הסכנה שבריצה המטורפת אחרי בתי המשפט
את הדברים שאמרת כולם יודעים אבל כמעט אף אחד לא אומר אותם בקול רם. אני מוכן להעיד שאשה ידועה במערכת המשפט שלמדה איתי גישור אמרה לי את הדברים שאת ציינת בפה מלא. משום כך לא נהירה לי ההסתמכות וההללויה שעושים כולם סביב בתי המשפט כאילו הם אלה שיספקו עבודה למגשרים שרוצים להיות מגשרים כמקצוע ראשי. רבותי בשביל זה אתם צריכים לפעול כמו משרדי עו"ד. במילים אחרות להיות עצמאיים ולגייס לקוחות. קונפליקטים יש בכל חור ממשפחה ועד עסקים וארגונים. במקום לחכות לבתי המשפט גייסו את הלקוחות הפוטנציאליים לפני שהם מגיעים לבית המשפט כי ממילא משם חלק גדול מהמקרים ינותבו אל מגשרים אלא שאז יהיו אלה מגשרים מסוימים מאד. מדוע לאבד את הלקוח? תתפסו אותו עוד לפני שהוא מגיע לבית המשפט. מה שהכי משונה זה שאנשים מטמיעים את הכללים "מיהו מגשר" לפי תקנות רשימת מגשרים של בתי המשפט. ממתי בית המשפט מחליט פה מי יהיה מגשר? ואכן כולם שוכחים שבית המשפט כלל לא התימר לעשות כן. בית המשפט לא החליט מי יהיה המגשר אלא מי יהיו המגשרים מטעמו שאליו הוא יוכל להפנות תיקים . זה הכל. !!!! ומה עם כל הקונפליקטים האחרים שאינם מגיעים לבית משפט? הם לא ראויים לגישור? תארו לעצמכם עורך דין שעומד ליד בית משפט ומחכה שהשופט יפנה אליו תיקים להתדיינות. ככה לא בונים מקצוע! עקרונית כל אחד יכול להיות מגשר (מבחינה חוקית אני מתכוון ואל תאכלו אותי פה עכשיו) אם הוא עבר קורסים של גישור ואפילו אם לא עבר קורסים כאלה . אם אדם מחליט שהוא מעונין להיות מגשר משפחתי אפילו שהוא לא בעל תואר שני במדעי ההתנהגות ואיננו עו"ד חמש שנים אף אחד לא יעצור אותו מלגייס לקוחות ולנהל גישורים השאלה כמובן אם לקוחות יבואו אליו. אני מדגיש שוב שאני מדבר על ההיבט החוקי , לא על הרמה המקצועית. רבותי בית המשפט מבלבל אתכם, ובגלל זה אנשים מאבדים את תחושת היזמות. ביחס לקריטריונים של בתי המשפט אני סובר שהקריטריון של השכלה אקדמית תואר ראשון לגישורים כלליים הוא נכון וראוי, אך ההגבלה לתואר שני בתחום של גישור לגירושין היא מוגזמת. נכון אמנם שרצוי מאד שיהיה תואר טיפולי ובמקרים רבים זה תואר שני, כי כך בנויה המערכת האקדמית. אבל מה רע בעובד סוציאלי עם תואר ראשון? ובכלל כידוע לכולכם עו"ד הוא בעל תואר ראשון בלבד וללא שום הכשרה בתחום טיפולי לא תואר ראשון לא תואר שני ואפילו לא מכינה. וזה פתאם כן בסדר? פתאם נעלמת לה פתאם הרגישות והמורכבות שבשל כך דורשים "לפחות תואר שני" בתחום ההתנהגות? נראה לכם שעו"ד צעיר עם חמש שנות ניסיון נהיה פתאם כל כך רגיש ללקוחותיו? אבל אני לא צריך לספר לכם ששופטים ואנשי משפט הם גם עורכי דין. נכון? תתחילו רבותי להעריך את עצמכם לפי יכולותיכם האמיתיות ולהשתלם בגישור כגישור . משום שגישור הוא מקצוע יחודי בעל מאפינים ברורים . הוא לא פסיכולוגיה מינוס או משפטים פלוס. יש בו כמובן הכל מאלה, אבל גישור הוא בראש ובראשונה מקצוע יחודי של ישוב סכסוכים. את זה טרם הפנימו בארץ. אבל זה יבוא. וזה יגיע מהשטח. ולכן אם אתם תקבלו כמו טעטעלך את הכללים של בית המשפט כמי שמעצבים את המקצוע , הוא לעולם ישאר מקצוע בלתי עצמאי. לכן אל תקראו לעצמכם מהנדס ,עו"ד ומגשר , פסיכולוג מטפל זוגי, יועץ נישואין ומגשר, כלכלן רואה חשבון ומגשר, אלא מ-ג-ש-ר ! כפרופסיה ראשית וכזהות מקצועית תכבדו את עצמכם ואת המקצוע. ככה יתפתחו גם התאוריה והמחקר.