מבוכה או תחושת השפלה או הנאה בבדיקה או פרוצדורה רפואי

אני כבר לא צעיר והנושא הזה חרוט בי מאז גיל 12 (שנות החמישים המוקדמות). לא יכולתי להרדם בלי מציצת אצבע. בעיה זו הפריעה גם לי וגם להורי. אימי לקחה אותי לרופאה. איני יודע איזה מקצוע רפואי היה לה. אני מניח שהיתה פסיכולוגית או משהו דומה.
הרופאה ביקשה ממני להתפשט עירום ולשכב על המיטה. הייתי נבוך מאד כי אימי היתה בידר וכבר ניכרה פלומה בערוותי והתביישתי גם מאימי וגם מהרופאה. היא בדקה לי את כפות רגלי והחמיאה לי שהן ישרות ויפות. בדרה את רגלי ושוב החמיאה לי על השרירים הנחמדים. עברה ומיששה את ירכי לכל אורכן ותוך כדי כך נגעה לי גם באשכים. הרגשתי שאני מתחיל לקבל זיקפה והייתי מאד נבוך. מאותו רגע איני זוכר דבר. אני רק יודע שכבר מאותו לילה ואילך לא מצצתי אצבע.
שנים רבות תהיתי אם היא היפנטה אותי ולכן איני זוכר דבר. ולפעמים אני חושב שהיא המשיכה לבדוק את אברי גופי ולהחמיא לי ואני רק הדחקתי את הזיכרון כי אולי קיבלתי זיקפה מלאה והבושה מאימי גרמה לשיכחה.
מאז ועד היום אני מעין פריק של בדיקות רפואיות או פרוצדורות רפואיות הגורמות מבוכה, השפלה או אולי הנאה. אוהב לשמוע סיפורים אישיים בענין זה.
האם יש כאן עוד כמוני? אשמח לשמוע ולספר
 
למעלה