לא "אם" אלא: "מתי"!
עכשיו אני איכשהו יכול להגיע למחשב לכתוב. רגל ימין בסימן שאלה גדול לגבי העתיד...
פייד אאוט.
ביום רביעי, ערב יום העצמאות סיימתי סדרת שינויים ועבודות על הטריאל, ומצאתי כמה שעות של זמן פנוי וכבישים פנויים. קדימה ליער עם היורש. שעון קיץ זה נפלא. ביליתי שעה וחצי בכיול ה 280 מחדש לאחר שינויים מקיפים וקיבלתי מכונה מושחזת חבל על הזמן. אחרי זה בילינו שעתיים ברכיבה, אני והיורש עד 19:40. הספקנו לחזור הביתה, לפרוק, להתקלח להתארגן ואפילו להגיע למופע הזיקוקים הכי טוב באיזור בזמן, תוך פספוס שלב הנאומים המשעממים.
יום חמישי בבוקר, עם שרירים תפוסים מאתמול, כבר בבוקר מוקדם כל הציוד לפיקניק יום עצמאות מסורתי ארוז וכל המשפחה בתנועה. עד אחרי ארוחת הצהריים הכל הלך שיגעון. היינו בחוף צמח עם המוני עם ישראל. מעולה לילדים. כמעט 2 התפרצויות אש מסביב צמוד אלינו בשלבי הדלקת המנגלים גרמו לי להיות על קצות האצבעות, מנגליסטים של יום העצמאות זה מסוכן ביותר. נגמרו המנגלים המסוכנים, הרגשתי שאפשר להירגע והלכתי קצת למגלשות.
באלו המפותלות, המדרגות עשויות מבטון רקוב. עשיתי 2 נגלות עם הבן הקטן לפני שסגרו את המגלשות כי אחת המדרגות התפרקה וקוביות הבטון שנפלה לא הרגה אף ילד במזל רב. כאן לקחתי החלטה לא טובה. במקום להבין את הרמז הלכתי לגלוש באלו הלבנות - מגלשות יותר מהירות כאלו עם קטעים תלולים וקטעים שטוחים שמקפיצים את הגולש. אני ממש טוב במגלשות האלו כך שלא יכולתי לוותר. בתור במדרגות שמתי לב שגם אלו של המגלשות הלבנות רקובות וגם המעקה של המדרגות מסוכן מאוד ולקחתי החלטה שאני יורד ומוודא שאף אחד מהמשפחה לא מתקרב יותר היום למגלשות המסוכנות האלו.
ממתין לתור שלי בסבלנות. אחד יורד ובסוף יש איזה עניין עם חבר שלו שחיכה לו. מחכה בסבלנות שכולם יזוזו.
קדימה - הגיע הזמן שלי. נכנס בקצב בינוני מינוס למגלשה. באמצע הדרך עוד רואה שהסיום נקי. בשלב של הקפיצה שמתי לב שהמהירות שלי לא גדולה ועסקתי בהגנה על העיניים מהשפריצים. לא בדיוק נהנתי מהגלישה עצמה.
נכנס למים ולא מבין!...
נאבק בלעלות על פני המים לנשום. עוד לא מבין מה לא בסדר. עולה ונושם.
מנסה להבין מה לא בסדר. לא יכול להיות, רגל ימין כואבת בסדר גודל של שבר! מה שאני מרגיש מהרגל אחרי איזה 30 שניות של כאב בלתי נסבל זה שכף הרגל נמצאת לפחות 45 מעלות (ברצינות) מחוץ לציר הנורמלי של הרגל. מנסה להחזיר את הרגל למקום ולא מצליח.
מרים את הראש ומבין פתאום מה קרה. איכשהו ילדה נכנסה מול המגלשה בדיוק כשהגעתי ופגעתי לה בגב רק עם רגל אחת. עם כל הרעש מסביב אני שם לב שקוראים לילדה החוצה והיא זזה. אני מנסה לא להיות בנתיב של המגלשה אבל לא יכול לזוז. אין שליטה על רגל ימין. מחזיר את כף הרגל למיקום הנורמלי שלה עם הידיים וזז הצידה לצד הבריכה.
הבריכה מפוצצת ילדים והורים מסביב. וזו בכלל בריכה שאמורה להיות ריקה - בריכת העצירה מהמגלשות.
10 דקות אני לא יכול לזוז. מישהו קרא לצוות האמבולנס במקום והם באים לראות מה קורה איתי. בינתיים אני רק מקווה שזו מכה והכאב יעבור במים הקרים.
15 דקות עברו. יוק. אני יוצא מכאן רק על אלונקה.
מהבריכה, לאלונקה של האמבולנס.
משם לבית החולים הקרוב לצילומי רנטגן ובדיקות.
הרגל נפוחה בכמה מקומות: יש כבר המטומה בכף הרגל, נפיחות ברצועות בקרסול, כאבים איומים בצד הפנימי של הברך, ועוד כאבים נוראיים בקצה העליון של הפיבולה (העצם הקטנה שמקבילה לעצם השוק הראשית).
לא יכול להניח את הרגל על שום דבר. הצילומים עצמם כואבים אימים.
בבית החולים פוגש את הילדה מהמגלשה ואת ההורים. מסתבר שהילדה בכלל ניסתה להזיז ילדים יותר קטנים ממתחת למגלשה כדי שהם לא יפגעו ואז לא שמה לב שהיא עצמה בנתיב המסוכן. עכשיו אני מבין שמזל שלא נכנסתי לילד קטן יותר בפנים, אחרת עם כל המשקל והאנרגיה הקינטית הייתי עורף לילד כזה את הראש...
שורה תחתונה: עשו רק אבחנה ראשונית. כרגע נראה שאין שברים אך אי אפשר לדעת כלום לגבי הרצועות.
מרותק למיטה - לא יכול ללכת לשום מקום וקביים אין להשיג ביום העצמאות.
לא אם אלא מתי.
קשה לתפוס את זה אך עם כל פעילויות האקסטרים שאני עושה לאחרונה, דווקא המנגל המשפחתי ביום העצמאות היה הפעילות שחשפה אותי ואת המשפחה לסכנה הכי הרבה.
עכשיו אני לא יכול לרכב לפרק זמן לא ברור.
עוד אי אפשר אפילו לבדוק איזה נזק אם בכלל נגרם לרגל.
ססססססססעמק חוף צמח.
עכשיו אני איכשהו יכול להגיע למחשב לכתוב. רגל ימין בסימן שאלה גדול לגבי העתיד...
פייד אאוט.
ביום רביעי, ערב יום העצמאות סיימתי סדרת שינויים ועבודות על הטריאל, ומצאתי כמה שעות של זמן פנוי וכבישים פנויים. קדימה ליער עם היורש. שעון קיץ זה נפלא. ביליתי שעה וחצי בכיול ה 280 מחדש לאחר שינויים מקיפים וקיבלתי מכונה מושחזת חבל על הזמן. אחרי זה בילינו שעתיים ברכיבה, אני והיורש עד 19:40. הספקנו לחזור הביתה, לפרוק, להתקלח להתארגן ואפילו להגיע למופע הזיקוקים הכי טוב באיזור בזמן, תוך פספוס שלב הנאומים המשעממים.
יום חמישי בבוקר, עם שרירים תפוסים מאתמול, כבר בבוקר מוקדם כל הציוד לפיקניק יום עצמאות מסורתי ארוז וכל המשפחה בתנועה. עד אחרי ארוחת הצהריים הכל הלך שיגעון. היינו בחוף צמח עם המוני עם ישראל. מעולה לילדים. כמעט 2 התפרצויות אש מסביב צמוד אלינו בשלבי הדלקת המנגלים גרמו לי להיות על קצות האצבעות, מנגליסטים של יום העצמאות זה מסוכן ביותר. נגמרו המנגלים המסוכנים, הרגשתי שאפשר להירגע והלכתי קצת למגלשות.
באלו המפותלות, המדרגות עשויות מבטון רקוב. עשיתי 2 נגלות עם הבן הקטן לפני שסגרו את המגלשות כי אחת המדרגות התפרקה וקוביות הבטון שנפלה לא הרגה אף ילד במזל רב. כאן לקחתי החלטה לא טובה. במקום להבין את הרמז הלכתי לגלוש באלו הלבנות - מגלשות יותר מהירות כאלו עם קטעים תלולים וקטעים שטוחים שמקפיצים את הגולש. אני ממש טוב במגלשות האלו כך שלא יכולתי לוותר. בתור במדרגות שמתי לב שגם אלו של המגלשות הלבנות רקובות וגם המעקה של המדרגות מסוכן מאוד ולקחתי החלטה שאני יורד ומוודא שאף אחד מהמשפחה לא מתקרב יותר היום למגלשות המסוכנות האלו.
ממתין לתור שלי בסבלנות. אחד יורד ובסוף יש איזה עניין עם חבר שלו שחיכה לו. מחכה בסבלנות שכולם יזוזו.
קדימה - הגיע הזמן שלי. נכנס בקצב בינוני מינוס למגלשה. באמצע הדרך עוד רואה שהסיום נקי. בשלב של הקפיצה שמתי לב שהמהירות שלי לא גדולה ועסקתי בהגנה על העיניים מהשפריצים. לא בדיוק נהנתי מהגלישה עצמה.
נכנס למים ולא מבין!...
נאבק בלעלות על פני המים לנשום. עוד לא מבין מה לא בסדר. עולה ונושם.
מנסה להבין מה לא בסדר. לא יכול להיות, רגל ימין כואבת בסדר גודל של שבר! מה שאני מרגיש מהרגל אחרי איזה 30 שניות של כאב בלתי נסבל זה שכף הרגל נמצאת לפחות 45 מעלות (ברצינות) מחוץ לציר הנורמלי של הרגל. מנסה להחזיר את הרגל למקום ולא מצליח.
מרים את הראש ומבין פתאום מה קרה. איכשהו ילדה נכנסה מול המגלשה בדיוק כשהגעתי ופגעתי לה בגב רק עם רגל אחת. עם כל הרעש מסביב אני שם לב שקוראים לילדה החוצה והיא זזה. אני מנסה לא להיות בנתיב של המגלשה אבל לא יכול לזוז. אין שליטה על רגל ימין. מחזיר את כף הרגל למיקום הנורמלי שלה עם הידיים וזז הצידה לצד הבריכה.
הבריכה מפוצצת ילדים והורים מסביב. וזו בכלל בריכה שאמורה להיות ריקה - בריכת העצירה מהמגלשות.
10 דקות אני לא יכול לזוז. מישהו קרא לצוות האמבולנס במקום והם באים לראות מה קורה איתי. בינתיים אני רק מקווה שזו מכה והכאב יעבור במים הקרים.
15 דקות עברו. יוק. אני יוצא מכאן רק על אלונקה.
מהבריכה, לאלונקה של האמבולנס.
משם לבית החולים הקרוב לצילומי רנטגן ובדיקות.
הרגל נפוחה בכמה מקומות: יש כבר המטומה בכף הרגל, נפיחות ברצועות בקרסול, כאבים איומים בצד הפנימי של הברך, ועוד כאבים נוראיים בקצה העליון של הפיבולה (העצם הקטנה שמקבילה לעצם השוק הראשית).
לא יכול להניח את הרגל על שום דבר. הצילומים עצמם כואבים אימים.
בבית החולים פוגש את הילדה מהמגלשה ואת ההורים. מסתבר שהילדה בכלל ניסתה להזיז ילדים יותר קטנים ממתחת למגלשה כדי שהם לא יפגעו ואז לא שמה לב שהיא עצמה בנתיב המסוכן. עכשיו אני מבין שמזל שלא נכנסתי לילד קטן יותר בפנים, אחרת עם כל המשקל והאנרגיה הקינטית הייתי עורף לילד כזה את הראש...
שורה תחתונה: עשו רק אבחנה ראשונית. כרגע נראה שאין שברים אך אי אפשר לדעת כלום לגבי הרצועות.
מרותק למיטה - לא יכול ללכת לשום מקום וקביים אין להשיג ביום העצמאות.
לא אם אלא מתי.
קשה לתפוס את זה אך עם כל פעילויות האקסטרים שאני עושה לאחרונה, דווקא המנגל המשפחתי ביום העצמאות היה הפעילות שחשפה אותי ואת המשפחה לסכנה הכי הרבה.
עכשיו אני לא יכול לרכב לפרק זמן לא ברור.
עוד אי אפשר אפילו לבדוק איזה נזק אם בכלל נגרם לרגל.
ססססססססעמק חוף צמח.
