אתם זוכרים את הפעם הראשונה

[מעיין אלפרנגי]

אתם זוכרים את הפעם הראשונה

בה נחשפתם לרפלקסולוגיה? אתם זוכרים את הרגע בו החלטתם ללמוד רפלקסולוגיה? מה הניע אתכם? אתם זוכרים את השיעור הראשון? מה למדתם? איך אתם חושבים שהשיעור היה צריך להתנהל? מה אהבתם ומה פחות? סקר קטן

 

[efrat791]

עונה בכיף

גילוי נאות- כפות רגליים זה משהו שתמיד הגעיל אותי! הייתי מאלו שהולכים תמיד עם גרביים, אני חושבת שעד האוניברסיטה לא היו לי סנדלים שלא לדבר על כפכפים... התחלתי ללמוד הילינג והטיפול לרוב מתחיל באחיזת העקבים- רמת הבחילה שחשתי הייתה ברמות מטורפות! תמיד התפללתי שהפרטנר שלי יהיה עם גרביים (לרוב זה הצליח כי זה היה בחורף). לאט לאט זה נרגע ונעלם ודווקא שיעורי ההילינג עשו לי חשק ללמוד תחום טיפולי שכולל מגע, פשוט חיפשתי מה הכי קרוב, מה מתאים בשעות ונרשמתי ל...רפלקסולוגיה. לא הכרתי את ההבדלים בין פנטגרמית, הוליסטית, אינטגרטיבית- זה לא עניין אותי ולא שיערתי שאחרי שנה אחליט להפוך את זה למקצוע שלי. לא כ"כ זוכרת את השיעור הראשון, רק שבסופו עשינו מעין עיסוי אינטואיטיבי אחד לשני, הייתה אוירה מעורבת של התרגשות, מתח, כיף ומבוכה. ומאז אני מכורה... כיוון שאני לא זוכרת את השיעור הראשון אני לא יכולה להגיד מה היה צריך לשנות אבל היום, אני חושבת שיש מה לשנות ולשפר במבנה הקורס ובעיקר בסוף, כשאנחנו כבר יוצאים "מטפלים".

 

[מעיין אלפרנגי]

זה מדהים בעיניי.. השינוי הזה כנראה שינה גם

בך באופי שלך ובהשקפת העולם שלך לא מעט דברים...

מעניין אותי לשמוע איך את חושבת שמבנה הקורס צריך להראות? איזו שיטה את למדת? או באיזו שיטה את מטפלת?

 

[efrat791]

מבנה הקורס

יותר ויותר יוצא לי לחשוב על זה שסיימנו לימודים של שנתיים-שלוש ועכשיו אנחנו "מטפלים". אנחנו מתעסקים עם הדבר העדין, הרגיש והמורכב ביותר והאם שנתיים של לימוד ועוד סטאז' הופכים אותנו למטפלים? אין לי כל כך רעיון לאיך זה צריך להיות אבל משהו בכיוון של התמחות (ואני לא מתכוונת לכזו שעושים בשנה השלישית) או אסיסטנטיות- מישהו שינחה אותנו בהתחלה/ יפקח, יוביל וילמד (אני חושבת שברפואה הסינית זה קצת יותר נפוץ שהחל מהשנה השלישית/ רביעית הם משמשים כאסיסטנטים בקליניקות) עד כמה אנחנו באמת יודעים אחרי הלימודים לדבר עם מטופל? להכיל אותו ואת הבעיה שלו? ממה שאני נתקלת בזמן אחרון יותר ויותר אנשים מסיימים את לימודיהם וישר רצים לשווק את עצמם- בונים אתר, כרטיסי ביקור, עושים פלייר, מבטיחים שהם יודעים לטפל ב-X וב-Y, מתלבטים על הסכומים שהם רוצים לקחת, מדגישים שהם מטפלים בכמה שיטות ויש הרגשה שזה קצת מוציא שם רע למקצוע (לא רק לרפלקסולוגיה אלא בכלל לרפואה המשלימה). נראה לי שקצת שכחנו שאחרי הלימודים הרשמיים מתחילים הלימודים האמיתיים וזה שיש לנו תעודה לא הופך אותנו עדיין למטפלים. יכול להיות שאני טועה, אולי זו סתם הרגשה על בסיס מס' מקרים שנתקלתי בהם לאחרונה...

 

[אסתר84]

היי אפרת

יצא לי לקרא את רשמייך (גם למטה..) בכל מה שקשור במטפלים צעירים "ומתלמדים".. וגם את תגובתו של שמוליק. התלבטתי אם לענות.. אבל בכל זאת הייתי רוצה להאיר כמה נקודות. ידע אמיתי נרכש דרך חוויה.. עשייה.. כמובן שגם למורה כמו ששמוליק ציין יש חשיבות עצומה. הוא המפתח והוא גם זה שמראה את השער. אם ידע כלומר פרקטיקה נרכשת בעשייה כיצד אמור משהו שרק עתה סיים שנה א או שנה ב לדעת אם לא "לקפוץ למים"? מאחר ואת מציינת את זה כבר פעמיים... זה כנראה מאוד חורה לך שכך.. שאלת את עצמך מדוע?!.. בד"כ שמשהו מאוד חורה לנו זה מעיד על משהו בתוכנו או שהיינו רוצים ואיננו מעיזים ולכן זאת נראית לנו חוצפה שהאחר מעיז או משהו אחר שניבט אלייך מאותה "תופעה מגונה" זאת. יש לא מעט מטפלים שסיימו 1 - 3- שנים לימודים.. שתוך כדי גם עבדו, בינהם טובים יותר ובינהם טובים פחות. יש כאלה שסיימו מסלול ולעולם לא יעסקו בזה כי אין להם את הדרייב ונהפוך הוא דווקא אלא שקפצו השתלבו (את יודעת כמה מסיימים לימודי רפואה משלימה וכמה מהם באמת עוסקים בזה? וגם עוסקים רק בזה?! לא הרבה)ו יש כאלה... שבטוחים שהם אלוהים.. גם אחרי 3 שנים הם לדעתי מסוכנים. גם אחרי 3 שנים ועוד עשרים שנה של התמקצעות. חג שמח אסתר

 

[efrat791]

היי אסתר

אין ספק שלמורה טוב יש חשיבות עצומה (אני עד היום בקשר איתם, מתייעצת, שואלת). במקרה הזה אני לא חושבת שזה מעיד על משהו שקורה אצלי (אני עשיתי דרך ארוכה עד שהתחלתי לטפל, חלק מזה נבע מחוסר ביטחון שאותו רכשתי בעזרת אנשים מקסימים שפגשתי וחלק מזה נבע בגלל נסיבות כמו עבודה אחרת, הריון וכו'). אגב- מעריצה אנשים שקופצים למים, רק צריך לעשות את זה בחכמה. יוצא לי לחשוב על זה הרבה בתקופה האחרונה כי כמו שאמרתי נתקלתי במטפלים יהירים, רק בתחילת דרכם שאין שום הצדקה להתנהגותם (ואת חלקם הכרתי דרך מטופלים שהגיעו אלי לאחר שנכוו ממטפלים כאלו שאת חלקם אינני מכירה ולא כולם הגיעו מהרפלקסולוגיה). ריבוי המקרים הזה גרם לי לתהות על כל העניין. לצערי אני לא כל כך יכולה לפרט את המקרים שאולי יסבירו יותר טוב למה אני מתכוונת כמו שכתבתי מקודם- אולי אני טועה, אולי זה רק צירוף מקרים של הזמן האחרון אבל זה קצת הפריע לי כי בסופו של דבר אני חושבת שזה פוגע בכל התחום הזה שנקרא רפואה משלימה. ואולי את צודקת- אולי זה לא הנסיון אולי זו היהירות שהם משדרים, מפזרים הבטחות וחבל...

 

[אסתר84]

היי

אני אשאל אותך .. זה חשוב .. מהו לדעתך מקרה קשה יותר - פריצת דיסק או מגירנות? סכרת או טרשת נפוצה? קרון או אולכוס?.. ועוד השוואות. למה אני שואלת?... ציינת שלדעתך להתחיל מהקל.. אני לא יודעת מהו קל ומהו קשה.. לאדם שאינו מסוגל לשכב או לעמוד לא להתקלח או לשבת כי יש לו פריצת דיסק זהו בהחלט בלתי נסבל אדם שסובל ממגרנות מרגיש שעוד שניה הוא תולש את הראש.. אני לא יודעת אם יצא לך לפגוש משהו שחולה בקרון אבל מתוך הכרות אישית לפני מספר שנים עם אחד כזה ... השם ירחם ... אין דרך אחרת ללמוד אמיתי איך מטפלים במצבים גם המורכבים ביותר פרט להתעסקות איתם. שיהיה המורה הכי שיהיה.. כמו שלימוד נהיגה ונהיגה בפועל זה שתי דברים אחרים לגמרי. יהירות?! יכול להיות. אנשים שנכוו?! גם אחרי 20 שנה יגיעו כאלה. בי

אסתר

 

[מעיין אלפרנגי]

אז איך לפי דעתך צריכה להראות שנת לימודים?

ראשונה, שניה, שלישית? מה את היית מוסיפה/מורידה/משנה? יהירות של מטפל היא אחד הדברים הגרועים ביותר שאני יכולה לחשוב עליהם, כי תמיד יהיו מטפלים מקצועיים יותר ומקצועיים פחות ויש אנשים שיהיו טובים במגע יותר וכאלה שפחות והכל כמובן תלוי גם בכימיה אבל אחד הדברים שהכי חשובים בהיותנו מטפלים היא הדוגמא האישית... ואני מאמינה שמטפל ללא דוגמא אישית, ללא צניעות הוא לא מטפל טוב ולכן אני חושבת שבשנה הראשונה מעבר לתיאוריה הרפלקסולוגית, ומעבר להסבר של אזורי המיפוי, טכניקותה טיפול וכו' חשוב מאוד מאוד מאוד שהמורה יעביר בצורה חד משמעית את כונות הנדרשות למטפל, שכל תלמיד יעבור תהליך מסוים עד להיותו מטפל. להיות מטפל זו דרך חיים לדעתי ולאורך כל החיים צריך לשאוף ליותר טוב כי זו סוג של שליחות ואני חושבת שכך זה צריך להצטייר בפני התלמידים החדשים ושיבינו שלא כל אחד שרוצה לעשות כסף, שרוצה לגעת, או שרוצה להרגיש איזו הרגשה של סיפוק יכול להיות מטפל

 

[שמוליק זיידל]

מי כאן מורה - שיקום ../images/Emo24.gif

מעיין מדבריך עולה נימה רומנתית, נימה תמה, נימה ברה. ואת מדברת על דוגמא אישית ואידיאלים. כן כן נראה לי שתכונות אלו יהיו בכל מטפל החל מהשנה הראשונה ולכל אורך היותו מטפל. המפתח לדלת שניתן לכל מטפל על ידי המורה הוא הוא הקובע. בואי ואשאל ברשותך כאן בפורום - מי כאן מורה לרפלקסולוגיה ? שיקום ונראה... בברכה שמוליק

 

[מעיין אלפרנגי]

אני חושבת שתכונות אלו צרכיות להיות

אצל אדם המגדיר את עצמו כמטפל ושזוהי שליחות חייו אבל לא כל המטפלים בעלי תכונות אלה. אני מקווה שביום מן הימים אוכל ללמד

 

[שמוליק זיידל]

רציתי לראות

אם יש כאן בפורום מורים לרפלקסולוגיה היורדים אל העם...בעיני זה מעניין ומפרה כאן... בברכה שמוליק

 

[מעיין אלפרנגי]

אני מקווה ומאחלת שיצטרפו אלינו מורים

נוספים לפורום. עובדת על זה

לילה טוב...

 

[שמוליק זיידל]

המורים מתבצרים במגדל השן שלהם

כי כל מילה שלהם כאן תחשב לבזבוז ידע שווה כסף. וחס וחלילה לא להתערבב בעם. אני נתבקשתי להכנס לכאן כמומחה. ואינני פועל כאן לעשות לי תלמידים כרב. זאת לי חוויה מיחדת ואני לוקח אותה לשלב התפתחותי האישית... תודה וברכה שמוליק

 

[מעיין אלפרנגי]

../images/Emo140.gif וכולנו מודים לך על כך ומעריכים

 

[שמוליק זיידל]

אז מה כאן ? ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

האם כל אחד מסביר, אומר, מלמד את מה שלמד ? האם כאן בא לידי ביטוי נסיון אישי שרוצים לשתף ? לשכנע ולהביא את סערות מחשבותיו ? אז האם כאן המקום להגיד וגם להקשיב ? נראה לי ששאלתי את אותן השאלות שמהן קורץ הפורום, אך לא יזיק לרענן. בברכה שמוליק

 

[מהלב ובאהבה]

הייתי בטיפול ומאוד נהנתי וזה משך אותי ללמוד

לפני הרבה שנים הייתי בטיפול אצל משהי ואחרי שנים היא בעצם היתה המורה שלי בשנה הראשונה. זה היה כל כך מפתיע כי נרשמתי לקורס שבסוף לא נפתח ואז שאלו אותי אם ארצה להצטרף לקורס שאותה מורה למדה. אין מקריות בעולם הזה! אני חושבת שהחומר שלמדתי בשנה הראשונה נתן לי הרבה כלים להתחיל לעבוד כרפלקסולוגית אבל עם זאת צריך לזכור שזה היה חומר חדש ולא מוכר ולכן מסקרן כל פעם מחדש. השנה השניה יכלה להיות לדעתי יותר מעמיקה ובעלת תכנים נוספים שהיום לומדים אותם בשנה שלישית. לדוגמא, בשנה השניה למדנו שיעור אחד על אבחון על ידי ציורים וגם שיעור אחד על המטוטלת. זה היה ממש טיפה בים וכמטפלת יש לי קושי רב להשתמש בשיטות אלו למרות הרצון הרב שלי. לדעתי היה מקום להרחיב בנושאים אלה בשנה השנייה. שאלתי את המורה אם אוכל להתלוות לטיפולים שלה ע"י התבוננות כסאטג' אפילו אם צריך אז בתשלום, לצערי זה לא יצא לפועל. אני הבנתי שאם לא אתחיל לעבוד, אם לא אדחוף את עצמי זה לא יקרה. הלימודים האמיתים הם בשטח, שעות טיסה בלי הפסקה! בתשלום או לא בתשלום העיקר לא להפסיק ולהרגיש את אתה מתחזק מטיפול לטיפול. ללמוד מהתהיות עם עצמך ואם אפשר להתייעץ עם מנוסים ממך או בפורום כמו זה. ללמוד צריך כל הזמן וזה אף פעם לא נגמר. אני חושבת שבמכללות השונות איך שלא יהיה יש מימד תעשיתי לצערי. לא חושבים איך להעשיר יותר את השנתיים אלא איך להוסיף עוד תהליכים שעולים המון כסף שכרגע למטפלים בתחילת הדרך קשה לשלם. חבל!

 

[מעיין אלפרנגי]

../images/Emo45.gif ושמחה לראות אותך שוב איתנו ../images/Emo140.gif

 

[מהלב ובאהבה]

תודה על קבלת הפנים וגם אני שמחה להיות כאן

 

[אסתר84]

היי

אני חושבת שביטאת הרבה ממה שאני חשה. אכן מכללות גדולות הם מה לעשות עסק כלכלי לכל דבר. גם כאלה שמתהדרות כמקום ביתי גישה אישית וכו'. בכל אופן לגבי המטוטלת קוורץ ואיבחון עפ"י ציורים.. המטוטלת לטעמי התגלתה לא פעם כלא הכי מדוייקת (אפילו אם אנו צד נייטרלי בעניין אולי מפני שלפעמים ורק לפעמים אנו מקדשים את מחשבותינו ) דווקא האינטואציה והחיבור לאדם הם שהולידו מעין התחברות לגופו ולנפשו של האדם.. כמובן שמתקבל אישור מהצד השני. ציורים זה תחום מאוד רחב... מרתק.. יש לזה קשר גם לגרפולוגיה .. איבחון עפ"י צבעים וכו'.. את התחום הזה תוכלי להעמיק באמצעות קורסים והשתלמויות שמחד עולות כסף רב אך מאידך הופכות את התחום הטיפולי למשהו מרתק ולימוד אינסופי (גם דרך להתבונן

). אני גם סבורה שגם אם היו מלמדים את כל זה ביתר עומק .. התחום הזה הוא לא משהו שניתן לקבל במסות אין סופיות אלא דווקא לגדול לתוכו. רק טוב

אסתר

 

[אסתר84]

כוונת הלב

הדבר הראשון שקראתי את דברייך ועוד כמה מהם במהלך שהותי בפורום זה שיש לך מושג נרחב אודות מהו המטפל הראוי. וזה יפה. אולי פשוט לעשות מבחני אישיות כתנאי קבלה? כמו מבחני לשכה... את באמת חושבת שמי שהולך ללמוד לטפל אכן הופך למטפל? וגם אם כן אולי יש כאלה שדווקא הנוצות הצבעוניות של המטפל מתאימות לו? .