בשבילי המחיר הוא בכלל לא פרמטר
תראה, זה לא משהו שיגרום לנו להיכנס למינוס בבנק, אבל אתה יודע כשאתה בקניות
אז אתה לא ממש משתגע לקנות את הכי יקר
גם לא תמיד מה שיקר הוא מה שמתאים לי.
וואי, הלוואי שסטארבקס עוד פעם יפתחו סניף בישראל...
דיברתי על הקפסולות שלהם.
גם אתה פיתחת עמידות. לא מפתיע. בטח אחרי כל השנים שאתה כבר חי...
"כל השנים שאני חי"?? חמסה חמסה אל תעשה לי עין הרע.
אני פיתחתי עמידות בגלל ששתיתי כמויות גדולות
נכון פיתחתי עמידות אבל אני מהלך עכשיו על חבל דק
כי פחות מדי קפאין זה לא מזיז לי ויותר מדי גורם לי אחת לכמה זמן לדפיקות לב מוגברות
כשאני מפסיק לשתות קפה הדפיקות נעלמות.
מה שאומר שקשה בלי קפה ומאידך זה לא קל עם הדפיקות.
גם אני הרבה פעמים מתחיל את הבוקר עם קפה ועוגה
איך אפשר בלי?
אני לא קם והולך לישון בשעות קבועות, אבל אם אני קם מאוד מוקדם, נגיד לפני הזריחה, זה יום שאני יודע בדיוק, אבל בדיוק איך להתחיל אותו.
כל הכבוד לך, כי לדעתי אנשים שנשארים במיטה עד הצהריים, הם מפספסים את הדברים החשובים באמת ומבזבזים את החיים שלהם.
ברוב הימים האלו אני קם, שוטף שיניים ופנים, מתקלח במקלחת הפרטית שלי, יוצא מהמקלחת, עדיין עם החלוק, עדיין לא מתלבש, אני יורד למטה למטבח, מכין לי קפה ופרוסת עוגת שוקולד, עולה בחזרה למעלה ויוצא איתם אל המרפסת, עדיין עם החלוק, מתיישב איתם על יד השולחן, וכך מתחיל את היום. השמש בדיוק יוצאת, בריזה נעימה, עם החלוק עליי וכלום מתחתיו (ולפעמים גם קצת מפסק רגליים כדי שהאיברים המוצנעים קצת ינשמו, זה הרי אזור שלא יוצא לו לנשום הרבה), אוכל עוגה ושותה קפה, וביחד איתם, זה משתנה, קצת עיתון-קצת כלכלה, קצת אקטואליה, או קצת מחשב-קצת מאקו, קצת תפוז. רק לאחר מכן אני נכנס בחזרה לחדר, מוריד את החלוק, מתלבש ובאמת-באמת מתחיל את היום.
אילו היית נשוי, לא היה לך את הזמן הזה כדי להסתובב כל הבוקר עם חלוק.
כשככה לא פעם נראים הבקרים שלי, ואתה יכול להיות בטוח שזאת עדות לכל החיים שלי, אז מה הפלא ששונאים אותי?
החיים שלנו טובים סבא. זה למה שונאים אותנו. לא לכולם יש חיים כמו שלנו. ממש לא. אנחנו צריכים לקום כל בוקר ולהודות לאלוהים על מה שיש לנו.
אני לא חושב ששונאים אותנו, האנשים פשוט משועממים ומחפשים משהו להתעסק איתו.
תפנים-אני ואתה, או מתים עלינו בגלל כל תכונותינו הטובות, או שונאים אותנו על החיים מעוררי הקנאה שלנו.
כל זמן שאני לא תלוי בהם, דהיינו הם לא מספקים לי מזון וחמצן...
אז מה איכפת לי מה הם חשים כלפי?
בגלל זה מאוד חשוב שניזהר. בתור בן-אדם שהיה מלך כל החיים שלו, אני כבר ממזמן מכיר את התרגיל. לקרב את כל האוהבים/מעריצים ולשים *** על כל ההייטרז.
אתה מזכיר לי סיפור.
כלב קטן בא למלונה ושואל את הכלב הזקן "סבא, מה דעתך ללמד אותי את מהות החיים".
הזקן פקח חצי עין ואמר: אתה מפריע לי לישון עכשיו, תבוא לפה מחר בבוקר ואני אלמד אותך"
למחרת הקטנצ'יק התעורר מוקדם ומיד רץ למלונה כשהוא מכשכש בזנב ונובח קלות כדי להעיר את הזקן:
"סבא סבא קום, הבטחת ללמד אותי את מהות החיים"
הכלב הזקן קם בחוסר רצון בולט ואמר לקטן: "תלך אחרי בשקט, שים לב למה שאני עושה וככה תלמד את מהות החיים"
והם באמת יצאו לרחוב, הקטנצ'יק שם לב שהזקן מחטט בפחי האשפה מרחרח פה ומרחרח שם
לפעמים עומד ליד קיר גדול מרים רגל ומשתין ..
לפעמים סתם משתין כדי לסמן טריטוריות חדשות..
באחת ההזדמנויות הקטנצ'יק ראה את הזקן עולה על כלבה ולא יורד ממנה אלא רק אחרי זמן ממושך..
בסוף כשהם חזרו בין הערביים למלונה הזקן שאל את הקטן, "נו, מה למדת היום"?
"לא הבנתי כלום", ענה הקטן.
"זה פשוט", ענה הכלב הזקן.
"כל מה שאתה לא יכול לאכול או לזיין אותו, פשוט תשתין עליו".
