תמיהה על מצב מידע האלרגנים המחפיר במסעדות בארץ

[Ccyclist]

תמיהה על מצב מידע האלרגנים המחפיר במסעדות בארץ

במזון ארוז בארץ הסטנדרט דומה לסטנדרט האירופאי ואף עולה עליו משום שיש לציין את האלרגנים בטור האלרגנים בשמם ולא רק להסתפק בשם המרכיב ברשימת המרכיבים ובשם האלרגן במידה ו"יש חשש ל...".

במזון במסעדות נראה שאין כל סטנדרט, שום רישום, ואפילו בקשה מנומסת עלולה להתקל ביחס בעייתי משום שלמלצר אין מושג הוא לא מוכן לשאול את צוות המטבח. שמעתי על אנשים שמבקום לברר עבורם לקחו מהם את התפריט.

מדוע ארגוני האלרגיות השונים (ומשום שיש 14 אלרגנים המחוייבים ברישום לפי התקינה באירופה זהו עניין משותף לכל הארגונים השונים) לא דורשים ממשרד הבריאות לקיים במסעדות סטנדרט דומה לזה הקיים לאוכל הרשום, כפי שקיים בכל מסעדה באיחוד האירופאי ?

 

[net the jet]

אין לי תשובה , אבל הבהרה לגבי סימון מוצרים. בארץ החוק מחייב

רישום של המצאות גלוטן אך ורק ברשימת הרכיבים, לא בתיבת האלרגנים, ככה שבכל מקרה אם חברה לא מצאה לנכון לכתוב או לסמן, צריך לקרוא ולהבין את רשימת הרכיבים.
&nbsp
לגבי אירגוני אלרגיות והתיעסקות עם חקיקה בנוגע לסטנדרט במסעודת.... יקח זמן, כמו לכל דבר במדינה הזו התשובה היא שיש יותר מדי דברים חשובים אחרים להתעסק איתם או להוציא עליהם משאבים, זמן וכסף.
&nbsp
&nbsp

 

[hillator]

הבעיה בארץ זו השורה

"עשוי להכיל".. מה זה אוזר לבן אדם אלרגי לסויה שאתם כותבים ליד כל המנות "בלי סויה" אבל מתחת "המטבח עשוי להכיל סויה"

 

[Ccyclist]

גם באירופה מסווגים עם, בלי, עשוי.

אבל באירופה המודעות גורמת לכך שיש יותר הקפדה ומקום שמציין שמשהו הינו "ללא" מקפיד על פי רוב לדעת במה מדובר.
&nbsp
כך אין בעיה לשאול שאלות פשוטות על משטחים, או תבלינים או על שמן נפרד כי כולם מחוייבים לאותם הסטנדרטים.
&nbsp
אם מקום חייב לסווג שורה שלמה של מאכלים כ"עלולים להכיל" זה נראה רע ברמה מסויימת כי זה זיהום באלרגן שאינו מרכיב במנה.

 

[סתם מבקרת]

בוא נתחיל מזה שגלוטן איננו אלרגן. הבעיה היא עם אנשים כמוך

שבמסעדות מתיחסים לזה כאל אלרגן וחלר אף מגדילים ומזהירים שאכילתו מהווה סכנת חיים מה שגורם לחוסר רצון מצד המסעדה לקחת סיכון.
חוץ מזה, אתה לא חי בארץ וכנראה לא ממש יודע מנסיון. יש היום הרבה מסעדות שבתפריטיהן מצוינות המנות שאינן מכילות גלוטן, יש הרבה מסעדות שבהן יודעים להגיד בדיוק איזו מנה מכילה ואיזו אינה מכילה גלוטן ועוד לא נתקלתי במסעדה עם יחס בעייתי לשאלות בנושא גלוטן.
זה לא שאין מה לשפר כאן, אולי אפילו לא מעט, אבל להגיד שהמצב מחפיר זה מאד רחוק מהמציאות.

 

[Ccyclist]

בואי נתחיל מכך שהחקיקה הגדירה שורת אלרגנים שיש לסמן.

החוק לא נוצר עבור צליאקים בלבד אלא עבור שורה שלמה של מזונות ובצורה המקובלת באירופה (מעל 40 מדינות וטריטוריות המיישמות במסעדות את אותם כללים פשוטים שגם ישראל יכולה לאמץ בקלות מהיום למחר הודות לסימון האלרגנים הדומה הקיים כבר על מזון ארוז) המזונות מוגדרים אלרגנים והחקיקה היא דירקטיבת האלרגנים גם אם המנגנון של הצליאק קצת שונה.
&nbsp
לצערי אני מתבסס על המצב בעת ביקור בארץ אז אני יודע על מה אני מדבר.
&nbsp
היעדרו של ספר אלרגנים או חובת יידוע יוצרים מצבים בהם מלצר לא יכול לדעת בעצמו ואין לו דרך לברר בלי לעצור את כל המטבח.

 

[net the jet]

זה ממש לא ״בקלות׳. על מנת שמקום שמגיש אוכל יכתוב

על מנה שאין בה גלוטן, הוא חייב לעמוד בבדיקות. בדיקות יקרות.
לא רק לצרוך מרכיבים מספקים שנותנים אישור שהמוצרים שלהם ללא גלוטן, גם לודא שאזור ההכנה נקי מגלוטן.
זה בכלל לא פשוט, ורוב המקומות שמציעים נטול גלוטן, זה לא ממש תחת פיקוח, וכנראה גם לא מתאים לצליאקים אלא לקהל שסתם אוכל ללא גלוטן מסיבה זו או אחרת.
בדיוק לפני שבוע בערך פורסם ברשת תחקיר שנערך במלבורן אוסטרליה, על זה שמקומות שמציעים אוכל נטול גלוטן, לא באמת היה מספיק נטול גלוטן עבור צליאקים. אגב, אוסטרליה מ-א-ד ידידותית לצליאקים.
בתור צליאקית, אני תמיד לוקחת סיכון כשאני אוכלת בחוץ ( ובגלל זה ממעיטה בכך עד כמה שניתן) גם במקומות שמראים מודעות ונכונות.

 

[סתם מבקרת]

אל תבלבלי אותו. הוא תמיד אוהב להשוות את ישראל למדינות בהן

הוא חי ולא מצליח להבין את ההבדל. הכי נחמד לבוא בטענות למדינה בה אתה אורח.

 

[Ccyclist]

אוסטרליה באירווויזיון אך לא באירופה. הנה דוגמה לספר אלרגנים

במקרה הזה: קינוחים של רשת מזון מהיר נוסטלגית בשם Wimpy, מקבילתן של בורגר ראנץ' או מק'דייויד ז"ל.
&nbsp
מהמידע הזה ניתן לדעת אם כל מנה וכל תוספת ברשימה מכילים או לא מכילים כל אחד ואחד מ14 האלרגנים, ובמקרה הגלוטן ניתן להסיק מהעובדה שהצ'יפס וההאש-בראון מסווגים כללא גלוטן שמדיניות הרשת היא להשתמש במטגן נפרד עבורם (אחרת עליהם לסמנם כ"עלולים להכיל" / "מכילים" - ותאמיני לי שהצוות יודעים להסביר את עניין השמן המשותף בכל מקום שמטגן). אותה השיטה מאפשרת לבדוק אלרגיות צולבות במקביל.
&nbsp
לעומת זאת בארץ מול רשימת ירקות בסושייה פשוט נעניתי שאין למלצר מושג במה יש או אין גלוטן ואיך הוא אמור לדעת? (יש דברים במרינדות שונות אז זה אפשרי והדרך היחידה לדעת זה לשאול, וזה במקום שהתהדר ברוטב סויה ללא גלוטן). לא היתה לו שום דרך מסודרת לברר ! זה סוג מטבח אהוב עלי שאכלתי ב 9 ארצות וטריטוריות ב 3 יבשות אז היה מאד מאכזב. ככה זה כשהמידע וולנטארי ונתון לנדיבות ליבו השרירותית של העסק.
&nbsp
אני סימפטומטי ברמה שלצרבות איומות וגזים קטלניים במיוחד (למה לסבול לבד?) ועובדה שלאכול בחוץ באירופה אין לי בעיה כי כשיש כללים אנשים יודעים לפעול במסגרתם. הפיפס הכי קטן (מוצרי עלול להכיל או טעויות המתחילים של השנה הראשונה כמו לאכול מאותו השמן או "רק את הגבינה") מביא לי סימפטומים בוודאות חצי שעה עד שעתיים אחרי החשיפה אז אני בהחלט יודע.

 

[net the jet]

ראשית, אני יודעת איפה אוסטרליה וזו היתה דוגמה לכך

שבארץ שבה המודעות לגלוטן והנכונות ללכת לקראת צליאקים היא מאד גבוהה, יש הרבה פשלות, ולא כל מה שמתהדר כנטול גלוטן הוא אכן כזה.
&nbsp
אני מכירה את הספרונים והרשימות שיש באירופה ואפילו יצא לי לקבל כזה ספר ולעיין בו לפני הזמנת אוכל. אז זה נחמד ויפה ונח, אבל א- לא יודעת אם באמת יעשו בדיקה כמו שעשו באוסטרליה, יצא שהאוכל יהיה באמת נקי מגלוטן ברמה שלא מזיקה לצליאקים, וב- כן, בארץ יש עוד לא מעט מה ללמוד ולהתקדם.
&nbsp
ואני אחזור על מה שכתבתי למעלה, כל זה דורש משאבים שאין פה. זה לא משהו שנתון לטוב ליבו של מנהל העסק, כי אנחנו יודעים בודאות ש" כאב ראש" כזה עולה לו יותר. אם אין משהו שמחייב, וגם בודק, אין שום סיבה שבעל עסק סתם כך מטוב ליבו יעשה את זה.
אז נכון שיש מקומות שבאמת עושים את זה כאן, וחלק גדול מהם איכשהוא מקורבים למשהו עם צליאק ( סתם לדוגמה- נונו בהוד השרון )
&nbsp
ככה שהתמיהה שלך עליה בפוסט הראשון היא בסדר, אבל אתה לא חדש כאן בפורום, לפני שבאת לביקור כתבו לך בדיוק איך הדברים פה מתנהלים, ככה שלא ברורה לי התמיהה.
ואני אחדד שוב- הכל מסתכם פה ב $$$.
אם היה כסף, היו מפנים יותר משאבים לקבוצה הזו של חולי צליאק. לעניות דעתי תמיכה כלכלית בצורה זו או אחרת ( מתן שובר חודשי לקניות מוצרי בסיס, נקודות זכות בביטוח לאומי, לא יודעת איך ) הוא הרבה יותר חשוב ממהפך בהסעדה.
ולא משנה איך תסובב את זה, אנחנו לא אירופה . ( שאגב, לא חסר מקומות באירופה שלא הכי קל לצליאקי להסתדר עם אוכל, עם דירקטיבה וכ"ו )
&nbsp

 

[d a p h n a]

אני שונאת את ספרי האלרגנים האלה במסעדות באירופה

במקום שיהיה תפריט ללא גלוטן מסודר שבו אפשר לראות את המנות שיש ולהחליט מה נראה לך טעים וכיף, אתה צריך לשבת עם ספר מכוער ולא נוח ולנסות להבין מה מהכל מתאים לך, ואחרי כל זה עוד חצי מהזמן אתה מגלה שיש בדיוק שני פריטים בתפריט שמתאימים.
&nbsp
אני מעדיפה בהרבה את המצב בארץ שבו יש כמות מכובדת של מסעדות שידוע שהן מבינות בענייני גלוטן ולעיתים קרובות יש להן תפריט מתאים, ואפשר פשוט לגשת אליהן ולהגיד "מה יש ללא גלוטן" ולקבל הסבר מפורט.

 

[Ccyclist]

הספר הוא הבסיס לכך שאפשר לשאול את המלצר.

ברשתות הגדולות עם התפריט הייעודי מה טוב, אבל ללא החקיקה זה לא היה נפוץ כל כך כפי שזה נפוץ כיום. המלצרים בדרך כלל יודעים מה עם ובלי גלוטן כי זה החוק ובשנה הראשונה לגילוי הם ידעו יותר ממני ולימדו אותי (התמזל מזלי וזה היה ב2014 וכולם היו בקורסים לקראת היישום בדצמבר). הספר הגדול והמפחיד הוא קו ההגנה האחרון נגד מלצרים שלא יודעים במקומות שלא טרחו. הוא איך שאת או המלצר אמורים לדעת בדיוק במה יש גלוטן אם כל הבסיס הוולנטרי הנחמד לא קיים. על פי רוב לא צריך אותו כי קיומו מקדם את הצדדים החיוביים של המודעות והדאגה.

 

[Ccyclist]

הנה שני הסעיפים המוכיחים שהחוק האירופאי אינו ל"נמנעים".

(24)
&nbsp
When used in the production of foods and still present therein, certain ingredients or other substances or products (such as processing aids) can cause allergies or intolerances in some people, and some of those allergies or intolerances constitute a danger to the health of those concerned. It is important that information on the presence of food additives, processing aids and other substances or products with a scientifically proven allergenic or intolerance effect should be given to enable consumers, particularly those suffering from a food allergy or intolerance, to make informed choices which are safe for them.
&nbsp
(48)
&nbsp
Member States should retain the right, depending on local practical conditions and circumstances, to lay down rules in respect of the provision of information concerning non-prepacked foods. Although in such cases the consumer demand for other information is limited, information on potential allergens is considered very important. Evidence suggests that most food allergy incidents can be traced back to non-prepacked food. Therefore information on potential allergens should always be provided to the consumer.
&nbsp
מתוך דירקטיבת סימון המזון האירופאית
&nbsp
https://eur-lex.europa.eu/legal-content/EN/TXT/HTML/?uri=CELEX:32011R1169&from=EN
&nbsp
מבפורש לא מדובר בחקיקה עבור "נמנעים למיניהם", אלא במידע חוקי מחייב לגבי הימצאות או זיהום משני ב 14 המרכיבים המוגדרים כאלרגנים לצורך החוק.
&nbsp
הנה ההסבר אכילה בחוץ והגנת החקיקה באתר אגודת הצליאק הבריטית:
&nbsp
https://www.coeliac.org.uk/gluten-free-diet-and-lifestyle/eating-out
&nbsp
&nbsp
לטעון שהחקיקה הזו היא "לנמנעים למיניהם" זו אי הבנה מהמעלה הראשונה. היא נועדה בראש ובראשונה לציבורים כמו הציבור הצליאקי, בעלי האלרגיות, וחוסר הסבילויות למזונות שנמנו בחקיקה.
&nbsp
כל עסק לממכר מזון באיחוד חייב ליישם בין השאר סטנדרטי הגיינה ובטיחות מזון כך שהחקיקה הזו בסך הכל מצטרפת לשורה של כללים שכל עסק חייב ליישם, וכאמור היא אינה מוגזמת או בלתי אפשרית.

 

[net the jet]

למעשה, וכמו שאומרים כאן- תכלס בשטח, זה מה שכתבו לך כאן כולם

( במיוחד ההסבר על אכילה בחוץ ע"פ אגודת הצליאק הבריטית ) לדעת איזה שאלות לשאול. ובעיקר, לדעת ולהבין אם השאלות ששאלת, הובנו, ולפי כך, אם התשובות שאתה מקבל מספקות אותך.
לעניות דעתי זה מה שרוב הצליאקים עושים פה בין כה וכה.
&nbsp
לגבי החקיקה ומה מותר ומה אסור, אני מבינה את הענין, לא בטוחה עד כמה באיזה חור ( ולא חסר חורים ) באמת מיישמים, ככה שבסופו של דבר, זה די דומה . ובעיקר- לומדים להסתדר, זה ה-קטע במחלה שלנו.
שלא יהיו צרות יותר נוראיות.
&nbsp

 

[סתם מבקרת]

על אלרגיות כתוב בפורום המתאים. כאן פורום צליאק ואין לי עניין

בכלל להכנס לתחום שאינו קשור לצליאק וגלוטן