להיכנע לעונג..

[zilt]

להיכנע לעונג..

אין לי מושג מאיפה להתחיל. הסיפור הוא ארוך בזמן ושנים.. אתחיל במעט פרטים אישיים. אני בת 38, נשואה ואם. לפני כעשרים שנים עברתי אונס אלים. הייתי אז בתולה ומאוד תמימה. עברו הרבה שנים עד שהצלקות התאחו ועד שהתגברתי על האירוע ההוא. השאלה שלי מתמקדת בתחום המיני. אני מייחסת את הבעיה העכשווית למה שקרה אז. חוסר האונים שהרגשתי אז הפך אותי במשך השנים לדומיננטית יותר כשאני נמצאת עם בן הזוג. אני חייבת להישאר בשליטה, לא מסוגלת "להיכנע" לתחושות ולצד השני. אני זו שמפנקת, גורמת הנאה לצד השני. בצורה זו אני "מחזיקה" בשליטה ביננו. אני לא יודעת מה זה לשכב על הגב, לעצום עיניים ולהירגע. להתענג. לתת לאיש שאיתי לענג אותי. מעינוג אוראלי שנעשה בי – אני לא נהנית אבל לא מגיעה לאורגזמה. היה לי ניסיון עם מישהו מנוסה לאחרונה שבהחלט ניסה. הוא השכיב אותי על הגב ורק ליטף אותי. זה היה קשה מאוד. הידיים, כאילו מעצמן, מחפשות דרך לגעת בצד השני ולערפל אותו. הייתי מתוחה כל הזמן. השכיבה הזו מבלי לעשות כלום נותנת לי הרגשה כל כך.. חשופה. התחושה היא תחושת ניתוק מסוימת. כאילו אני עומדת בצד ומפקחת על הנעשה. הדרך היחידה שהצלחתי להירגע ולהתענג בעבר היתה אם הייתי שתויה מעט. ז"א, אדי אלכוהול גרשו את "השמירה" ואיפשרו לי להתרווח. כמעט והתמכרתי לאלכוהול בתקופה ההיא. תפסתי עצמי בזמן והפסקתי עם זה. ה"ברקס" הזה השיש לי ביחסי מין מונע ממני הנאות ואני מאוד מאוד רוצה ללמוד איך עושים את זה. איך משחררים את הברקס הזה, עוצמים עיניים ומשתחררים. חוסר היכולת להירגע לגמרי מונע ממני להגיע לאורגזמות אמיתיות. אני מרגישה אחרי שכאילו חצי מהאורגזמה שחוויתי היה יזום. מין תחושה שכזו. כאילו יש יותר ואני לא מגיעה ליותר. גם באוננות (יש לי ויברטור) שלי יש משהו "חסר". זה כיף ומענג אבל.. משהו שם בפנים אומר שאני נעצרת לפני הזמן. שאורגזמה שלמה ומושלמת תנתק אותי מהמציאות ותעביר אותי למקום אחר שבו לא תהייה לי שליטה. זהו. מקווה שהנתונים שמסרתי מספיקים כדי לקבל עצות.

 

[סרוגייט אישה]

איתך בחיבוק חם ואוהב ../images/Emo24.gif

הדבר שאהבתי לקרוא בכתיבתך - זה שאת מדוייקת ומודעת למה שקורה לך ויודעת לעשות את ההקשרים, ההקשרים בין החוויה הטראומטית, שיש בה חוסר שליטה מוחלט - לבין יחסי המין שלך כיום, ועד כמה קשה לך להיות במקום הפאסיבי, של הקבלה. ועוד הרבה נקודות שניכרת בהן פתיחות והיכרות שלך עם עצמך. אני חושבת שעצם הצעד הזה שהגעת לכאן ואת חולקת איתנו ומשתפת הוא כבר כברת דרך. עברו אמנם עשרים שנים מאז "החוויה ההיא", אך הטראומה עדיין שם, לדעתי ומניסיוני בתחום הטיפולי - כדי להתקדם ולחוות את חווית האורגזמה בשלמותה, (להרשות לעצמך להגיע לאיבוד שליטה) - תצטרכי להיעזר באיש/אשת מקצוע, מתחום הטיפול המיני. איתך בחיבוק חם ואוהב, ובהצלחה בהמשך הדרך.

 

[zilt]

תודה, יקירתי

החוויה ההיא השאירה חותמה, אבל בהחלט הפכה אותי לאישה חזקה ומודעת לעצמי ומה שקורה סביבי. אני יודעת שאני צריכה לפתור את הבעיה אבל לא יודעת איך. כנראה שבאמת אזדקק לעזרה בדחיפה הראשונה. בצעדים הראשונים. עכשיו אני צריכה לאסוף אומץ ובאמת לגשת לטיפול.

 

[zilt]

ועוד משהו.

במשך השנים, כשניפתחתי וסיפרתי למישהו על הבעיה, תמיד נשלחתי אחר כבוד לטיפול פסיכולוגי. נאמר לי שהבעיה היא לא מינית אלא פסיכולוגית ורק פסיכולוג יעזור כאן. ניסיתי בעבר שני פסיכולוגים שונים. קיבלתי תשובה דומה מאוד לתשובה שלך. שאני אובייקטיבית מספיק לאתר את הבעיות אצלי, שאני מנתחת אותם טוב, שאני מסוגלת להגיע לפתרון בכוחות עצמי. במהלך השנים "עבדתי" על עצמי הרבה ופתרתי את מרבית הבעיות. רק אל הפינה הזו אני לא מסוגלת להגיע. אולי אין לי את הכלים, אולי אני לא מסוגלת לעשות זאת לבד. אין לי מושג. אתם חכמים ממני בזה.. אני טובה מאוד בהתנתקות מעצמי, בחינת הבעיה מבחוץ ומציאת פתרון. לרוב. אני פשוט לא יודעת איך.. להשאר בפנים

יש מחסום של חוסר בטחון בצד השני שמלווה אותי תמיד. קשה לי להאמין ולבטוח בצד השני עד כדי פתיחות מוחלטת. אבל זה כנראה ענין של הרגל-של-שנים. "חינכתי" עצמי להיות כזו ואני צריכה "חינוך מחדש". ובכל זאת - אחרי 10 שנים, עדיין.. עדיין לא מצאתי את הפטיש שישבור את החומה הזו.

 

[שלומלום של נילה]

מהו אונס והדרכים להתמודד איתו....

שלומלום לך, קראתי בעיון את דבריך וגם את תגובתך בהמשך. כמה דברים לי אלייך. שאלתך נוגעת בתחום עיסוקי במקום אחר שלא קשור כלל למיניות. לפני שאני אתחיל אני רוצה להוקיר אותך על זה שכתבת כאן בפורום, אינני יודע אם זה היה לך קל או קשה. בכל מקרה דרך המכתב שלך יוכלו ללמוד אנשים נוספים רבים שאולי לא מעיזים בכלל לשאול. את מתארת אונס שעברת לפני 20 שנה והוא עדיין משפיע על תיפקודך היום. בעניינים אלא אין חשיבות לזמן שעבר או ליתר דיוק החשיבות היא משנית. מה שאני רוצה לומר לך לפני שאכנס קצת לעצם העניין זה את הדבר הבא: אותו אדם נבזי שאנס אותך עשה מעשה שגוי. את שנאנסת לא עשית דבר רע. עכשיו השאלה החשובה: "אם הוא עשה מעשה שגוי למה את משלמת את המחיר?" טיפשי נכון? אז בוא נראה מה אפשר לעשות... לפני שאני אתחיל כמה הקדמות. אני אומר דברים שיכול להיות שאינם שגרתיים. יכול להיות גם שדברי יעלו אצלך התנגדות שיכולה להיות אפילו עזה. עדיין בבקשה קראי עד הסוף והשתדלי ללכת לפי קו המחשבה שאני אציג כאן. דבר אחד שחשוב לי להצהיר עליו מראש, אינני מגן על אותו אדם שאנס אותך ושלא תביני מדבריי באיזה שהיא דרך כאילו אני כן. גם אינני שופט את דרך התנהגותך, אני רק רוצה לתת לך נקודת מבט שונה מהרגיל. אני מתלבט איך לכתוב תגובה זו כי חסרה לי כאן התגובה המידית שלך אך אעשה כמיטב יכולתי. בואי נתחיל בכלל מהמילה "אונס" והמשמעות שלה. ראשית אני רוצה לומר שאונס זה לעולם לא חוויה פיזית ואני אסביר. מה קורה מבחינה פיזית באונס? ואני מדגיש מבחינה פיזית. מה שקורה הוא שאדם מסוים מקיים יחסי מין עם אדם אחר. תגידי לי, האם יכול להיות שבמצב אחר אותם יחסי מין בדיוק לדוגמא כשהם נעשים בהסכמה לא יהיו אונס? בוודאי שכן. כלומר מבחינה פיזית גרידא אין הבדל עקרוני בין אונס ליחסי מין בסיטואציה רגילה. אני מקווה שעד כאן ברורה כוונתי. אם כך היכן בעצם נמצא האונס? האונס נמצא בחוויה הרוחנית של האדם הנאנס וגם את זה אני אסביר. נסי לדמיין את הסיטואציה הבאה: בא גבר לאישה מסוימת ומאיים עליה שהוא עומד לאנוס אותה, האישה מתמסרת לו ואומרת "בכייף איש בוא תהנה שיהיה לך בסבבה" האם אותה אישה תחווה אונס? לא. כלומר חווית האונס נוצרת כאשר הצד עליו מופעלת הכוחנות מתנגד מבחינה מנטלית למעשה (זה יכול להיות מלווה גם בהתנגדות פיזית אך לא חייב). כאשר הצד הנאנס מתנגד והצד האונס מכניע אותו אז נוצרת חווית האונס. מקווה שגם חלק זה ברור לך. "אונס מקפל בתוכו כניעה וחוסר שליטה ברמה הפיזית, וברמה הרוחנית הוא מקפל בתוכו: השפלה, חוסר ערך וכו´. שמת לב מה הייתה הכותרת אותה בחרת לשאלתך? "להיכנע לעונג". לעונג לא נכנעים, לעונג מתמסרים. בעצם כל השיתוף שלך סובב סביב הנקודה הזו. החשש שלך מכניעה, מבחינה רגשית כל מצב פסיבי שלך מתפרש אצלך אוטומטית ואולי גם באופן בלתי מודע ככניעה שלך וזה דבר שאת לא מוכנה שיקרה לך שנית!. את לעולם לא תיכנעי ולכן את כל הזמן שומרת על שליטה, אחרת איך את יכולה לדעת מה יקרה? תארת את המצב בעצמך באופן נפלא : "השכיבה הזו מבלי לעשות כלום נותנת לי הרגשה כל כך.. חשופה. התחושה היא תחושת ניתוק מסוימת. כאילו אני עומדת בצד ומפקחת על הנעשה". יכול להיות גם שמעבר לעניין הכניעה נוצרו אצלך אמונות סמויות לגביי עצמך שגם הם משפיעות על הקושי, אך את זה אינני יכול לומר לך על פי מה שכתבת כאן. בכל מקרה הפתרון שמצאת עד עתה הוא שימוש במטשטשי מציאות למינהם "אלכוהול". אני שמח שהפסקת להשתמש בפתרון זה הסיכון הכרוך בו גדול על התועלת. אז מה עושים? קודם כל יש מה לעשות. את יכולה לפנות לעבודה פסיכולוגית ואם זה הכיוון שתבחרי הייתי מיעץ לך לנסות תרפיה לפי אסכולת הגשטלט. אני מכיר כמה נשים שהצליחו ליצור שיפור נפלא באיכות חייהם דרך זה. קחי בחשבון שעבודה פסיכולוגית היא עבודה ארוכה יחסית. דבר נוסף שאת יכולה לעשות ויכול ליצור אצלך תוצרות מדהימות תוך ימים ספורים היא סדנה מסוימת שמאוד אפקטיבית למקרים כמו שתארת. אני מכיר אישית מספר נשים שבעקבות הסדנה הזו חייהם השתפרו ללא היכר. אם מעניין אותך לשמוע את מוזמנת לכתוב לי מסר. אני אסיים בנקודה זו, אשמח לשמוע ממך עוד. מקווה שהייתי לתועלת בהרבה אהבה, שלומלום.

 

[zilt]

תודה שלומלום

בהחלט מפורט וענייני. אני לא מסכימה עם (בערך) 60 אחוז ממה שכתבת. אבל אני יכולה להבין למה אתה "מתרגם" לעצמך את זה כך. כיון שהאנרגיה שלי מנותבת לדברים אחרים, תסלח לי אם לא אכנס לויכוח על תוכן הדברים.

תודה מקרב לב על תגובתך.

 

[דר רונית אלוני]

אונס והשפעתו לטווח רחוק

אני מאוד מודה לך שהבאת לפורום נושא כל כך רגיש וטעון. קיבלת כפי שכבר הפורום הזה הוכיח את עצמו גם תמיכה רגשית גם הזדהות וגם נסיון ראציונאלי ורוחני לעזור לך. ואת כמובן תשתמשי במה שמתאים לך. בארוע טראומטי כמו אונס כל אדם מגייס את המשאבים שיש לו/ה להתמודד עם הטראומה, אנחנו עוברים ממצב של הכחשה למצב של ניתוק, אנחנו עוברים כעס ואחר כך באיזהשהו שלב אנחנו מתארגנים בדרך מסוימת לחזור לחיים כביכול רגילים. אבל לא ממש. האישיות שלנו כבר מאורגנת כך שדבר כזה לא יקרה לנו שוב. גייסת את השיטות שהיו לך הכי זמינות בתקופת האונס כדי שעוד פעם לא תאבדי שליטה והדבר לא יחזור על עצמו. אלא שהטכניקה הזו היתה טובה לזמן ולמצבך בתקופת האונס ההוא, ואת עכשיו שבויה בטכניקה שמצמצמת את היכולת שלך להגיב בצורה מגוונת ומותאמת, כל התגובות שלך הן כאילו את עומדת להאנס בכל פעם מחדש. זה נורמאלי לגמרי לאור מה שאת עברת, אבל את יכולה לנסות ולצאת מזה בתהליך איטי, מובנה, שבו את תתנסי בכל פעם עוד קצת ותיווכחי הלכה למעשה שאת לא צריכה להתגונן בכל מפגש מיני. להערכתי בטיפול פסיכולוגי רגיל הדבר לא יתאפשר לך או שיקח הרבה זמן יחסית. לעומת זאת בטיפול מיני עם בן זוג קבוע בו תלמדי לתת אמון תוכלי לעשות זאת הרבה יותר מהר. כמו כן אם אין לך בן זוג תוכלי לעשות זאת גם עם סרוגייט. שלך, רונית

 

[שלומלום של נילה]

אונס מול אבל...

שלומלום שוב, צודקת לחלוטין ד"ר אלוני בדבריה. מבחינה זו ההתמודדות עם אונס דומה בהתחלה מבחינות רבות להתמודדות עם אבל. השלבים של הכחשה, ניתוק, והתארגנות מחדש מתרחשים בשני המצבים וגם במצבים טראומטיים אחרים. המשך היציאה מהטראומה שונה בין אונס לאבל, כי באבל אין חשש תמידי והוא לא מתקשר לפעילויות מסוימות כמו יחסי מין למשל. נתנה כאן ד"ר אלוני דרך טובה לטיפול בבעיה, טיפול על-ידי מטפל מיני ועבודה מובנת לבניית היכולת להתמסר ולבטוח. רציתי לומר לגביי עניין הסרוגייט, כעיקרון במיקרים שיש בהם בן-זוג (בעל,חבר וכו´) עדיף לעבוד יחד איתו. זה גם יכול מאוד לחזק את הקשר בין בני הזוג. דבר נוסף שלא קשור להצעה של ד"ר אלוני. המפתח להצלחה במיקרים כאלה הוא הרבה מעבר לשינוי ההתנהגותי. יש צורך ממש בבניה מחדש של מערכת היחסים של האדם עם עצמו מהרובד הפנימי ביותר שלה. אני אומר עכשיו דברים מתוך אמונתי ונסיוני האישי. שינוי כזה דרך עבודה פסיכולוגית קלאסית כמעט בלתי אפשרי או שבמקרה הטוב הוא יקח יובלות. ישנם טכניקות חווייות יעילות כגון טכניקת הגשטלט או טכניקות עמוקות אחרות. העניין בטכניקות אלא שהם דורשות המון אומץ כשם שהפגיעה הייתה קשה כך גם התיקון הוא חוויה לא פשוטה. אני קורא לזה "לעשות באנג´י". זה לא לשבת על הכורסא אצל הפסיכולוג ולדבר על זה אלא הנכונות להיכנס לחוויה רגשית עזה, לפעמים גם לחזור לאונס עצמו ולחוות אותו שוב במלוא עוצמתו ומשם ליצור את השינוי. הייתה לי הזכות להיות שותף לכמה וכמה תהליכים כאלה והתוצאות הם פשוט מדהימות. נשים שעברו חוויות אונס והתעללות קשות, חלקם כבר לאחר שנים של טיפולים פסיכולוגיים שלא ממש הואילו עברו תוך ימים ספורים חוויה ברמה הרגשית מטבולית שיצרה אצלהם את השינוי המיוחל. מאחל רק אושר לכולנו. שלומלום.

 

[samsinger]

אנס פוטנציאלי

לרגע חשבתי שמדובר באנס פוטנציאלי או אולי באדם המוכן לאנוס ומצפה שהדברים בצד השני יראו כך. באו לעזרתך מספר דברים " קצת יותר חכמים" שהאירו את אופל הדברים. איני מוצא כי אישה אשר נכפה עליה דבר מה , יכולה לעשות שינוי מחשבתי ולעשות לעצמה טרפיות כאלה או אחרות כיח היא חוותה את החויה במלואה ללא יכולת תגובה ואז פשוט ניצבה מול העובדות. הכותבת בהחלט עברה כברת דרך ארוכה ויש לה רצון עז למצא את הדרך אל האושר , אך בטח לא בדרך הזו אלא בדרכים שמביאות אותה לאמון ושליטה בעצמה.

 

[שלומלום של נילה]

מסכים לחלוטין עם דבריך

שלומלום לך, אני מסכים לחלוטין לדבריך, לא אמרתי שהיה ביכולתה של zlit לעשות משהו אחר ממה שהיא עשתה בזמן האונס עצמו, ואכן כדבריך בעקבות מה שעבר עליה היא ניצבת מאז מול העובדות. גם אני כמוך חושב שהיא עברה כברת דרך ארוכה ובוודאי שיש לה רצון עז למצוא את האושר, עצם העלאת הנושא כאן מעידה על כך. מה שכתבתי היה לצורך הבהרה לוגית של איך בעצם נוצרת חווית האונס. דרך אגב, אונס הוא לאוו דווקא קשור ליחסי מין. אפשר לחוות חוויות אונס גם בסיטואציות אחרות בהם מופעלת כוחנות עד להכנעת הצד האחר. לדוגמא, במערכות עובד מעביד יכולות להיות סיטואציות שעובד ירגיש שהמעביד שלו אונס אותו לבצע משהו במסגרת תפקידו, אמנם המשמעות במקרה זה שונה לחלוטין מאונס על רקע מיני אך מבחינה עקרונית המנגנון זהה. לגביי רצונה של zlit למצוא את הדרך אל האושר אין חילוקי דעות ביננו גם לא שהדרך לכך היא באמצעות אמון בעצמה ואני אוסיף שגם בסביבתה. השאלה איך מגיעים לזה? אני מכיר דרך אפקטיבית מאוד, היא מתחילה מהבנה קוגנטיבית לגביי מה זה אונס, דבר שרק התחלתי להסביר כאן וממשיכה בעבודה רגשית עמוקה (שאי אפשר לעשות דרך אינטרנט) שיוצרת לבסוף חוויה רגשית מתקנת של המאורע. זה לא שאחרי זה המאורע הופך להיות חיובי או משמח, ממש לא!. אבל אחרי זה האדם משתחרר מהדפוסים שהוא רכש לעצמו כמנגנוני הגנה, לדוגמא במקרה כאן, שליטה תמידית. ד"ר אלוני ניסחה זאת טוב ממני שzlit מרגישה באופן לא מודע כאילו היא עומדת להאנס בכל סיטואציה אינטימית וזה אכן דבר נורמאלי לגמריי לאור מה שהיא עברה, בדיוק את הדבר הזה אנו מנטרלים. שלומלום.

 

[samsinger]

גישה שונה

שלום שלומלום אכן הגישה האורטודוקסית או לפחות זו המקובלת בתחום מדברת על שחזור החוויה כגורם מתקן. אך הגבול צהדק בין שחזור החוויה וחוויתה בשנית לבין הפיכתה למתקנת הוא דק ובו נעוץ ההבדל. כמו ילד הלמד להלך לבדו, כך גם במקרה הזה על הכותבת להתקדם בקצב שלה תוך בנית בטחון בעצמה וביכולת שלה להתמודד מחדש עם החוויה מתוך נקודת כוח ושליטה. רק שהיא תהיה שם , חזקה דייה , ותהיה מסוגלת להכניע את האנס ולמנוע את מעשה האונס ולהחזיר את הגלגל לאחור , היאתמצא את עצמה נקיה לחלוטין משרידי החוויה. כפי שידוע לך ולכולנו, בפרק זמן קצוב , כפי שמקובל היום אצל כל מטפל לסוגיו , לא ניתן להגיע לשורש האמת , מה גם שמטפל שצריך להתחבר לאין סוף מקרים ולעבור בעצמו קלירינג וריענון אנרגה לא יכול לתת לה את הכלים להגיע בפעולה רציפה לשורש האמת. לדעתי פרשנות חווית האונס ברמה הגלובלית והכרה במהות החוויה ו או בכל דרך אחרת שתיפה את החוויה , לא תעשה אתה לקלה יותר בעיני הכותבת

 

[zilt]

רציתי להודות לכולכם על העזרה

אני בהחלט מתכוונת להמשיך הלאה.. תודה לכל המגיבים.

 

[שלומלום של נילה]

רק עוד משהו קטן....

שלומלום שוב, יש לי עוד מלא מה לומר אבל כרגע אני אוסיף רק עוד משהו קטן וחשוב היות שאת הכתוב קוראים אנשים נוספים. ציינתי מקודם וגם ד"ר אלוני כתבה שבעצם המצב הוא שכל התגובות שלך הן כאילו את עומדת להאנס בכל פעם מחדש וזה נורמאלי לגמרי לאור מה שעברת. כמה דברים חשובים לגביי נקודה זו. ההתנהגות הזו איננה הגיונית, היא אוטומטית לחלוטין ולא רצונית. כלומר אינך יכולה לבחור כרגע "טוב אני מפסיקה עם זה וזהו". גם כשמבחינה שכלית ברור לך לחלוטין ב 100% שאינך בסכנה, כמו עם בעלך למשל. עדיין ההתנהגות תחזור על עצמה. החוויה הייתה כל כך טראומתית שמנגנון ההגנה הוטבע ברבדים מאוד עמוקים של הנפש והוא בלתי רצוני ואוטומטי לחלוטין. הצגתי מקודם סוג מסוים של תהליך שמנטרל את המנגנון האוטומטי הזה וגם הוצעו לך פתרונות אחרים. אני מאחל לך שתבחרי את הנכון עבורך ושתמצאי את האושר, השלווה והעונג אליהם את שואפת. בהמון אהבה, שלומלום.

 

[alfalf]

נהנתי מאד לקרוא את הניתוח שלך !!

 

[שלומלום של נילה]

תודה רבה, נעים לשמוע../images/Emo51.gif

 

[צוות מקום]

שלום לך,

התלבטתי מעט אם לענות, או לא, והנה מצאתי משהו, שאולי יוכל קצת לחדד ולקשר בין התגובות שקיבלת, והמילים שרציתי לומר. "... When You Don´t Feel Safe With Sex Sexual abuse robs survivors of their ability to feel safe in the world and with themselves. Internal safety is the extent to which you feel safe when the situation you are in is safe. Many survivors feel unsafe even when the person they are with or the situation they are in is safe. There is a difference between feeling safe and being safe. The first is a feeling and is affected by your past experiences with safety or lack of safety. The second is an actual fact about whether or not the people you are with or the situation you are in is safe. It´s so important for survivors to develop a sense of safety (internal safety) as well as to have ways to identify whether or not people and situations are safe (external safety). Both internal and external safety are needed for enjoyable consensual sex. Without internal safety, sex can feel very scary and triggering. Without external safety, the sex will not be safe, consensual, or pleasurable. ..." כן, אני יודע, זה קטוע, ומשום מקום כאילו, אבל אני עובד על לתרגם את המאמר לעברית, ואז אשלח גם לינק מלא. זהו רק "הסיפתח" כי הוא פשוט התחבר לי במדויק למה שתיארת, ואפילו הצליח לעשות איזשהו חיבור לדבריו של שלומלום. דניאל- צוות אתר מקום

 

[zilt]

בהחלט מסכימה עם שלומלום ודניאל

תודה , דניאל. ותודה גם לשלומלום

אכן. הכל עניין של הרגשת הבטחון הפנימית. בנקודה ההיא אני נשברת.. ההגיון הבריא שיש לי פשוט לא עובד. אלו רבדים שההגיון מאבד מכוחו ולזכרונות ולאמוציות יש כוח גדול יותר. החלק המתסכל הוא שאני יודעת מה לא בסדר, יודעת מה צריך לתקן, יודעת אפילו מה התוצאה שאמורה להיות. זה רק המרחק מכאן ועד שם. אולי הכיוונון הפנימי שלי שאומר: "הנה, את מגיעה לנקודת האלחזור ההיא.." פשוט קושר את רגליי מלהמשיך הלאה. אני אפילו לא יודעת אם זה עניין של בטחון פנימי כבר. אולי סתם עניין של.. הרגל מגונה. ובקשר לבטחון החיצוני.. האיש שפגע בי היה בשנה מבוגר ממני. גדל איתי יחד והיה לי כאח. הוא ליווה אותי בתקופה אישית קשה מאוד (מוות של אמי חודשיים לפני האונס, בגיל 17). הוא הפך למשענת שלי. לגלגל ההצלה. ודוקא הוא גרס אותי לגורמים. לקח לי שנים לאסוף את הפירורים ולבנות מהם את האישה שאני כיום. אבל כנראה גם בגלל הסטטוס של אותו איש בחיי, הקירבה הנפשית שקדמה לאירוע.. גרמו לי להיסגר גם בפני אנשים אהובים וקרובים אלי מאוד. ואני לא מדברת רק על בעלי. לפעמים אני מרגישה שגם הילדים נפגעים מזה.. שאני לא נותנת את כל כולי כפי שאמא צריכה לתת.. ובכל זאת - הפתרון הוא שם. בנקודה ההיא. במשוכה ההיא שאני צריכה לעבור. שאני אעבור . גם אם לא אוכל לקבל את ההצעות שהועלו כאן (שלומלום - תודה מקרב לב.. עניתי לך בפרטי. עניין כלכלי.) גם אם זה ייקח שנים ואאלץ לעשות זאת לבד - זה האתגר האישי שלי. כבר "כבשתי" כמה יעדים בחיי

אעשה גם את זה. העלתי את הבעיה כדי לשמוע אתכם, כדי לקבל רעיונות, כדי שאחרות יוכלו לקרוא ולדעת לקשר בין בעיות שנראות לא קשורות, לדברים שקרו בעבר הרחוק מאוד. פשוט נפלא לדעת שיש שם בחוץ אנשים שיכולים לעזור. אני רוצה להודות גם לכל האנשים ששלחו לי מסרים אישיים עם שפע רעיונות. תודה לכולכם.

דר´ אלוני והצוות - אני סופרת עד עשר ו.. Here I come !!

 

[שלומלום של נילה]

הפער בין ערנות למודעות

שלומלום לך שוב, ברשותך אני רוצה להתייחס לדברייך. אני כותב דברים אלו לא רק אלייך אלא בכלל לכל הקוראים. יכול להיות שחלק ממה שאכתוב כבר ידוע לך. מנגנוני ההגנה שנוצרים עקב ארועים טראומטיים אינם בכלל באזור ההגיון. את מתארת זאת בעצמך מאוד יפה: "ההגיון הבריא שיש לי פשוט לא עובד. אלו רבדים שההגיון מאבד מכוחו ולזכרונות ולאמוציות יש כוח גדול יותר". המצב הזה טבעי לחלוטין לאור מה שעברת. גם התסכול הנובע מהמצב מובן ושוב אני אצטט מדברייך פשוט אי אפשר לתאר זאת טוב יותר: "החלק המתסכל הוא שאני יודעת מה לא בסדר, יודעת מה צריך לתקן, יודעת אפילו מה התוצאה שאמורה להיות. זה רק המרחק מכאן ועד שם." פה אני רוצה להסביר משהו לגביי הפער בין ערנות למודעות. מודעות זה מצב שנלווה אליו באופן אינטגרלי שינוי או התנהגות חדשה. הרבה פעמים אני שומע מאנשים את המשפט: "יש לי מודעות לגביי המצב". בד"כ המשפט הזה מונע התקדמות ולא עוזר לה, ואני אסביר מדוע. יכול אדם להיות בערנות למצבו ולהבחין במדויק במה יוצר אצלו את הקושי ועדיין להישאר בתקיעות לגביי דבר זה. מצב זה יכול להימשך גם עשרות שנים בהם האדם יודע מה הבעיה אך אין לו שום מושג איך לפתור אותה, זה מצב של ערנות אך זו לא מודעות. המעבר מערנות למודעות הוא מורכב, הרבה פעמים הוא לא מעבר שאפשר להגיע אליו דרך הראציונל בלבד, במיוחד כשהפגיעה התרחשה ברובדים מאוד עמוקים של הנפש כמו במקרה שלך או המקרה של הנערה שהגיבה כאן מקודם. מדובר על פגיעה מאוד קשה, האדם שאמור להיות הכי בטוח מתגלה כמשהו הפוך לגמריי, לדוגמא במקרים של התעללות מינית במשפחה האבא, האמא או האח הגדול שהם "כל יכולים" עבור הילד ושם הוא אמור להרגיש הכי בטוח פתאום מתגלים כמשהו מסוכן, מנגנוני ההגנה שנוצרים במקרים כאלה מוטבעים עמוק בנפש הרבה מעבר לגבולות ההיגיון. אני מאוד מעריך את הנחישות שלך ואת הדרך אותה עברת עד כה. לגביי פתרונות הוצאו לך כמה אפשרויות, קיבלתי את המסר האישי שלך ועניתי לך (מקווה שראית) הצעתי משהו שלא יעלה לך פרוטה והוא יכול מאוד להואיל לך. אמנם זה לא כמו לעבור טיפול מא´ עד ת´ אך עדיין זה יכול ליצור שיפור משמעותי. בהמון אהבה שלומלום.

 

[אלתית14]

ZLIT...

דבר ראשון, מצטערת לשמוע על האונס. זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לאישה, ובפרט ילדה תמימה כמו שאת היית. אני מקווה שלא ירבו אנשים כמו האיש ההוא, שביצע בך מעשים נוראים כאלו. אני מאוד שמחה שהצלחת מעט להשתחרר מזה, ולהיות עם גבר שאת אוהבת, כי אני יודעת על בנות כשהן נאנסות, הן אינם נמצאות עם גברים ומתרחקות מהם בצורה קיצונית. לגבי השאלה שלך, למרות שאני מאוד מאוד קטנה (14) אני עברתי הטרדה מינית, וגם לי יש פאק קטן, שאני לא יכולה להישתחרר ממנו, ועוצרת את עצמי כי אני פוחדת להיזכר, להרגיש את השיתוק הפתאומי, הפחד, ואת הראש שפתאום נעלם ממחשבות. זה תחושה נוראית ומפחידה, ואני עוצרת הרבה דברים כדי לא להגיע למצב כזה שאני יפחד. אז... לדעתי, אם את רוצה להשתחרר מזה, את יכולה קודם כל להיכנס לפורום נפגעי תקיפה מינית. הם מאוד עוזרים ותומכים שם, אני נמצאת שם הרבה כשיש לי פלאשבאקים. אבל הכי חשוב, זה למצא את התשובה בעצמך. נסי לשכנע את עצמך, שהגבר שאת נמצאת איתו, הוא תומך, ולא יעשה כלום שיפגע בך. כל פעם שתתחילי לפחד, שכנעי את עצמך שהוא לא יפגע בך, ויגן עליך שלא יקרה כלום שלא תרצי. ככה אני עשיתי, עם איזה אחד שאהבתי. אני מאוד מקווה שאני עוזרת לך, ואם את רוצה לדבר על זה, אני תמיד פה, ובפורום: על בנות ועל בנים ואת יכולה לשלוח לי גם אימייל (היכנסי לפרטים שלי). שלך, לילוש.

 

[סהר פז]

המכתב שלך "תפס" אותי - יש עתיד !

ZILT יקרה, ההודעה שלך תפסה אותי, כיוון שגם אני לוקה בצורך לשלוט במה שקורה. אולם שלא כמוך, אני בתקופה זו באיזשהו תהליך של בירור לגבי מקורות הצורך הזה. את "נשמעת" כמו מישהי שבהחלט עברה כברת דרך מבחינת המודעות העצמית שלה לגבי מה שקרה לה. זה גם לא נראה לי כ"כ טריוויאלי להבין שאת בעצם מחפשת כל הזמן שליטה, וזה כשלעצמו נראה כהתחלה של תהליך שיביא לטוב. גם הרצון שלך ביחסי מין מענגים זו התחלה מצויינת, בעיניי, וגם זה לא משהו טריוויאלי למישהי שעברה טראומה כשלך. לא ממש ברור לי מהמכתב שלך אם פנית אי פעם לייעוץ מקצועי מסוג כלשהו. גם לא ברור לי ממש אילו סוגי עצות את מבקשת - האם עצות לגבי סוגי יעוץ מקצועי, או עצות טכניות וכד´ או גם וגם? אני כשלעצמי חושבת שכדאי לך לברר לגבי יעוץ מקצועי. אני חושבת שמה שאת מתארת דורש סוג מסויים של העמקה. בכל מקרה, שיהיה רק טוב, ואם בא לך לדבר יותר, את מוזמנת לכתוב לי למייל.