סכמ"ש וחג שמח!
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
כמו כוסות רוח למת....
אז מה שפירטתי עליו בסגורה, עזר ליום וחצי. מתוכם יום אחד המאמן לא היה בחווה.
חשבתי שזה יחזיק מעמד מעט זמן. אבל לא חשבתי שכל כך מעט. כניראה שזה המקום שבו אני צריכה להתאים את עצמי אל המציאות.
 
אני מתלבטת האם לפרט פה או בסגורה...
 
בגדול רכבתי פעם אחת על הסייחה ביום שלישי והיתה רכיבה טובה. ביום חמישי המאמן נתן לי לרכב על סוס חדש שהגיע לעבוד בב"ס. זה היה אמור להיות שיעור, אבל הוא לא העיר לי על כלום. הוא רק הגיב כששאלתי אותו האם כל מה שאני עושה זה בסדר (הוא ענה ב"כן").
ביום שישי רכבתי על הסייחה. לפני שעליתי עליה שאלתי אותו האם לרכב עליה בחמישי הבא, כי הוא לא יהיה. אז הוא אמר לי שהוא מעדיף שהעוזרת שלו תעשה לה לונג' במקום. שאלתי אותו למה שלא אני אעשה לה לונג'? אז הוא ענה כי ככה הוא מעדיף. אחרי קצת התעקשות מצידי, הוא אמר שהוא לא סומך עלי. אני ידעתי שזו התשובה. כי לפני חצי שנה היה לנו את אותו הדיון שבו אמרתי לו, שאם הוא לא סומך עלי בלונג', אז שיעשה לי כמה שיעורי לונג'.
הלונג' מבחינתי הוא נקודה רגישה. בזמן שאולי אחרים למדו בצורה מסודרת, אני למדתי מכורח הנסיבות. כך שאני לא בטוחה האם אני עושה טעויות או לא. מצד אחד במבחן התוצאה, כניראה מה שאני עושה הוא בסדר. מצד שני, אולי זה לא מספיק טוב.
כל זה רק מצטרף לתחושה שלי, שהוא לא מעוניין לקדם אותי ברכיבה. בנוסף לכך שהוא לא מעדכן אותי בדברים שקשורים לסוסים שלי, אם אני לא שואלת במפורש (והיו המון דברים כאלה לאחרונה, אולי אפרט בסגורה).
הפעם הודעתי לא שזה לא מתאים לי, אז הוא נבח עלי שאם אני רוצה להרוס את הסוסה, שאני יעשה מה שאני רוצה.
את הרכיבה עצמה, רכבתי לבד תוך כדי שהוא מתעלם ממני.
 
כפי שכתבתי בסגורה, אני לא מרגישה שיש טעם לדיבורים. זה לא עוזר. אני אפילו לא כועסת או מופתעת.
לפחות נכון לעכשיו, אני בכלל לא מרגישה שאני רוצה לפתור איתו את הבעיות. אני לא יודעת מה אני יעשה הלאה, אבל ניראה לי שהגיע הזמן, לחפש פתרונות במקומות אחרים.
 
אז מה שפירטתי עליו בסגורה, עזר ליום וחצי. מתוכם יום אחד המאמן לא היה בחווה.
חשבתי שזה יחזיק מעמד מעט זמן. אבל לא חשבתי שכל כך מעט. כניראה שזה המקום שבו אני צריכה להתאים את עצמי אל המציאות.
 
אני מתלבטת האם לפרט פה או בסגורה...
 
בגדול רכבתי פעם אחת על הסייחה ביום שלישי והיתה רכיבה טובה. ביום חמישי המאמן נתן לי לרכב על סוס חדש שהגיע לעבוד בב"ס. זה היה אמור להיות שיעור, אבל הוא לא העיר לי על כלום. הוא רק הגיב כששאלתי אותו האם כל מה שאני עושה זה בסדר (הוא ענה ב"כן").
ביום שישי רכבתי על הסייחה. לפני שעליתי עליה שאלתי אותו האם לרכב עליה בחמישי הבא, כי הוא לא יהיה. אז הוא אמר לי שהוא מעדיף שהעוזרת שלו תעשה לה לונג' במקום. שאלתי אותו למה שלא אני אעשה לה לונג'? אז הוא ענה כי ככה הוא מעדיף. אחרי קצת התעקשות מצידי, הוא אמר שהוא לא סומך עלי. אני ידעתי שזו התשובה. כי לפני חצי שנה היה לנו את אותו הדיון שבו אמרתי לו, שאם הוא לא סומך עלי בלונג', אז שיעשה לי כמה שיעורי לונג'.
הלונג' מבחינתי הוא נקודה רגישה. בזמן שאולי אחרים למדו בצורה מסודרת, אני למדתי מכורח הנסיבות. כך שאני לא בטוחה האם אני עושה טעויות או לא. מצד אחד במבחן התוצאה, כניראה מה שאני עושה הוא בסדר. מצד שני, אולי זה לא מספיק טוב.
כל זה רק מצטרף לתחושה שלי, שהוא לא מעוניין לקדם אותי ברכיבה. בנוסף לכך שהוא לא מעדכן אותי בדברים שקשורים לסוסים שלי, אם אני לא שואלת במפורש (והיו המון דברים כאלה לאחרונה, אולי אפרט בסגורה).
הפעם הודעתי לא שזה לא מתאים לי, אז הוא נבח עלי שאם אני רוצה להרוס את הסוסה, שאני יעשה מה שאני רוצה.
את הרכיבה עצמה, רכבתי לבד תוך כדי שהוא מתעלם ממני.
 
כפי שכתבתי בסגורה, אני לא מרגישה שיש טעם לדיבורים. זה לא עוזר. אני אפילו לא כועסת או מופתעת.
לפחות נכון לעכשיו, אני בכלל לא מרגישה שאני רוצה לפתור איתו את הבעיות. אני לא יודעת מה אני יעשה הלאה, אבל ניראה לי שהגיע הזמן, לחפש פתרונות במקומות אחרים.
 
סוף סוף קנינו אוכף!
אז בסופו של דבר קנינו אוכף. ליסה רצתה שאני אתמקח עם החנות ואוריד מחיר; ניסיתי ולא הצלחתי. מאחר וממילא אני משלמת על זה (שזה מעצבן אותי אבל ניחא) החלטתי לקנות במחיר הזה וגמרנו. אנחנו ניסינו יותר מעשרה אוכפים, כבר כמה חודשים בחיפוש, די כבר. וגם מאד מעצבן אותי שכל הלוגיסטיקה של זה נפלה עלי בסופו של דבר, החל מהמדידה וכלה בנסיעות וטלפונים לחנות ולאנשים פרטיים וכו'. ואני זו שלא נמצאת בעיר שלושה ימים בשבוע בגלל העבודה, שלא לדבר על זה שזה לא הסוס שלי ולא האוכף שלי.
נו שוין.
עכשיו צריך למכור את האוכף הישן, וכמובן שאני צריכה לטפל גם בזה...
מה שכן, הרכיבות השבוע היו ממש טובות.
יצא שבגלל לו"ז הנסיעות שלי עשיתי שלושה שיעורים השבוע. הראשון היה שיעור קרקע מעולה, שהצלחתי לקבל בו את הקשר הכי מושלם שאי פעם היה לי, ולשמר אותו גם במעברים, עם סוס עגול וengaged על המתג, בלי שום גיהוקים ותיקונים וכלום. היה מעולה.
שני האחרים היו שיעורי קפיצות, והם היו מאד קשים (אני כולי תפוסה למוות עכשיו) אבל מאד מאד מתגמלים. היציבה שלי בזינוק של השתפרות לאחרונה, אחרי חודשים של עבודה קשה, וזה ממש נעים להגיע למצב שבו מרגישים שממש בכל שיעור יש הישג.
הבעסה האחת מהיום היא שבנוסף לכאבי השרירים (הדי חזקים... לעזאזל) יש לי פצע בשוק שמאל מתומך הברך שלי. אני לא בטוחה אם זה קשור לאוכף החדש, לחום (במונחים קנדים חמסין בימים האחרונים... 25 מעלות) או לתומך עצמו - אבל בשורה התחתונה אתמול כאב לי, ולא קישרתי את זה לתומך, והיום זה פשוט כאב ולחץ מרגע שעליתי, ועד סוף השיעור זה היה די נורא - הבנתי שזה התומך כשהורדתי את המכנסיים בבית, ובמקלחת זה היה מאד לא נעים... יש לי פצע די רחב ממש באמצע שריר השוק, ממש חרא של מיקום, בדיוק בנקודה שהרצועה של הארכובה עוברת...
אז מינפתי את זה כדי להיות נחמדה והצעתי לשותפה שלי לרכב מחר במקומי
אני אתן לעסק הזה להסגר במקום. מחרתיים אני (שוב)טסה לונקובר, עד שאחזור אני מעריכה שזה לפחות יהיה מספיק יציב בשביל לא להתקלף חזרה ברכיבה. אני חושבת שאנסה לרכב בלי התומך כמה פעמים, נראה כמה גרוע זה יהיה... ואם זה יהיה גרוע, אני מניחה שאחזור למרפאת הספורט ואבדוק אופציות אחרות.
אז בסופו של דבר קנינו אוכף. ליסה רצתה שאני אתמקח עם החנות ואוריד מחיר; ניסיתי ולא הצלחתי. מאחר וממילא אני משלמת על זה (שזה מעצבן אותי אבל ניחא) החלטתי לקנות במחיר הזה וגמרנו. אנחנו ניסינו יותר מעשרה אוכפים, כבר כמה חודשים בחיפוש, די כבר. וגם מאד מעצבן אותי שכל הלוגיסטיקה של זה נפלה עלי בסופו של דבר, החל מהמדידה וכלה בנסיעות וטלפונים לחנות ולאנשים פרטיים וכו'. ואני זו שלא נמצאת בעיר שלושה ימים בשבוע בגלל העבודה, שלא לדבר על זה שזה לא הסוס שלי ולא האוכף שלי.
נו שוין.
עכשיו צריך למכור את האוכף הישן, וכמובן שאני צריכה לטפל גם בזה...
מה שכן, הרכיבות השבוע היו ממש טובות.
יצא שבגלל לו"ז הנסיעות שלי עשיתי שלושה שיעורים השבוע. הראשון היה שיעור קרקע מעולה, שהצלחתי לקבל בו את הקשר הכי מושלם שאי פעם היה לי, ולשמר אותו גם במעברים, עם סוס עגול וengaged על המתג, בלי שום גיהוקים ותיקונים וכלום. היה מעולה.
שני האחרים היו שיעורי קפיצות, והם היו מאד קשים (אני כולי תפוסה למוות עכשיו) אבל מאד מאד מתגמלים. היציבה שלי בזינוק של השתפרות לאחרונה, אחרי חודשים של עבודה קשה, וזה ממש נעים להגיע למצב שבו מרגישים שממש בכל שיעור יש הישג.
הבעסה האחת מהיום היא שבנוסף לכאבי השרירים (הדי חזקים... לעזאזל) יש לי פצע בשוק שמאל מתומך הברך שלי. אני לא בטוחה אם זה קשור לאוכף החדש, לחום (במונחים קנדים חמסין בימים האחרונים... 25 מעלות) או לתומך עצמו - אבל בשורה התחתונה אתמול כאב לי, ולא קישרתי את זה לתומך, והיום זה פשוט כאב ולחץ מרגע שעליתי, ועד סוף השיעור זה היה די נורא - הבנתי שזה התומך כשהורדתי את המכנסיים בבית, ובמקלחת זה היה מאד לא נעים... יש לי פצע די רחב ממש באמצע שריר השוק, ממש חרא של מיקום, בדיוק בנקודה שהרצועה של הארכובה עוברת...
אז מינפתי את זה כדי להיות נחמדה והצעתי לשותפה שלי לרכב מחר במקומי
אה, ועוד משהו - יש שינויים בחווה
הקבוצה השניה עוזבת, ליסה לוקחת את השכירות על כל המקום, יש מצב שיעלו מחירים, לא ברור מה יהיה...
היא טוענת שזה טוב לנו כי נפטרים מהקבוצה השניה.
האמת שאני לא אתגעגע אליהם. בערבים "שלהם" הם מילאו את המגרש במכשולים והמשיכו לעשות שיעורים עד חצי שעה לפני הסגירה, כך שאם אני צריכה להגיע ביום הזה לרכיבות שאינן שיעורים, דה פקטו די בלתי אפשרי. הם גם היו מאד לא מתחשבים בשימוש במתקנים באופן כללי.
מצד שני אני תוהה איך יהיה האופי של החווה - ליסה היא מאמנת רכיבה מאד טיפוסית בעיני, יש בה קצת מן הדיקטטור... כשכל החוקים יהיו שלה, יכול להיות שיהיה די מעצבן. כבר שמעתי שהיא שוקלת לחייב מגן גוף לקפיצות בדשא, שיש לי מחשבות לכאן ולכאן לגבי זה. אבל נראה.
הקבוצה השניה עוזבת, ליסה לוקחת את השכירות על כל המקום, יש מצב שיעלו מחירים, לא ברור מה יהיה...
היא טוענת שזה טוב לנו כי נפטרים מהקבוצה השניה.
האמת שאני לא אתגעגע אליהם. בערבים "שלהם" הם מילאו את המגרש במכשולים והמשיכו לעשות שיעורים עד חצי שעה לפני הסגירה, כך שאם אני צריכה להגיע ביום הזה לרכיבות שאינן שיעורים, דה פקטו די בלתי אפשרי. הם גם היו מאד לא מתחשבים בשימוש במתקנים באופן כללי.
מצד שני אני תוהה איך יהיה האופי של החווה - ליסה היא מאמנת רכיבה מאד טיפוסית בעיני, יש בה קצת מן הדיקטטור... כשכל החוקים יהיו שלה, יכול להיות שיהיה די מעצבן. כבר שמעתי שהיא שוקלת לחייב מגן גוף לקפיצות בדשא, שיש לי מחשבות לכאן ולכאן לגבי זה. אבל נראה.
לוגיין אבלר
New member
הרבה פעמים זה טיפוס
באיטליה קוראים לטיפוס הזה cavalari, חלקית מתוך הערכה חלקית כגנאי. אני מוצא את זה דומה למדי לאופי של חבר'ה שעובדים באבטחה הרבה שנים, או מתעסקים עם אומנויות לחימה.
באיטליה קוראים לטיפוס הזה cavalari, חלקית מתוך הערכה חלקית כגנאי. אני מוצא את זה דומה למדי לאופי של חבר'ה שעובדים באבטחה הרבה שנים, או מתעסקים עם אומנויות לחימה.
אוף אוף אוף
לפני שבועיים כמע הסוס שלי קיבל בעיטה. מתחת ל"ברך" הקדמית. היה פצע, ניקיתי, חיטאתי, ריססתי ספריי כסף, קררתי...
ככה שבוע. הנפיחות ירדה, ראו יפה את הגיד, הוא כבר כמעט לא צלע. יופי לנו.
אתמול הגעתי, אני מוציאה אותו מהאורווה, מסתכלת על הרגל, הפצע (שכבר הגליד מזמן), היה פתוח לגמרי, גדול הרבה יותר, הרגל נפוחה וחמה.
קיבינימט
מעבר לזה, גם נראה היה לי שיש חברים חדשים בפצע, חטפתי חררה, הטרתי, מרחתי את המשחה הייעודית, חבשתי וקללתי עד עמקי נשמתי.
אם מחר הנפיחות לא תרד, נקרא לוט.
אוף, כבר אמרתי ?
לפני שבועיים כמע הסוס שלי קיבל בעיטה. מתחת ל"ברך" הקדמית. היה פצע, ניקיתי, חיטאתי, ריססתי ספריי כסף, קררתי...
ככה שבוע. הנפיחות ירדה, ראו יפה את הגיד, הוא כבר כמעט לא צלע. יופי לנו.
אתמול הגעתי, אני מוציאה אותו מהאורווה, מסתכלת על הרגל, הפצע (שכבר הגליד מזמן), היה פתוח לגמרי, גדול הרבה יותר, הרגל נפוחה וחמה.
קיבינימט
מעבר לזה, גם נראה היה לי שיש חברים חדשים בפצע, חטפתי חררה, הטרתי, מרחתי את המשחה הייעודית, חבשתי וקללתי עד עמקי נשמתי.
אם מחר הנפיחות לא תרד, נקרא לוט.
אוף, כבר אמרתי ?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.