ש ז י פ י ם
New member
דיבור אצל בן שנתיים וחודשיים
שלום, בני בן 2.2. מבחינת התפתחות מוטורית תמיד היה יחסית זריז. ילד נבון, חברותי, מבין הכל, אוצר מילים (שהוא מבין) נרחב מאד. יודע לשיים (בדרכו שלו) צבעים, צורות, יודע לקרוא את כל המספרים והאותיות (מיוזמתו). משתמש בהקשרים, אסוציאציות ודימיון, זיכרון מעולה. עם זאת, מבחינת הדיבור הכל מאאאאד איטי. הוא כמעט ולא הוגה מילים שלמות בדרך כלל זה רק את ההברה האחרונה במילה. למשל משאית -> אית. הוא לא הוגה את האותיות ג' ר' ח' ק'צ'. אני כן רואה התקדמות על ציר הזמן כי למשל אותה משאית הייתה עד לא מזמן "תָ". הוא מרכיב משפטים מ2-3 מילים (בעיקר 2), אבל לא משתמש בפועל ולא משתמש בהטיות שם ומספר, תמיד שמות עצם ביחיד ושמות פועל כמו לישון ("שון") או לשתות ("תות").כך לדוגמה, למרות שיודע- למשל הוא יודע שאומרים כפית קטנה אבל יאמר "פית טן". דבר נוסף, הוא מכיר המון המון שירים וסיפורים בעל פה, עם זאת הוא אף פעם לא ישיר או יספר את הסיפור מעצמו. אני יודעת שהוא מכיר בעל פה כי לא משנה איזה משפט אני אצטט הוא ידע להשלים אותו מיד. ואם אני אשאל שאלה על התוכן הוא ידע מה לענות. אבל זה נדמה כאילו הוא לא רוצה להגיד מיוזמתו כי הוא מבין שהוא לא אומר את זה נכון. כדי לכסות על הפער הזה בין הידע שלו למה שהוא אומר, הוא משתמש המון במחוות גוף, בסימנים (כמו משחק פנטומימה), לוקח אותנו ומראה מה הוא רוצה וכו'. רוצה עוד לציין שכרגע הוא לא במסגרת, ונמצא בטיפול יחידני בבית. עם זאת מבלה עם ילדים בני גילו פחות או יותר, מדברים אליו ואיתו המון, קוראים לו הרבה סיפורים, ובכלל מנסים לתמלל הרבה מהפעולות שלנו. לאחר כל ההקדמה הארוכה הזאת - השאלה שלי היא האם יש מקום לפנות לגורם מקצועי שיטפל בכך, (אני כבר מתחילה לראות ניצני תסכול...) או לתת לזמן לעשות את שלו.. מה דעתכם? תודה רבה!
שלום, בני בן 2.2. מבחינת התפתחות מוטורית תמיד היה יחסית זריז. ילד נבון, חברותי, מבין הכל, אוצר מילים (שהוא מבין) נרחב מאד. יודע לשיים (בדרכו שלו) צבעים, צורות, יודע לקרוא את כל המספרים והאותיות (מיוזמתו). משתמש בהקשרים, אסוציאציות ודימיון, זיכרון מעולה. עם זאת, מבחינת הדיבור הכל מאאאאד איטי. הוא כמעט ולא הוגה מילים שלמות בדרך כלל זה רק את ההברה האחרונה במילה. למשל משאית -> אית. הוא לא הוגה את האותיות ג' ר' ח' ק'צ'. אני כן רואה התקדמות על ציר הזמן כי למשל אותה משאית הייתה עד לא מזמן "תָ". הוא מרכיב משפטים מ2-3 מילים (בעיקר 2), אבל לא משתמש בפועל ולא משתמש בהטיות שם ומספר, תמיד שמות עצם ביחיד ושמות פועל כמו לישון ("שון") או לשתות ("תות").כך לדוגמה, למרות שיודע- למשל הוא יודע שאומרים כפית קטנה אבל יאמר "פית טן". דבר נוסף, הוא מכיר המון המון שירים וסיפורים בעל פה, עם זאת הוא אף פעם לא ישיר או יספר את הסיפור מעצמו. אני יודעת שהוא מכיר בעל פה כי לא משנה איזה משפט אני אצטט הוא ידע להשלים אותו מיד. ואם אני אשאל שאלה על התוכן הוא ידע מה לענות. אבל זה נדמה כאילו הוא לא רוצה להגיד מיוזמתו כי הוא מבין שהוא לא אומר את זה נכון. כדי לכסות על הפער הזה בין הידע שלו למה שהוא אומר, הוא משתמש המון במחוות גוף, בסימנים (כמו משחק פנטומימה), לוקח אותנו ומראה מה הוא רוצה וכו'. רוצה עוד לציין שכרגע הוא לא במסגרת, ונמצא בטיפול יחידני בבית. עם זאת מבלה עם ילדים בני גילו פחות או יותר, מדברים אליו ואיתו המון, קוראים לו הרבה סיפורים, ובכלל מנסים לתמלל הרבה מהפעולות שלנו. לאחר כל ההקדמה הארוכה הזאת - השאלה שלי היא האם יש מקום לפנות לגורם מקצועי שיטפל בכך, (אני כבר מתחילה לראות ניצני תסכול...) או לתת לזמן לעשות את שלו.. מה דעתכם? תודה רבה!
