יום הולך ויום בא ודבר לא השתנה.

kti2

New member
יום הולך ויום בא ודבר לא השתנה.

בוקר טוב לכם, התעוררתי היום שוב לבוקר זהה לזה שלפניו בהרגשה עגומה שדבר לא השתפר בחיי. מרגישה כמו בסרט (שאינני זוכרת את שמו) שבו הגיבור מתעורר בוקר בוקר וחווה בתסכול רב בדיוק את אותן חויות עד שהוא מבין שהוא חייב לשפר את היחס שלו לסביבה ולא הסביבה אליו, ורק אז הוא מתחיל להיות מאושר באמת. גבולות אומנם מצרים את צעדי מאידך, חוסר גבולות גורם לי לדרוך במקום, יום הולך ויום בא והבלגאן בבית ובחיי מסרב להסתדר מעצמו. אני חייבת לקחת אחריות על עצמי. כעת אני מכריזה קבל עם ופורום שהיום 18.12.2006 יום שני אני מתחייבת לסדר ולארגן את כל מה שבחדר הילדים: 1. ארון הבגדים 2.שידה 3.מיטות (לאוורר, לסדר מגירות). 4.מיון הצעצועים. לקחת את הילדים 1.לגני שעשועים 2.לספריה. להמשיך ברישום שוטף של כל מה שנכנס לפה - להעלות מודעות. וזאת בנוסף לנקיון שוטף של הבית: בעיקר הדחת כלים, כביסה, שירותים ואמבטיה. אם לא אספיק משהו, מתחייבת לסיים אותו עד מחר כך שכל היעדים של היום יוגשמו. קטי.
 
בהצלחה!

מכירה את הסרט הזה..תרתי משמע
אולי גמני אנהג כמוך ואכתוב את המטלות שלי להיום. .גמני נהפכתי(בחיי שפעם לא הייתי כזאת!) לדחיינית איומה!
 

kti2

New member
תודה ובהצלחה גם לך

מודה שלא הצלחתי לעמוד בכל המטלות שלי להיום אבל לפחות התקדמתי במשהו ואילמלאי הרשימה שלי לא הייתי עושה גם חלק מזה.
 

ניאו30

New member
נראה לי

שאת מתכוונת ל"לקום מחר בבוקר"(עם ביל מאריי נדמה לי)...סרט נחמד...
 

kti2

New member
נכון מאוד!הזכרת לי!

תודה! גם אתה מרגיש כמוהו לפעמים?
 

ניאו30

New member
כבר מזמן אני חושב

שהחיים שלנו הם כמו סרט,אבל לשם שינוי כיום חושב שגם אנחנו יכולים לשנות אותו,לתסרט אותו ולהיות הבימאים שלו. אז רוב החיים הייתי בדיוק כמוהו...שכל יום אני מתעורר לאותה מציאות...ה"מצחיק" הוא שבגלל חוסר מודעתי לעצמי אפילו לא חשתי ככה,אפילו לא הייתי מודע למה שאני מרגיש,אלא הייתי במעין "שינה" בזמן ערות.ההבנה שלי שככה היו חיי היא אחד הדברים שגרמו לי להקיץ מה"חלום" הזה...ואז,כיום,אני לא מרגיש שכל יום חוזר על עצמו...אפילו להפך לעיתים קרובות-שכל יום מזמן בחובו דברים חדשים,תובנות חדשות,מפגשים חדשים,אפשרויות חדשות...ואפילו אם כלפי חוץ הדברים די חוזרים על עצמם... עבודה,לימודים, טלויזיה וככה הלאה...אז כן יש לי שגרת יום שדי חוזרת על עצמה,אבל המפגש היומיומי שלי עם החיים וכל מה שמרכיב אותם השתנה.
 

kti2

New member
יישר כוח!

מקווה מאוד שאגיע בקרוב למקום שבו אתה נמצא בו מבחינת התפתחות אישית.
 

ניאו30

New member
לא צריך להגזים

אני רק בתחילת דרכי ההתפתחותית...בסופו של דבר הכל מתחיל במודעות...וברגע שהיא מגיעה מדובר בתהליך של התקדמות הולכת וגוברת,אפילו אם התשובות לא מגיעות,בעצם במיוחד אז...השאלות הם שדוחפות אותנו,לא התשובות,המסתורין של הדברים בחיים,ולא הידיעה שלהם...וההתפתחות האישית?היא תוצאה של המודעות,והמודעות היא המון פעמים תלויית נסיבות,ולכן לא צריך להשוות את עצמנו לאחרים,אלא אך ורק לעצמנו,להתפתחות האישית שלנו,שהולכת וגדלה כל הזמן,גם כשנדמה לנו שלא... וכשמסתכלים באמת על עצמנו ועל התהליך שאנחנו עוברים,אז נראה באמת שכל יום מביא איתו משהו חדש,לפעמים זה משהו קטן, לפעמים גדול,אבל חשוב להיות מודע לזה...שאנחנו בהתהוות מתמדת,ואם לא,אז להתחיל להיות...לכן,המודעות היא המובילה לשינוי. והנה משהו חדש מהיום...סיימתי את העבודה,הלכתי הביתה,ואחרי כמה זמן הייתי צריך לצאת להביא משהו למקום אחר...הולך ושם, וכשחזרתי הביתה ראיתי ששכחתי בבית משהו נוסף שהייתי צריך לשים(ואי,זה נשמע יותר גרוע ממה שזה באמת
)...הייתי יכול לחכות ליום המחרת אבל העדפתי שלא...והלכתי,ושמתי את הדבר,וחזרתי הביתה...והנה רואה אני בדרך כלב לבן וחמוד...התחלתי לשחק איתו,כמו שאני אוהב עם כלבים(כולל תנועות וקולות...חחח)...חצי שעה בערך ביליתי איתו,ניסיתי לתקשר אותו,להבין אותו... כן,גם ניסיתי ללכת על ארבע,ולשחק איתו...והוא הלך אחריי עד הבית,ואפילו רצה להיכנס החמוד...חחחח...חלק מהתרגולים שלי היא גם לחשוב ולהרהר בדברים שקורים לי,אבל לא מתוך עולם המחשבות שלי אלא מתוך העולם "שלהם"...זה קשההההה,אבל מדיי פעם הצורת הסתכלות הזו עוזרת לך להגיע לתובנות מעניינות...וזה מתקשר לספרים שאני קורא או ללימודים...והכל נקשר למארג אחד גדול,שמדיי פעם בפעם נוספים לו עוד חלקים ועוד חלקים...וכל חלק,כל תובנה מגבירה את הבנת המארג השלם...של מה שקרוי העולם שלנו,ולא רק זה הנגלה לעין,אלא שיש כל כך הרבה שלא...מעבר למה שהחושים שלנו אומרים,מעבר למה שאנחנו יודעים...היום זה הוביל אותי למקום של האדם לעומת החיה-שההבדל החיצוני הפשוט של ההזדקפות וההליכה על שניים היא בעצם תוצאה של תוספת חיי החשיבה שיש לנו לעומתם,אבל שבעצם הגענו כולם מאותו מקום,מאותו מקור...ואת זה אפשר להמשיך הלאה והלאה...וכמובן,אני לא אומר שזה אמת או לא אמת,נכון או לא נכון...אני אומר שנתינת המקום של החוויה מביאה אותנו לאותם תובנות חדשות שאנחנו מגיעים אליהם באשר לעולם מסביב...והרי לעולם לא נדע מספיק,ולעולם יש עוד מה להבין ולדעת,ולכן זו התפתחות.
 

ניאו30

New member
ועוד משהו

תחשבי על זה ככה-אם את אומרת מראש שכל יום חוזר על עצמו אז אין לך סיבה לחפש משהו שהוא שונה/משתנה. אם תגידי לעצמך שכל יום הוא יום חדש ושונה,אז גם אם לא תדעי או תגלי משהו חדש בכל יום,ואפילו בכלל,תהיה לך סיבה לחפש אותו,תהיה לך מוטיבציה לחפש ככל יכולתך משהו כזה...ובסוף הוא גם יימצא,אני מאמין...ואף יתגבר...
 

kti2

New member
גם תהליך לקראת התפתחות

מתמדת הוא מבחינתי הוא התקדמות. יש לך תובנות מקסימות! המשך להתחבר אל הילד הסקרן והחוקר שבך. מה המטרות שלך אם אפשר לשאול?
 

ניאו30

New member
בוודאי שאפשר...אבל לא בטוח

שזה יובן.האמת,שכתבתי את זה כאן לא אחת,ואולי ותיקי הפורום זוכרים.אני פשוט לא אוהב ולא מתחבר למילה הזו-מטרה.אני בן אדם מאוד לא שאפתני אפשר להגיד,לא במונחים של הצבת מטרות,אבל כן במובן אחר...מובן של להגשים חלומות,של לדעת מי אני ומה אני רוצה להיות...אז במובן הזה המטרה היחידה שלי היא להיות אדם טוב יותר,והדרך לשם? עמוסה באמצעים ועזרים,לא במטרות.למשל,אני רוצה להכניס משמעות לחיים שלי,משמעות שנעדרה מרוב חיי,ולכן אני רוצה לעבוד עם ילדים(כי אני מאמין שמשם מתחיל השינוי,בין השאר,ויש לכך עוד סיבות אחרות שקשורות למי שאני)...בתור חלום,או שאיפה...להגיד שזו מטרה בשבילי לא יהיה מדוייק,אני חושב...עצם המילה "מטרה" יוצרת מין מחוייבות בלתי נראית להישגיות ותוצאות,ומשם הדרך לשיפוט עצמי וביקורת עצמית מאוד קרובה...הייתי שם, עכשיו אני במקום אחר...אני לא רוצה לשפוט אותי יותר,לא רוצה להימדד לפי תוצאות או המקצוע שיש לי או המעמד שיש לי בעיניי אחרים וכדומה.פשוט לא רוצה! (במאמר מוסגר אני גם אומר עוד משהו-שזה גם מאוד קשור למה מוציא ממני את המיטב ומה לא,מה בונה אותי ומה מלחיץ אותי והורס וכדומה.אז אפשר להגיד שאני לא עומד במצבי לחץ,אפשר,אם רוצים להיות שליליים ולראות את הצד השלילי...אני רוצה להיות חיובי ולכן אומר שאני אדם טוב יותר במצבים שלא דורשים החלטות מיידיות או קבלת תוצאות מיידיות ונראות או משהו דומה.היכן אני כן טוב?במסגרות "תהליכיות",שלא צריך למהר לשום מקום,שהדגש הוא על הדרך ולא על התוצאות,על תהליכים ארוכי טווח ולא קצרי טווח,על צבירת כוחות וכשרים ולא צבירת ממון וכוח...וכדומה...אני אוהב את הדרך האיטית וההדרגתית...) מה אני כן רוצה? אני רוצה להגיע לגרעין שמהווה את ה"אני האמיתי" שלי...אני די מודע לכך שהגרעין הזה נמצא בהשתנות מתמדת ולכן הכי הרבה שאפשר להגיע הוא להתקרב,לקבל דימוי או מחשבה קרובה לזה...ולאחר מכן,אני רוצה לממש בחיי את אותו "אני אמיתי"... ושוב,יש כאן כל כך הרבה לכתוב...זה הרי עולם ומלואו,וגם ההתקרבות לילד הפנימי שהזכרת היא חלק מזה,ולהגיע לשלוות נפש,עם ההורים,עם העבר ובעיקר עם עצמי...ולרפא את עצמי,מכל הבחינות-פיסי,נפשי ורוחני... זה הבדל מאוד גדול,אני חושב,בין שאפתנות הבאה לביטוי בהצבת מטרות לבין השאפתנות שיש לי,שהיא יותר...איך לומר...רצון מאוד עז לגלות את עצמי,את העולם,את החיים...את כל מה שהיה חסר לי כל השנים...אבל לא למען הישגיות או משהו דומה, אלא למען שיהיו לי הכוחות כדי לעשות את מה שאני חולם ושואף אליו.הבחינה היא לא ביחס לאחרים או ביחס למשהו מדיד,אלא ביחס למכלולים שלמים,לתהליכים "גדולים",או לעצמי ול"עצמימים" אחרים(חחח-מילה חדשה...הכוונה שבוחנים את האדם ביחס לעצמו ולא ביחס לאחרים)...ולא לעצור שם...אני רוצה להשפיע,אני רוצה שלמעשים שלי יהיו משמעויות...אני מאמין,את מבינה,שזו הדרך לשנות את העולם(והוא זקוק לשינוי דחוף ביותר בעיניי)...שזה אפשרי,אבל מכיוון שזה ייקח זמן,הרבה זמן,הרי שיש להתמקד בשינוי עצמך, בשינוי סביבתך...ואז,מתוך אדווה הגוררת אדווה,כאבן הקופצת על פני המים...השינוי הזה יכול להיות משמעותי,רחב,שינוי שאולי אפשר כבר לראות את ניצניו הראשונים,אני חושב,אבל הוא בוודאי לא מספיק,לא מסה קריטית כזו שתשנה את התרבות המטריאליסטית שקיימת כאן(בעולם כולו).רק להבין שאין לי מחשבות נרקסיסטיות בענין הזה...אלא להיות חלק מזה,חלק ממשהו שהוא יותר גדול ממני,ומכל אחד אחר...משהו מהפכני אולי(לא אלים כמובן...משהו בסגנון מהפכות שנות השישים של המאה הקודמת,אבל הרבה יותר גדולות ונרחבות). זה מעניין,כי כל השנים לא הבנתי איזה מין שם זה נמרוד,ורק לאחרונה הדברים מתחברים...נ-מ-ר-ו-ד...מרד,אבל זה לא מרד במובן הישן שלו אלא במובן אחר,מובן פנימי מאוד עמוק של שינוי רוחני...שקשה לי להסביר אותו עכשיו...שמציאת העצמיות שלי, מציאת ה"אני האמיתי" כרוכה במשהו שהוא בגדר מרד פנימי,מרד כנגד אמונות ישנות,כנגד פחדים מהעבר,כנגד טראומות לא פשוטות,כנגד כל מה שאנשים אחרים אומרים,כנגד תכתיבי החברה,כנגד...אבל יש גם בעד...שאותה מרידה בעצם מביאה את האור, שזה מתקשר למשהו אחר שנמצא בשמי(ואני לא ארחיב על כך)-את האמת,הצדק,החופש,המוסר והאהבה...אני מתכוון,זה דבר ששוה למרוד בו,לא? ...ויש לזה מחיר לא פשוט,לא חשוב,לא ארחיב על כך...וכל אלו-הם לא בגדר משהו קיים,אלא בתור משהו שהייתי רוצה,שאני שואף אליו...אז לזה בדיוק אני מתכוון שיש לי מטרה אחת-להיות אדם טוב יותר,ושכל השאר הם רק אמצעים בדרך. אחד הקשיים-המוגבלות שלנו כבני אדם הוא לראות בעיננו מה זה אומר שינוי,שהרי שינוי אמיתי ניתן לראות רק בדיעבד,לדעתי,ולכן, בדיוק בגלל זה...ובגלל שזמן זה דבר שלא קיים אלא בראשנו ומחשבתנו,המיקוד שלנו צריך להיות אך ורק על ההווה-להיות כל יום עם עוד מודעות ועוד מודעות,וליצוק את המשמעות בכל רגע ורגע,בהווה,כי אין לנו דרך לדעת היכן נהיה ומה נעשה בעוד כך וכך שנים,בעתיד...וזה בדיוק מה שניסתי להעביר בתגובות הקודמות שלי-שלנסות לראות כל יום משהו חדש...ועוד לא דיברתי על הרצון שלי במציאת עבודה קבועה או בעצמאות כלכלית מלאה או במציאת אהבת אמת או דברים אחרים,אבל כל אלו ואחרים...הם לא מטרות,הם אמצעים...כי להיות אדם טוב יותר זה משהו פנימי,זה משהו שצריך להיות תלוי אך ורק בך,משהו שרק לך יש הכוח לעשותו כלפיך,מרצונך שלך. וכל מה שכתבתי יכול להשמע מאוד שאפתני,אבל זה לא...באמת שלא...זה משהו שקיים בתוכי הרבה זמן,תחילה רדום,לאחר מכן מבעבע בתוכי...אני חושב שזה הזמן הנוכחי,ושהשלב הבא שלי בהתפתחות יהיה שהרדום שהפך למבעבע בתוכי יהפך למשהו חי וקיים,גם בתוכי וגם בעולם החיצוני שלי,באיך שאני רוצה שיראו חיי. טוב,בטח לא ידעת למה נכנסת ששאלת אותי-מה מטרתי...חחחח...ככה זה אצלי-שאלות קטנות שמובילות אותי לאותן תגובות ארוכות שלי,שנשפכות כאילו מאותה שאלה תמימה...
...זה,דרך אגב,גם תובנה מאוד מעניינת-איך דברים שנראים לנו פשוטים לכאורה מבחוץ,הופכים להיות מורכבים ומלאי חיים כאשר אנחנו נכנסים ומתבוננים בהם במלוא הרצינות...ובכל מקרה,אל תקחי את אורך ההודעה/מגילה שלי בצורה קשה מדיי...חחחח
 

kti2

New member
לא התרגשתי מאורך ההודעה

נהניתי לקרוא כל מילה, הזדהתי עם חלק מהדברים. יש לך כישרון ספרותי לדעתי. חשבת לכתוב ספר שיעצים אחרים וימלא אותם בהשראה לגבי מודעות לחיים נעלים יותר, בבד בבד עם התובנות ותהליך ההתפתחות האישי שלך...(כמו רובין שארמה למשל) חשוב על כך.
 

ניאו30

New member
לא ממש...וממש לא

לא עדיין לפחות...היו לי כל מיני כיוונים אחרים,במחשבות שלי,שאולי יכולים להתקשר לכתיבה...הרי אני רוצה לעבוד עם ילדים,אז אחת האפשרויות שחשבתי עליהן זה בכיוון של דרמה וכתיבה יוצרת...אני חולה על דרמה,ואוהב לעשות דברים עם הגוף,אוהב להשתטות ככה לפעמים,וכאן גם נכנסת הכתיבה...אני מאוד מתחבר לעולם של סיפורים,של אגדות...של ילדים (או לא)...של "ארץ לעולם לא" ושל "פנטזיה"(הסיפור שאינו נגמר)...זה עולם כל כך קסום בעיניי...וזה נראה לי כל כך מתאים לי...להישאר בעולם של הילדים,איתם ובשבילהם,ואם לכתוב זה יהיה משהו בכיוון הזה,ספורי ילדים,וממש לא חושב בכיוון אותו אמרת(למרות שאף פעם לא אומרים אף פעם...הכל פתוח). אני הרי חושב שיש בסיפורים האלו כל כך הרבה חוכמה ועושר פנימי,שזה הרבה יותר נרחב מלהתאים רק לילדים,אבל כיום זה המצב...כי ילדים מתחברים לעולמות האלו בקלות רבה, עדיין לא "מקולקלים" ברעשי היומיום,בהתבגרות,בכל ההסחות שיש מסביב. למרות שגם זה משתנה, ואפשר לראות את זה כל כך בברור...כשאני בפר"ח או במסגרת אחרת עם ילדים, כבר שם נוצר המרחק עם הספר,הסיפור והאגדה...ויותר חשוב מכך,מהתקווה,מהחלום מהפנטזיה,מהאמונה התמימה של פעם...והם מתקרבים למה?טלויזיה, מחשב וכדומה...גם אני הייתי ככה,והיום?מעטים הילדים שמעדיפים את הספר על הטלויזיה,את המשחק עם ילדים אחרים על משחק במחשב... וזה עצוב...כי ילדות זו תקופה שלא חוזרת יותר,לא באמת,ושם נקבעים כל כך הרבה דברים לעתיד,למי שאנחנו ומה נהיה בעת התבגרותנו...וכאן זה מתחבר למקום שלי בעולם,לילדות שלי,שלא באמת היתה,ועכשיו לא חשוב כמה אני אנסה וכמה שאני אחווה,זה לעולם לא יהיה אותו דבר...אני ילד בנשמה,בנפש,אבל בחוץ אני בוגר...וזה קשה לי הרבה פעמים להתגבר על הפער הזה,בין החוץ לפנים,ולכן הדרך היחידה,או הטובה ביותר בשבילי,לחבר,או לצמצם, את הפער הזה הוא באמצעות הילדים עצמם,העבודה איתם, הקשר היומיומי,הלמידה המתמשכת,ההפנמה של כל הטוב והיופי שיש בעולם הקסום שלהם... זו הדרך שלי,שוב לא בתור מטרה,בתור אמצעי,בתור המתווך אם אפשר להגיד,שיאפשר לי לחבר את הכל...לחיות בהרמוניה,עם עצמי ואחרים,ושגם הילדים עצמם יפתחו את אותה הרמוניה,לא בעת ילדותם,בעת התבגרותם.פרחי ההרמוניה פורחים בבגרות, הזרעים לאותה צמיחה ופריחה אלו נשתלים בילדות...ואז נוצר עולם הרמוני יותר של מבוגרים,הפרחים לא נובלים כל כך מהר,הם מלבלבים,והם מפיצים את ריחם הטוב ברבים,כדי שיהיה לנו עולם טוב יותר,עולם של פרחים במגוון עצום של צבעים,וכולם יחיו בהרמוניה זה עם זה,כל אחד עם ייחודו הוא...זה מה שעולם האגדות והדמיון מספר לי...הוא זה שנותן לי את הכוח, התקווה והאמונה שהעולם הזה באמת קיים איפושהו,מעבר לקשת בענן,ובגלל זה אני כל כך מאמין בכוחם של סיפורים,של אותו עולם קסום של אגדות, לשנות מציאות,לשנות את העולם. וזו רק אחת האפשרויות...חחח...וגם לגביה,אני לא בטוח שהיא קיימת לגילאים שיותר מעניינים אותי,אם אפשר לומר,שזה גילאים נמוכים יותר...ודרמה וכתיבה יוצרת זה משהו שאולי נראה לי,בלי לבדוק ולהיות בטוח,שזה מתאים יותר לתיכוניסטים,שזה ממש לא הכיוון שלי,לא כרגע לפחות...אבל מי יודע...החיים זו הפתעה אחת גדולה הרי...
 
קטי ,נראה לי מהכתיבה שלך שאת מיואשת

קחי פסק זמן. תנוחי מהלחץ לרדוף אחרי עצמך. נראה לי שאת מלחיצה את עצמך יותר מדי. לא נורא אם הבית לא יהיה מסודר כל יום כל היום. אחרי הכל גרה משפחה בבית ואין מצב שלא יהיה מבולגן. אני רוצה לאמר לך שגם אני אחרי שהחלטתי לקום כל יום ב 7 בבוקר אני עדיין לא עושה זאת. היום למשל הקלתי לעצמי ודחיתי את ההשקמה בחצי שעה. אני לא כועסת על עצמי? כועסת!!!!!!!! אבל לאט לאט. אני חושבת שצריך לעשות דברים מתוך נוחות ומתוך מחשבה איך המעשה יתרום לך. היה לי דיון עם גור 42 לגבי עצלנות. אני טענתי שאני לא עושה דברים מתוך עצלנות והוא אמר לי שצריך להסתכל על דברים בצורה כזו שצריכות להיות סיבות מספיק טובות כדי שתעשי דבר מה, סיבות משכנעות, מתגמלות. אני אבדוק בשיחה שלי איתו מה הוא עוד אמר ואסיף את זה מאוחר יותר.
 
זה לא אומר שזה יהיה נכול לגביך...

אני לא אומרת חלילה שאת עצלנית או משהו כזה אני רק רוצה להעשיר אותך במשהו נחמד שגור כתב לי. "אם תחשבי על זה עם עצמך, תגלי שבכל תחום שבו את מגדירה את עצמך כ"עצלנית", יש סיבות כבדות משקל על שתי כפות המאזניים. כדי להפסיק להיות "עצלנית", כל מה שאת צריכה לעשות זה לחזק את הסיבות שבגללן את רוצה לעשות את הדבר שאת "עצלנית" לגביו, ולהחליש את הסיבות שבגללן את נמנעת ממנו". אולי זה יעזור לך ואולי לא. (לא מחייב)
 

אנילה1

New member
אמהות חמודות אתן פשוט שחוקות.

וחופשת החנוכה לא מוסיפה בריאות.
 
למעלה