הארות והערות פיקנטיות

ואם אנחנו כבר בענייני האקדמיה

מאמר בנושא: http://www.e-mago.co.il/e-magazine/academ.html ועל הדרך מאמר נוסף בנושא השפה העברית: http://www.e-mago.co.il/e-magazine/hebrew.html
 

אִיתַי

New member
../images/Emo47.gif תודה על הקישורים! ../images/Emo45.gif

הקישורים יתווספו למאגר הקישורים בפורום. מאמרים נוספים בנושא השפה העברית, טורי ביקורת על האקדמיה וכדומה יתקבלו בברכה.
 
נכון, יש חופש... אבל האם זה כדאי?

לדוגמה, האם כדאי שלטוש עבה משה מירושלים יקרא טוש ואיציק מגבעתיים יקרא לורד? לא עדיף שיהיה מוסד עליון ללשון העברית שכולם ישתדלו (פחות או יותר) להתאים עצמם לקביעותיו? לדעתי זה חשוב כמו בכל תחום, שיהיה פוסק. תארו לכם מצב שבו במדינה לא הייתה הכנסת. אז מי היה מחוקק את החוקים? האם האזרחים יוכלו לאמץ חוקים? להמציא חוקים? לסיכום, אינני מסכים עם כל קביעה של האקדמיה, אבל אני מסכים שמוסד כזה נחוץ בכל מדינה.
 
קונצנזוס בשפה יתפתח בהכרח

באופן טבעי, ואין שום דרך ריאלית לכפות אותו על הדוברים ע"י גוף פוסק. במקרה הגרוע בסיטואציה שציינת, תהיינה שתי מילים בעלות אותו ערך. כל אדם בישראל יודע מהו טוש ומהו לורד ואין שום צורך להכריע ביניהם. כמו שסלנג מתפשט ומקבל קונצנזוס בקרב דוברי השפה, כך יכולות גם מילים אחרות, כל עוד הן רלוונטיות לחיים המודרניים (אחרת פשוט לא ישתמשו בהן). חוץ מזה, נראה לי מופרך לנסות להשוות מצב של ואקום שלטוני למצב שבו השפה מתפתחת באופן אוטונומי. רבות מאוד השפות בעולם כרגע שחיות יפה מאוד גם בלי "פיקוח". מעטות הן המדינות שמצליחות להסתדר בלי שלטון.
 

אִיתַי

New member
כאן אני לא מסכים

דותן, אני חושב שלא בדיוק הבנת את ההבדל בין סלנג לבין שפה רשמית. אתה רואה בשפה כלי לתקשורת בין אנשים, ותו לא. כל עוד האדם מבין את רעהו - די בכך. באמרך כי "כל אדם בישראל יודע מהו טוש ומהו לורד ואין שום צורך להכריע ביניהם" - אתה לא מבין את חשיבותה של שפה רשמית ותקנית בחיי היומיום. דווקא בשל חדירת הסלנג לשפה ובשל תהליכי אמריקניזציה של העברית - חשוב מאוד לשמר את העברית הנכונה, על כלליה ועל חוקיה (הנוקשים לעתים). ההבדל בין דרך התפשטותו של הסלנג, אליו בחרת להתייחס, לבין מילים אחרות - הוא עצום. מעצם היותה של העברית שפתה הרשמית של ישראל, מחויבת המדינה להבטיח את תקינותה - תפקיד שיכול להתבצע רק ע"י גוף רשמי ומוסמך. כאשר השווה גיא ("מחשב וירטואלי") בין הכנסת כמוסד הקובע חוקים בכל תחומי החיים, לבין האקדמיה - הקובעת חוקים בתחום הלשון, הוא לא רצה אלא להוכיח כי יש הכרח בגוף רשמי, כדי שיפקח ו"יעשה סדר". מובן, שבשאר התחומים וברוחב הפעילות של כל אחת מהן - אין להשוות בין הכנסת לאקדמיה. אינני טוען שמילים חדשות לא יכולות לחדור לשפה "מלמטה", כלומר מהעם, ולא מאנשי האקדמיה, אולם כדי שמילה מסוימת תתקבל לשפה העברית הרשמית, היא חייבת "לקבל את אישור" האקדמיה.
 

זה הזמר

New member
המרצה שלי לבלשנות

הגדירה מהי שפה חיה: א. שפה שיש לה דוברים ילידיים (שזוהי שפת אם שלהם, ולא שפה שנלמדת/נרכשת בהמשך) ב. שפה המשתנה לאורך הזמן. עצם העובדה ששפה משתנה הופכת אותה לשפה חיה. לא נרצה שהעברית תהיה שפה מתה, כמו הלטינית. השינויים בהגייה ובדיבור נעשים לשם נוחות הדובר. עיצורים ותנועות קשים מדי נופלים. זו בדיוק הסיבה שאין היום הבדל בין אותיות ג,ד,ת דגושות ללא דגושות. האותיות ה,ע כמעט נעלמה מהשפה העברית, נהגות כמו א, האות ח נהגית כמו כ רפה - אצל רוב הדוברים, ועוד כמה שנים (לא יותר מכמה עשרות שנים) ייעלמו לחלוטין. האם נרצה לכפות עכשיו על הדוברים להגות ח' גרונית בלבד? וגם אני מתחלחלת כשאני שומעת שלושה בנות, יושנת וכו', אבל הרציונל שעומד מאחורי זה מאוד ברור לי
 

סביוני

New member
ואו, איזה דיון מדהים! שימעו את דעתי

אני מאוד אוהב שפות בכלל, ועברית בפרט. היתה לי תקופה שדיברתי גבוהה גבוהה עד כדי שכתבי עת החזירו לי טיוטות של מאמרים שכתבתי כדי לפשט בהן את המישלב הלשוני לשפה נמוכה יותר. היום אני מת על העברית המקולקלת והמדוברת. חבל על הזמן. אני עושה זאת מכבוד ומחיבה גדולה. בו בזמן בסוף המשפט אני מרביץ ביטוי ספרותי ביותר, כלומר לא יחשדו בי בבורות לשונית חלילה, אלא כפיקנטריון לשפה. ולגופו של עניין: חשוב שיהיה מודל אקדמי=ספרותי לשפה. אפשר להתנגד לפסיקותיו, אפשר להסכים להן. אבל אם לא היה מוסד ומודל כזה - השפה היתה משתוללת לה ומשתנה כמו שהאנגלית השתנתה מאז ימי שייקספיר בהשוואה לימינו (שלא לדבר על תהליכים שקרו בערבית). אישית אני מעדיף להיצמד ביום יום למדוברת, אך ללמוד במקביל בלי שום קשר את היסודות השורשיים של השפה כדי שלא נלך לאיבוד עם המדוברת למחוזות שלא נרצה להגיעה אליהם.
 

אִיתַי

New member
אושר היקר ../images/Emo13.gif

אני מציע לך לבדוק את עצמך במילון. תיווכח לדעת שאתה טועה.
 
למעלה