באדיבות הספרייה הלאומית:
את המילים של השיר הזה אסור לנו להעלות במסגרת פוסט בפייסבוק. למרות שהוא שיר אהוב וידוע של יוצרת מוערכת, יש בו מילה שהאלגוריתם של פייסבוק יפסול מיד כפוגענית.
מדובר כמובן בשירה הידוע של אַנְדָה עמיר-פּינְקֶרְפֶלְד על הכלב הקט והגיבור שהניס את השועל בנביחותיו.
עמיר-פינקרפלד היא סופרת ומשוררת חשובה, שנודעה בעיקר בגלל שירי הילדים שכתבה והיו שגורים בפיהם של כל פעוט ופעוטה. אבל היא החשיבה את הצד הזה ביצירתה לשולי: "שירי הילדים שחיברתי הם רק שעשוע, לא משהו רציני." אמרה בריאיון. "חיברתי אותם בשביל ילדי כשהיו קטנים.. אין לי כל בעיה בחיבור שירי ילדים, אילו הכניסו אותי לבית-כלא והיתנו את שחרורי בחיבור 100 שירי ילדים - הרי הייתי משתחררת מהר מאוד."
מלבד הצד הזה ביצירתה, הייתה עמיר-פינקרפלד אישה לא שגרתית לתקופתה – מרדנית, פורצת דרך ואמיצה, שחייה הפרטיים לוו לעיתים בשערוריות שקנו לה מעריצים ושונאים, או כפי שכתבה:
אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
שַׁיֶּכֶת.
אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
מְסוּרָה.
[…]
הֵי! תֵּדְעוּ יָדֹעַ!
לֹא הִשְׁתַּיַּכְתִּי לָכֶם לְעוֹלָם
לֹא לְאֶחָד מִכֶּם!
בַּת חוֹרִין הָיִיתִי
וְאֶהְיֶה!
[כמו כל אישה | אנדה עמיר]
מיהי האישה ששירי הילדים שלה (כמו "הקיפוד", "הבובה חולה", "תרנגול אני", זה שאין לכתוב את שמו ורבים אחרים) הן קלאסיקות עבריות, אבל חייה הפרטיים שונים מהם בתכלית השינוי? מה לא ידענו על חייה המרתקים של כלת פרס ישראל לספרות? בקישור שבתגובה הראשונה תוכלו למצוא את התשובות לשאלות הללו.
אבל נחזור רגע לשיר ההוא שנאסר לשידור לפחות פעמיים: פעם אחת בסוף שנות ה-50, כאשר משרד החוץ ביקש מ"קול ישראל" שלא לשדרו כדי לא לפגוע ביחסים השבריריים עם יבשת אפריקה; ופעם נוספת לפני מספר שנים, כששוב הוסר מערוצי הילדים. והכל בגלל שם החיבה שבחרה עמיר-פּינְקֶרְפֶלְד לכלבלב, אי שם באמצע שנות ה-40.
איזה עוד יצירות ישראליות מעוטרות במילת הגנאי שמתייחסת לבעלי צבע עור כהה? מה קרה להן עם השנים? מה עבר שינוי ומה נדחק לקרן זווית? על כך בתגובות הבאות ,כל אלה, בלווי תמונות וכריכות ספרים נדירות.
ומה דעתכם? ודעתכן? האם נכון לגנוז את כל הסיפורים והשירים עם מילים שהיום כבר אסורות בשימוש? או שמא חשוב להשאיר אותם כמות שהם ולתווך אותם לדורות הצעירים מתוך ראייה של זמן ומקום?
***
בתמונה: המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד עם כלבלב. באדיבות ארכיון גנזים.
לקריאת המאמרים בתגובה הבאה
את המילים של השיר הזה אסור לנו להעלות במסגרת פוסט בפייסבוק. למרות שהוא שיר אהוב וידוע של יוצרת מוערכת, יש בו מילה שהאלגוריתם של פייסבוק יפסול מיד כפוגענית.
מדובר כמובן בשירה הידוע של אַנְדָה עמיר-פּינְקֶרְפֶלְד על הכלב הקט והגיבור שהניס את השועל בנביחותיו.
עמיר-פינקרפלד היא סופרת ומשוררת חשובה, שנודעה בעיקר בגלל שירי הילדים שכתבה והיו שגורים בפיהם של כל פעוט ופעוטה. אבל היא החשיבה את הצד הזה ביצירתה לשולי: "שירי הילדים שחיברתי הם רק שעשוע, לא משהו רציני." אמרה בריאיון. "חיברתי אותם בשביל ילדי כשהיו קטנים.. אין לי כל בעיה בחיבור שירי ילדים, אילו הכניסו אותי לבית-כלא והיתנו את שחרורי בחיבור 100 שירי ילדים - הרי הייתי משתחררת מהר מאוד."
מלבד הצד הזה ביצירתה, הייתה עמיר-פינקרפלד אישה לא שגרתית לתקופתה – מרדנית, פורצת דרך ואמיצה, שחייה הפרטיים לוו לעיתים בשערוריות שקנו לה מעריצים ושונאים, או כפי שכתבה:
אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
שַׁיֶּכֶת.
אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
מְסוּרָה.
[…]
הֵי! תֵּדְעוּ יָדֹעַ!
לֹא הִשְׁתַּיַּכְתִּי לָכֶם לְעוֹלָם
לֹא לְאֶחָד מִכֶּם!
בַּת חוֹרִין הָיִיתִי
וְאֶהְיֶה!
[כמו כל אישה | אנדה עמיר]
מיהי האישה ששירי הילדים שלה (כמו "הקיפוד", "הבובה חולה", "תרנגול אני", זה שאין לכתוב את שמו ורבים אחרים) הן קלאסיקות עבריות, אבל חייה הפרטיים שונים מהם בתכלית השינוי? מה לא ידענו על חייה המרתקים של כלת פרס ישראל לספרות? בקישור שבתגובה הראשונה תוכלו למצוא את התשובות לשאלות הללו.
אבל נחזור רגע לשיר ההוא שנאסר לשידור לפחות פעמיים: פעם אחת בסוף שנות ה-50, כאשר משרד החוץ ביקש מ"קול ישראל" שלא לשדרו כדי לא לפגוע ביחסים השבריריים עם יבשת אפריקה; ופעם נוספת לפני מספר שנים, כששוב הוסר מערוצי הילדים. והכל בגלל שם החיבה שבחרה עמיר-פּינְקֶרְפֶלְד לכלבלב, אי שם באמצע שנות ה-40.
איזה עוד יצירות ישראליות מעוטרות במילת הגנאי שמתייחסת לבעלי צבע עור כהה? מה קרה להן עם השנים? מה עבר שינוי ומה נדחק לקרן זווית? על כך בתגובות הבאות ,כל אלה, בלווי תמונות וכריכות ספרים נדירות.
ומה דעתכם? ודעתכן? האם נכון לגנוז את כל הסיפורים והשירים עם מילים שהיום כבר אסורות בשימוש? או שמא חשוב להשאיר אותם כמות שהם ולתווך אותם לדורות הצעירים מתוך ראייה של זמן ומקום?
***
בתמונה: המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד עם כלבלב. באדיבות ארכיון גנזים.
לקריאת המאמרים בתגובה הבאה
נערך לאחרונה ב: