סרבנות פסיכולוגית בן שנה ו-3

glass of water

New member
סרבנות פסיכולוגית בן שנה ו-3

הבן שלי בן שנה ו3 חודשים. ההתפתחות שלו במעבר שבין המזון הטחון ל״אוכל אצבעות״ היתה מאוחרת, לדעתנו לא ידע ללעוס.
כיום יש שיפור משמעותי, הוא מסוגל לאכול, לנגוס, ללעוס ולבלוע כאשר בעבר היה מכניס לפה וישר מוציא.
העניין הוא שהוא אוכל ממש מעט, כשליש מכמות המזון שאכל קודם. בגן אוכל סלט ובננה לארוחת בוקר כשהשאר אוכלים כריך, לארוחת צהריים אוכל פסטה/ קציצה ואורז/ קוסקוס אבל אוכל לאט יחסית לשאר הילדים וכך אוכל גם כמות מעטה. לאחר שנת הצהריים כששאר הילדים אוכלים כריך- הוא לא אוכל כלל ובחמש בערב בבית מתחיל לבכות מרעב.
הוא חוזר מהגן בארבע ולא מגלה סימני רעב עד חמש.
ליד אחרים הוא אוכל- משפחה, בגן, אךכשאנחנו איתו לבד בבית יש לנו תחושה שהוא ״מחפש הקלות״ ומתפנק כדי שניתן לו משהו שקל לו לאכול כמו פירות מעוכים או מעדן או צ׳יריוס (טבעי ולא ממותק).
נוכחנו שהוא מסוגל לאכול- מה עושים עם ההתנגדות הפסיכולוגית הזו?
כמובן שהוא רעב גם במהלך הלילה. ניסינו להעביר לילות עם להשלים לו בקבוק נוסף והרבה לילות לבנים בהם לא השלמנו לו בקבוק נובף, הוא פשוט לא נרדם וממשיך לבכות לילה שלם עד לבקבוק הבוקר.
לציין כי הוא אוכל בקבוק של 240 בבוקר ו240 לפני השינה.
תודה
 
למעלה