסוימות. ואני יודעת שלכל אדם יש בעיות ותכונות רעות ובקשר זוגי צריך להשלים עם הדברים הרעים, אבל לפעמים אני חושבת לעצמי, הרי מגיע לי מישהו עם תכונות ככה וככה, למה אני צריכה להישאר עם נדב? לפעמים אני חושבת שהוא לא ברמה שלי.. לא בקטע סנובי, לא יודעת איך להסביר.. קרו כל כך הרבה פעמים, ששעתי כל מיני סיפורים על זוגות אחרים שפשוט גרמו לי לקנא בטירוף.. למשל היה פעם פה בפורום, מישהי סיפרה על חבר שלה ששלח לה מהבסיס זר פרחים לכבוד חג האהבה. או חברה שלי, שכשהיא קיבלה צו ראשון היא הופתעה לגלות שגם לחבר שלה יש באותו תאריך והם נפגשו שם.. מסתבר שהוא דחה את הצו שלו בשביל להיות איתה ולעשות לה הפתעה.. או נגיד הפנטזיה המטורפת שלי, החלום הסודי הכי מתוק בעולם שכבר חודשים אני כל כך רוצה שהוא יתגשם - היום בו נדב יבוא לקחת אותי מהבית ספר. וואו, אין לכם מושג כמה שאני רוצה את זה. לכאורה זה נשמע כלכך פשוט וסתמי, אבל בשבילי זה יהיה ההוכחה האמיתית שאולי לא הכל אבוד, אולי לפעמים הוא כן חושב מעבר, לפעמים ישבו את הספונטניות הזאת ואת הצורך להפתיע, שכל כך חסרים לי אצלו.. ויש עוד עניין. הרי הוא החבר הראשון שלי. זה אומר שאם נתחתן, לעולם לא אוכל להיות אם בנים אחרים.. אולי זאת מחשבה ילדותית, אבל מצד שני יש לי שני ידידים רחוקים, אחד מהם טייס והשני סיים צנחנים לפני כמה שבועות. שניהם חתיכים הורסים, ומהמעט שיצא לי לדבר איתם האופי שלהם מדהים, ואולי אפילו יותר מתאים לי מהאופי של נדב.. ואיכשהו הם ניראהים לי יותר ברמה שלי. לפעמים אני חושבת לעצמי, "אחרי שאני יפרד מנדב (לפעמים אני לוקחת את זה כמובן מאליו שאני יפרד ממנו), אני ינסה איתו ואיתו ככה וככה.." בקיצור אני ממש מבולבלת. לא יודעת למה המחשבות האלה עלו לי פתאום, כבר שבועיים שאני בבאסה בגלל כל זה והוא שם לב, אני מתרצת לו את המצברוח בזה שיש לי לחץ מטורף בלימודים, אני חושבת שהוא יודע שיש משהו מעבר שאני מסתירה ממנו. אבל מה אני יכולה להגיד לו? "סורי, שיקרתי לך כל הקשר שלנו, אנחנו לא נהיה יחד לנצח כי אתה פשוט לא מתאים לי, אני אולי מושלמת בשבילך אבל אתה לא מושלם בשבילי"??? מה עושים?
טוב בזמן האחרון יש לי כל מיני מחשבות.. כניראה יותר מידיי מחשבות, לגביי הקשר שלי עם נדב. לכאורה הקשר שלנו מושלם, 8 חודשים בלי ריבים בכלל (חוץ ממשברון בחצי שנה שרק חיזק אותנו), אנחנו מאוהבים בטירוף ואהבה שלנו רק גדלה עם הזמן.. אבל יש כמה עניינים שקצת מפריעים לי.. קודם כל, אנחנו כל הזמן מדברים ביננו על חתונה. אנחנו יודעים איפה נגור, כמה ילדים יהיו לנו ואיך יקראו להם, איך יראה הבית שלנו ואיך נחנך את הילדים שלנו.. עכשיו התחלנו לדבר על כל העניינים האלה בערך בסבביבות החודשיים שלנו ביחד, כשהבנו שזה הולך להיות קשר רציני מאוד ולטווח ארוך. על ההתחלה הסכמתי איתו, כשהוא התחיל לדר איתי על זה, לפעמים הוא היה שואל אותי "זה לא מלחיץ אותך הדיבורים האלה, זה לא יותר מידיי" והייתי עונה לו שלא, שאני מסתכלת קדימה ורואה עתיד ורוד יחד איתו, שאני מאושרת אני הולכת להעביר את החיים שלי איתו. יכול להיות שזה באמת מה שחשבתי אז, כשלא הכרתי אותו ממש לעומק (כי מכיר מישהו לעומק אחרי כולה חודשיים?) הקטע זה שמאז זה כבר היה אוטומטי אצלי, כל פעם שהיינו מתחילים לדבר על העתיד הייתי מתלהבת ומתרגשת, אבל בזמן האחרון.. אולי לאור כל מיני קשיים שצצים, אולי בגלל שאני מתחילה להכיר אותו יותר לעומק וגם את הצדדים הפחות נעימים שבו, אני מבינה שאולי זה לא יקרה. אולי כן ניפרד מתישהו.. זה ממש מלחיץ אותי, כי אני יודעת שכשהרגע הזה יבוא ושאני יפרד ממנו (אין מצב, אין מצב בחיים שהוא יפרד ממני), זה ימוטט אותו, ישבור אותו לחלוטין ומכול הבחינות. הבנאדם לגמריי תלוי בי וקשור אליי, גם בגלל שהוא ממש רגיש ברמות שכמעט אין לבנים אחרים וגם בגלל שהוא נקשר בקלות לאנשים.. חלק מהאופי שלו, דבר שאני פחות אוהבת אצלו. ויש עוד דברים שאני פחות אוהבת אצלו, כמו למשל תמימות מוגזמת של ילד קטן, אי עצמאות, אי ספונטניות, תלותיות ואי יכולת להתמודד עם מצבים ובעיות מסוימות. ואני יודעת שלכל אדם יש בעיות ותכונות רעות ובקשר זוגי צריך להשלים עם הדברים הרעים, אבל לפעמים אני חושבת לעצמי, הרי מגיע לי מישהו עם תכונות ככה וככה, למה אני צריכה להישאר עם נדב? לפעמים אני חושבת שהוא לא ברמה שלי.. לא בקטע סנובי, לא יודעת איך להסביר.. קרו כל כך הרבה פעמים, ששעתי כל מיני סיפורים על זוגות אחרים שפשוט גרמו לי לקנא בטירוף.. למשל היה פעם פה בפורום, מישהי סיפרה על חבר שלה ששלח לה מהבסיס זר פרחים לכבוד חג האהבה. או חברה שלי, שכשהיא קיבלה צו ראשון היא הופתעה לגלות שגם לחבר שלה יש באותו תאריך והם נפגשו שם.. מסתבר שהוא דחה את הצו שלו בשביל להיות איתה ולעשות לה הפתעה.. או נגיד הפנטזיה המטורפת שלי, החלום הסודי הכי מתוק בעולם שכבר חודשים אני כל כך רוצה שהוא יתגשם - היום בו נדב יבוא לקחת אותי מהבית ספר. וואו, אין לכם מושג כמה שאני רוצה את זה. לכאורה זה נשמע כלכך פשוט וסתמי, אבל בשבילי זה יהיה ההוכחה האמיתית שאולי לא הכל אבוד, אולי לפעמים הוא כן חושב מעבר, לפעמים ישבו את הספונטניות הזאת ואת הצורך להפתיע, שכל כך חסרים לי אצלו.. ויש עוד עניין. הרי הוא החבר הראשון שלי. זה אומר שאם נתחתן, לעולם לא אוכל להיות אם בנים אחרים.. אולי זאת מחשבה ילדותית, אבל מצד שני יש לי שני ידידים רחוקים, אחד מהם טייס והשני סיים צנחנים לפני כמה שבועות. שניהם חתיכים הורסים, ומהמעט שיצא לי לדבר איתם האופי שלהם מדהים, ואולי אפילו יותר מתאים לי מהאופי של נדב.. ואיכשהו הם ניראהים לי יותר ברמה שלי. לפעמים אני חושבת לעצמי, "אחרי שאני יפרד מנדב (לפעמים אני לוקחת את זה כמובן מאליו שאני יפרד ממנו), אני ינסה איתו ואיתו ככה וככה.." בקיצור אני ממש מבולבלת. לא יודעת למה המחשבות האלה עלו לי פתאום, כבר שבועיים שאני בבאסה בגלל כל זה והוא שם לב, אני מתרצת לו את המצברוח בזה שיש לי לחץ מטורף בלימודים, אני חושבת שהוא יודע שיש משהו מעבר שאני מסתירה ממנו. אבל מה אני יכולה להגיד לו? "סורי, שיקרתי לך כל הקשר שלנו, אנחנו לא נהיה יחד לנצח כי אתה פשוט לא מתאים לי, אני אולי מושלמת בשבילך אבל אתה לא מושלם בשבילי"??? מה עושים?
מקווה שעודדתי קצת ועזרתי.. 
