משתפת אתכם בהתלבטות...

משתפת אתכם בהתלבטות...

לפני שבוע בערך התחלתי לעבוד בהתרמות, כהכנסה נוספת לעבודתי הקבועה. היתרונות שבעבודה הזאת היא שאת השכר אני מקבלת במזומן ביד ושזאת עבודה שאני יכולה לעשות בשעות הפנאי שלי בלי שיהיה עליי פיקוח כלשהו. (אני גם מחליטה כל פעם איפה להתרים). אבל העבודה הזאת מייאשת והרבה פעמים הייתי צריכה לעודד את עצמי לעבור מבית לבית ומדלת לדלת ולהמשיך עד סוף השעות שהקצבתי לעצמי. עד שאתמול כשיצאתי מהבית כדי להתחיל להתרים, עוד לא נכנסתי לבניין הראשון וכבר החלטתי שאין לי חשק וחזרתי הביתה. לא בא לי להתחיל עם זה, להטריד אנשים בבתים שלהם, לגמגם מול החשדות של אנשים שלא מאמינים גם למסמכים ותעודות וכו´. אתמול בערב חשבתי שאגיע היום לעמותה, אחזיר את מה שהתרמתי עד עכשיו, אקבל את השכר שמגיע לי ואומר שלום ולא להתראות. ועכשיו אני עדיין מתלבטת אם באמת להפסיק או שאולי בכל זאת להמשיך, כי בתור הכנסה נוספת אולי זה באמת כדאי. אני גם חושבת על כך שבעצם אוכל למצוא עוד עבודות כהכנסה נוספת אבל ברוב העבודות יש שעות מסויימות, שעלולות להתנגש לי עם העבודה הקבועה. בכל זאת, אם אני חוזרת על עקבותיי, אחרי שכבר יצאתי להתחיל בעבודה, זה בטח אומר משהו. אז מה עושים כשיש לפחות שני קולות פנימיים? כשאחד אמר לי אתמול לחזור הביתה ולא להמשיך לעבוד והשני אומר לי שזאת הזדמנות לעוד הכנסה? והערה: אני מבקשת לא לשלוח אליי למסרים האישיים, פרסומות כדוגמת זאת שלמטה, של הצעות לעבודה שווקית וכד´ בעקבות הודעה זו.
 
ללמד את עצמך להוביל

קולות - עבודה פנימית קשה - לדעת איך לנהל את הסבך הזה. לפני כמה ימים התייחסתי לשאלה שלך בקוד של "שתו טמפו" ולא הגבת לי - כנראה שזה היה סימפטום של אותה תופעה. האם קראת וניסית לעבוד עם "התבוננות רגשית" ? האם קראת את העלון של דצמבר ? אפשר ללמוד להתמודד עם הקושי שאת מתארת. הנחת המוצא לכל עבודת הצמיחה היא שיש בנו חלק עם תבונה וכוחות שיכול להכיל, רגשית, את החלקים הקשים של עצמנו, הטכניקה של התבוננות רגשית מאפשרת את זה. נסי ותחזרי לשתף, בהצלחה, אמיר דרור
 
תודה אמיר

כן, קראתי את התגובה שכתבת לי לפני כמה ימים בכותרת "שתו טמפו". האמת היא שקצת הופתעתי אז מעצם התגובה, כי ההודעה שלי היתה סתם הערה בהתייחס למה שנכתב אז ויכול להיות שבגלל זה לא היה לי מה להגיד בתגובה. לגבי מה שכתבתי כאן בבוקר, היום בסוף התפטרתי מהעבודה הזאת בהתרמות. כשאני הולכת כדי להתחיל בעבודה וחוזרת על עקבותיי, זה מבחינתי אומר שאין לי מה להמשיך בעבודה הזאת. עכשיו אני חושבת לנצל את הזמן הפנוי שעומד להתפנות לי כדי להשקיע יותר בתחביבים ואולי אפילו להפוך אותם למקצוע בעתיד. כפי שכבר כתבתי כאן פעם, אני מאוד אוהבת תיאטרון ונמצאת בחוג דרמה חובבני. לאחרונה שמעתי שלא ממש מסובך להפוך את זה לעיסוק מקצועי ואין צורך בתעודה כדי להנחות קבוצות תיאטרון לילדים. אז למה אני לא קופצת על זה כבר עכשיו? כי בכל זאת יש לי עבודה קבועה ובטוחה שנותנת לי בטחון כלכלי, ואני צריכה הרבה אומץ כדי לוותר עליה.
 

ayala4u

New member
התרמה כבעיה מוסרית

אני דווקא הייתי רוצה להתייחס לבעיה שהעלית מזוית אחרת, שאולי תסייע לך לעשות השלמה ריגשית. התרמה בעיני ע"י שכירים, יש בה בעיה אתית מוסרית היות והתרומות לא מועברות במלואן ישירות למושאי ההתרמה. יש אחוזים גבוהים מאוד שמגיעים למתרימים, למנהלי החברה, לעובדים וכד´, ומעט מאוד לנזקקים עצמם. לכן, אישית: אני לא תורמת באופן עקרוני לשכירי התרמה, אלא רק מזון או ביגוד או כסף ישיר לנזקקים.
 
תודה איילה

כן, זה גם נכון ואנשים שתורמים אולי לא חושבים באותו רגע על כך שאולי הכסף שלהם בעצם יילך לעמותה עצמה ו/או אליי כמתרימה אבל כך או כך באיזור שהתרמתי בו, הלך לי לא רע דווקא, אבל בכל זאת הרגשתי שזה לא בשבילי. שנאתי לצלצל באינטרקום כדי שיפתחו לי את דלת הכניסה ושנאתי להטריד אנשים בבתים שלהם. עדיף כבר לעבוד בטלמרקטינג (שזה גם לא מקצוע שהייתי בוחרת בו), כי אם כבר להטריד, אז לפחות בטלפון... בכל אופן, אני שלמה עם ההחלטה שלי לא להמשיך עם ההתרמות. ולאמיר: קראתי שוב את המדיטציה שכתבת ושקישרת אותה בתגובה שלך אליי. הקטע מאוד יפה כשלעצמו, אבל אולי היה לי קשה להתייחס אליו בקשר אליי, כי סך הכל, גם מעצם העובדה שכתבת אותו בגוף ראשון, נראה שזה משהו שהוא ייחודי, שלך שלא בהכרח יתאים לי. היות ואין שני בני אדם שהם אותו דבר בדיוק, ככה גם אין דרך אחת שמתאימה לשני אנשים. אבל זה בהחלט נותן לי פתח לכתוב לעצמי את מה שנכון ומתאים בשבילי.
 
למעלה