טוב בשבט שמח משתף קצת...

[ירון מקשקש]

טוב בשבט שמח משתף קצת...

היי
קפא לי קצת המוח אני עייף רק מלחשוב איך להסביר..ועייף מעצמי ומהכל...ובכל זאת חשוב לשתף במצב הזה אז..אנסה לשתף..

יש מצב כזה שהפעילות של החוגים המסודרים שהייתי תיאטרון בעיקר וקרמיקה שהיו קבועים יצירתיים..ועם תוצאות שלוקחים הביתה ..ומביאים חשק לעוד ועוד..נסגרו חוסר תקציב ..יש מפגשים מידי פעם סתם להרצאה או משהו..זה בקהילה של נגישות ישראל. ימי שלישי

בקבוצה של הנכים של קרית שמונה ..עושים גם פעילות של הרצאה פעם בשבוע ובגדול קשקשת לא מעניין..זה ימי שני
ושלישי יש יוגה זה כבר יותר מעניין ועוזר במשהו...אבל זה שלישי ואז אני מפסיד פעילות אחת לפחות לצאת לראות את החברה...

והמנהלים של הקבוצות בקצר אז אף אחד לא משנה יום שנוכל גם גם..
כל זה יוצר לי מחסור פתאום..של פעילות בונה קוגניטיבית בעיקר ..

גם הפעילות מוכנה לנו..כלומר עד לא מזמן הייתי אחראי לסדר שולחנות כיסאות וכיבוד ומוסיקה שצריך וכו' פתאום נהייתי משתתף רגיל..וקשה לי נהיה חוסר של אני פחות מרגיש תורם שימושי..
וזה היה ממלא גם פער אחר שכולם שם מבוגרים ממש 60+ רק אני ועוד אחת צעירים..אין ממש עם מי להתחבר אז התנחמתי בלהיות המתנדב משהו כזה..

ויצאתי מי שזוכר מהשיקום שהיה לי בבית 4 פעמים בשבוע..לא אחזור על הסיפור , בעיקרו הייתה התנגשות בין בעיה קוגניטיבית ונפשית..על מה להתמקד מעשית בחרתי במה שצריך לקוגניטיבי תפקודי מעשי בבית קניות וכו'. יש לי שיחות עם הפסיכולוג..אני עוד מתלבט אם להחזיר את המדריכה והעו"ס או לא...

וחסר כדור ריזדין 10 הייתי לוקח 3 ביום מייצב מחשבות שליליות הזיות קלות וכו'..נראה לי שאני מרגיש את החסר שלו גם..זה כבר מעל חודש..אולי זה גם תורם לערפל מחשבתי ..לא יודע...

ושוב מתח מכיוון הבריאות הפיזית ..מחכה לבדיקה לראות אם יש לי גידול בעמוד השדרה ..בעקבות כאבי גב כרוניים שהחמירו ומסרבים לרדת ואני כבר מקבל אופיום נגדם..

ואולי נפילה של מצב רוח....כאילו חלק מהגל של ההפרעה תקופה שכזו..

ואין ממש עם מי לדבר חי...שאני בבית..הצ'ט נהיה לא פעיל..הפורומים פחות כולל פה..

והזמן נעצר כאילו זוחל...החשק יורד לעשות משהו..ומה שיש לא מעניין ממש...והמחשבות טורדות..ונהיה נמאס ממש מעיק שוב להתמודד עם זה..אומנם נסיון העבר שלי אומר לי זה יעבור תקופתי..
מהותית המצב לא השתנה אצלי אותם בעיות לחצים וזה רק נפילה..
שלא פוגעת בתפקוד רק בתחושה אני מתפקד קונה מבשל כל מה שצריך..

אפילו יכולתי לתמוך טלפונית למי שצריך ואמשיך.....

רק זה כבר די חנוק לי שייגמר..נמאס לי מבדיקות ומתח ובדיקות ומתח וכאב פיזי זה מתיש לפעמים...כאילו זה 30 שנה כבר כרוני ..

בגדול אני די עייף...מהמצב שלי מהמצב של המדינה

לא יודע שהתחלתי את התמודדות לקבל נכות וטפול נפשי ושיקום וכל זה..אז הצלחתי כן יש נכות צמיתה , יש יציבות כלכלית יותר טובה.., יש יותר חברה ופעילות זה עדיף ממה שהיה..
ובכל זאת לא השגתי ...אנשים בגיל שלי עם עיניין משותף..בת זוג בטח שלא...זה מאכזב...

טוב אנסה לא לשקוע בזה...לא יודע מה לאמר לעצמי חוץ מזה שזה יעבור...ועוד אגיע ..אלוקים תמיד פתח לי דלת שנסגרה דלת אחרת..זה יבוא....

בכל אופן טו בשבט שמח