הזמינו אותי מהפורום השכן לכתוב כאן מה שכתבתי שם
אז נעניתי,
לא מבטיח לענות לכולם
ראו זאת כדיון פתוח
מכיוון שעברו כמה שנים והפצע הגליד כמעט לגמרי
וכבר חוויתי מאז אי אילו חוויות,
רציתי להביא לעיונכם מקרה שקרה לי פעם משהו שעד לאותה נקודה לא חשבתי שיקרה לי.
ברור לי שזה לא קרה לאף אחד כאן כי כולם פה אלילים אחד אחד, אבל אולי יש למישהו כאן איזה חבר או דוד או סבא שזה קרה לו ושמבין משהו בעניין
אז זה היה באותם ימים שהייתי צעיר ויפה ועוד היו לי כמה שערות על הראש (2-3) ופחות שערות לבנות בזקן,
הכרתי מישהי, כן כן, אני הכרתי מישהי, אפילו לא מכאן (לאלה שתוהים),
ואותה מישהי היתה התגלמות של כל מה שחיפשתי באישה,
מעבר לזה שהיא באמת היתה אישה שזה כבר פלוס ענקי והיו לה רגליים, ידיים, חזה, ישבן, פנים יפות, שכל רב, חוש הומור למות,
היא אפילו אהבה את ההומור שלי, ויותר חשוב מזה אהבה את המראה שלי (מי היה מאמין).
עבר זמן שהרגיש כמו נצח עד שנפגשנו, במהלך הזמן הזה דיברנו כל יום, צחקנו, זממנו, סיפרנו סיפורים, מה נעשה זה לזו כשניפגש,
פינטזנו על איך יהיה, בנינו הרים וגבעות ותילי תילים על איך יהיה ומה יהיה ונבנה מתח אדיר לקראת הפגישה.
וכשהיא סוף סוף הגיעה (הפגישה), החיבוק הראשון היה ארוך ומדהים, הנשיקה שליוותה אותו ארוכה ומדהימה לא פחות.
כמו לקח לי זמן להאמין שהיא באמת הגיעה והייתי צריך להרגיש שהיא כאן ונמצאת ושזו לא אחת הפנטזיות שלי.
בגדים נזרקו על הרצפה ואחרי כמה דקות גם האורגזמה הראשונה שלה הגיעה.
כביכול הכל נראה אדיר ונפלא עד עכשיו, נכון?
אבל אז אני נשכב לידה, עדיין חצי לבוש והיא מחפשת את הבחוריקו והוא נחבא אל הכלים. פשוט לא מתעורר.
השתבלל לו ולא הסכים לצאת.
לא עזרו שיכנועים מצידי ומצידה, הבחור במשך למעלה משעה מסרב להתרצות.
דבר כזה בחיים לא קרה לי לפני כן (אמת לאמיתה) וגם לא אחרי כן (אמת לאמיתה) אבל באותה הפעם הראשונה, באותה פגישה ראשונה,
עם אישה שהיא כל מה שאי פעם רציתי הוא מחליט לדפוק נפקדות.
וככל שהזמן חולף והדקות נוקפות ואוטוטו צריך כבר לפנות את הצימר, המודעות שלי לכך שהוא סרבן רק הולכת וגדלה וזה בודאי לא עוזר לרגיעה שלי.
ולך תסביר לאישה שאתך שזה לא היא, לך תסביר לה שאתה נמשך אליה כמו שפרפרים נמשכים לכל מיני דברים שחיות מפרישות (כן, מי שלא יודע, פרפרים באפריקה מתים על קקי של בבונים).
האישה חושבת שאולי היא לא עושה לך את זה, ולך תסביר לה שאין לך אחות.
במאמר מוסגר, באותו יום שבו נפגשנו קיבלתי בשורה שדי זעזעה את עולמי שהרגיש לי מאוד בטוח עד לאותו רגע,
בשורה שערערה אותי והכניסה אותי לסחרור וכשנפגשנו הכל היה מאוד טרי וברור לי עד היום שלאותה בשורה היה חלק מכריע בכך שבחוריקו לא תפקד באותו זמן,
אבל אז באותה פגישה היה מאוד קשה לעכל את הסיטואציה.
שלי לא יעמוד?
לי????
אני שרואה בובה בחלון ראווה שהחולצה קצת מופשלת על הכתף שלה והציץ כמעט מציץ ומקבל זיקפה, שלי לא יעמוד?
ועוד מול אישה כמוה?
ערעורי כפירה כמעט עד כדי איבוד חלקי של הבטחון העצמי שלי עלו בי באותם רגעים, למרות שהיה ברור לי שזה בגלל אותה הודעה מערערת,
למרות שהיה ברור לי שזה משהו חד פעמי.
אני זוכר שהיה שלב שכל מה שרציתי לעשות זה פשוט להתחיל לבכות כדי לשחרר את כל המועקות שהצטברו בי באותו יום,
אבל גבר שכמוני לא בוכה מול אישה שזה עתה פגש בפעם הראשונה (או בכלל), מה פתאום.
אותו ערעור של חוסר בטחון חלקי ליווה אותי עד הפעם הבאה שבה פגשתי אותה. חשבתי לעצמי שמה יהיה אם הוא לא יעמוד שוב?
מה הסבר יהיה לי אחרי זה? לשמחתי זה לא קרה ואותו מקרה חד פעמי אכן נשאר חד פעמי ונפגשנו עוד פעמים לא מעטות וכיפרתי על אותו אירוע מביך,
אז אחרי כל השיתוף (thank you father),
אז מה אצלכם זייני על שכמותכם?
היו מקרים שבהם אתם הגעתם אבל הבחוריקו נשאר בבית?
ונגיד שהיו מקרים כאלה, ידעתם שזה משהו חד פעמי?
וזה היה באמת חד פעמי?
אז ויאגרה?
אז נעניתי,
לא מבטיח לענות לכולם
ראו זאת כדיון פתוח
מכיוון שעברו כמה שנים והפצע הגליד כמעט לגמרי
רציתי להביא לעיונכם מקרה שקרה לי פעם משהו שעד לאותה נקודה לא חשבתי שיקרה לי.
ברור לי שזה לא קרה לאף אחד כאן כי כולם פה אלילים אחד אחד, אבל אולי יש למישהו כאן איזה חבר או דוד או סבא שזה קרה לו ושמבין משהו בעניין
אז זה היה באותם ימים שהייתי צעיר ויפה ועוד היו לי כמה שערות על הראש (2-3) ופחות שערות לבנות בזקן,
הכרתי מישהי, כן כן, אני הכרתי מישהי, אפילו לא מכאן (לאלה שתוהים),
ואותה מישהי היתה התגלמות של כל מה שחיפשתי באישה,
מעבר לזה שהיא באמת היתה אישה שזה כבר פלוס ענקי והיו לה רגליים, ידיים, חזה, ישבן, פנים יפות, שכל רב, חוש הומור למות,
היא אפילו אהבה את ההומור שלי, ויותר חשוב מזה אהבה את המראה שלי (מי היה מאמין).
עבר זמן שהרגיש כמו נצח עד שנפגשנו, במהלך הזמן הזה דיברנו כל יום, צחקנו, זממנו, סיפרנו סיפורים, מה נעשה זה לזו כשניפגש,
פינטזנו על איך יהיה, בנינו הרים וגבעות ותילי תילים על איך יהיה ומה יהיה ונבנה מתח אדיר לקראת הפגישה.
וכשהיא סוף סוף הגיעה (הפגישה), החיבוק הראשון היה ארוך ומדהים, הנשיקה שליוותה אותו ארוכה ומדהימה לא פחות.
כמו לקח לי זמן להאמין שהיא באמת הגיעה והייתי צריך להרגיש שהיא כאן ונמצאת ושזו לא אחת הפנטזיות שלי.
בגדים נזרקו על הרצפה ואחרי כמה דקות גם האורגזמה הראשונה שלה הגיעה.
כביכול הכל נראה אדיר ונפלא עד עכשיו, נכון?
אבל אז אני נשכב לידה, עדיין חצי לבוש והיא מחפשת את הבחוריקו והוא נחבא אל הכלים. פשוט לא מתעורר.
השתבלל לו ולא הסכים לצאת.
לא עזרו שיכנועים מצידי ומצידה, הבחור במשך למעלה משעה מסרב להתרצות.
דבר כזה בחיים לא קרה לי לפני כן (אמת לאמיתה) וגם לא אחרי כן (אמת לאמיתה) אבל באותה הפעם הראשונה, באותה פגישה ראשונה,
עם אישה שהיא כל מה שאי פעם רציתי הוא מחליט לדפוק נפקדות.
וככל שהזמן חולף והדקות נוקפות ואוטוטו צריך כבר לפנות את הצימר, המודעות שלי לכך שהוא סרבן רק הולכת וגדלה וזה בודאי לא עוזר לרגיעה שלי.
ולך תסביר לאישה שאתך שזה לא היא, לך תסביר לה שאתה נמשך אליה כמו שפרפרים נמשכים לכל מיני דברים שחיות מפרישות (כן, מי שלא יודע, פרפרים באפריקה מתים על קקי של בבונים).
האישה חושבת שאולי היא לא עושה לך את זה, ולך תסביר לה שאין לך אחות.
במאמר מוסגר, באותו יום שבו נפגשנו קיבלתי בשורה שדי זעזעה את עולמי שהרגיש לי מאוד בטוח עד לאותו רגע,
בשורה שערערה אותי והכניסה אותי לסחרור וכשנפגשנו הכל היה מאוד טרי וברור לי עד היום שלאותה בשורה היה חלק מכריע בכך שבחוריקו לא תפקד באותו זמן,
אבל אז באותה פגישה היה מאוד קשה לעכל את הסיטואציה.
שלי לא יעמוד?
לי????
אני שרואה בובה בחלון ראווה שהחולצה קצת מופשלת על הכתף שלה והציץ כמעט מציץ ומקבל זיקפה, שלי לא יעמוד?
ועוד מול אישה כמוה?
ערעורי כפירה כמעט עד כדי איבוד חלקי של הבטחון העצמי שלי עלו בי באותם רגעים, למרות שהיה ברור לי שזה בגלל אותה הודעה מערערת,
למרות שהיה ברור לי שזה משהו חד פעמי.
אני זוכר שהיה שלב שכל מה שרציתי לעשות זה פשוט להתחיל לבכות כדי לשחרר את כל המועקות שהצטברו בי באותו יום,
אבל גבר שכמוני לא בוכה מול אישה שזה עתה פגש בפעם הראשונה (או בכלל), מה פתאום.
אותו ערעור של חוסר בטחון חלקי ליווה אותי עד הפעם הבאה שבה פגשתי אותה. חשבתי לעצמי שמה יהיה אם הוא לא יעמוד שוב?
מה הסבר יהיה לי אחרי זה? לשמחתי זה לא קרה ואותו מקרה חד פעמי אכן נשאר חד פעמי ונפגשנו עוד פעמים לא מעטות וכיפרתי על אותו אירוע מביך,
אז אחרי כל השיתוף (thank you father),
אז מה אצלכם זייני על שכמותכם?
היו מקרים שבהם אתם הגעתם אבל הבחוריקו נשאר בבית?
ונגיד שהיו מקרים כאלה, ידעתם שזה משהו חד פעמי?
וזה היה באמת חד פעמי?
אז ויאגרה?
