שאלתי אותך
שמשוחח בענין,
אני אדם מבוגר ויש לי ילדים בוגרים--
התיתמתי צעירה מאם-והיה לי לנהל (לקחתי על עצמי)לנהל את בית הורי
אבי עבד ונשאר אלמן צעיר.
והבתים שהיו במרחק רב "תקתקו" בכל, גם עבדתי וגם למדתי,
ואז נראה היה לי שהכל יתקדם כפי שתיכנננו/רצינו/
ו.... אהה המון הפתעות, המון בחירות של בוגרים שהיו ממש "זרות" לתפיסות העולם שלנו, לחינוך, לדרךך חיים, וקרו הרבה דברים שלא האמנו שנחוה.
ולמדתי--
1)שאין הבטחה למה שחשבת ותכננת,
2)שהחיים אינם שחור ולבן ומוחלט וברור.
3)שאין שיויול לא ביכולת הנתינה ולא ביכולת הקבלה, לא בצרכים, ולא בהשואה.
4)שלומדים במורכבות הזו להתמודד הכי טוב שאפשר,
ועל זה נסב הדיון ביניננו, כשלך הכל ממש צריך להיות בשיויון,
ואסור לקפח? כאילו אם מישהו רוצה משהו--אז שוה לכולם.
וכן להתיעץ עם עו"ד זה צריך להות על דעת כולם. ואם האמא תסרב?
אז גם הפתרון הזה קצת בעייתי.
ההחלטיות שאתה כותה הממה אותי וגרמה לי לחשוב הרבה
על איך אנחנו תופסים את החיים.ועד כמה המציאות שגורמת להסתכלות
לארועי החיים של כל אחד שונה.
