היחס שלנו אל הסביבה והקשר שלו לטיפול

[freearth10]

היחס שלנו אל הסביבה והקשר שלו לטיפול

היי לכולם, האם אתם חושבים שמטפל צריך לאהוב את הסביבה בה הוא גר: את עצמו, את הבית עם כל מה שהוא מכיל, את נוף האדם והטבע, את המדינה, בה הוא חי, את השכנים שלה,את העולם, את היקום...? האם כמו שאנחנו דואגים לפתח את מי שאנחנו, חשוב לשפר גם את העולם בו אנו חיים? על מה הייתם מוכנים לוותר למען להשיג את האיחוד הזה שלנו עם היקום?

מאיה

 

[שחר סביון]

אפשר ואי אפשר

כן ולא. למה ולמה לא. אני מאמין כי טוב לאדם לאהוב. לעיתים אנו בסביבה פחות תומכת או סביבה אותה אנו אוהבים פחות. כשאנחנו בסביבה כזו אז לא נטפל ? נראה כי אנו חיים במעגלים. מעגל ראשון זה עצמי. מעגל גדול יותר אלה הקרובים אלי. מעגל נוסף, חיצוני יותר, זו הסביבה הקרובה ואח"כ הסביבה הרחוקה וכך הלאה והלאה. אם נוכל לאהוב את עצמנו אז גם בחושך הגדול ביותר נוכל לראות אור. כל אחד מחובר אל היקום (הפנימי והחיצוני) ברמה זו או אחרת. ויתורים, אם בכלל, זה אישי. מאחל יום שמח. ש.

 

[freearth10]

והשאלה שלי היא

האם זה לא מחובתנו לדאוג/לקבל/לאהוב את הסביבה בה אנו חיים כמו שזוהי החובה שלנו כמטפלים לדאוג לבריאותנו/אושרנו/התפתחותנו האישית.

מאיה

 

[שחר סביון]

כן ולא

אנחנו, בתוך יישויות אנושיות, לא חייבים דבר מלבד לשמור אותנו בחיים. בשלב מודע יותר אנחנו גם משתמשים ברגש האהבה או הקבלה של האיזור הגאוגרפי ואו הנפשי בו אנו פועלים. מה דעתך על מה ששאלת ? ש.

 

[freearth10]

דעתי בעניין...

עד לא מזמן חשבתי שמטפל טוב צריך, כן צריך כל הזמן להעלות את רמת ההתפתחות האישית שלו, כי ככל שאנו נהייה משוחררים יותר מהכבלים שכבלנו את עצמנו - נוכל לעזור יותר לאחר. היום אני רואה את הקבלה של הסביבה בה אנו חיים כחלק בלתי נפרד מאותה ההתפתחות. ואני תוהה מה היינו מוכנים לעשות כדי להתחבר אליה, על מה היינו מוכנים לוותר. האם אנחנו מוכנים לוותר על השליטה שלנו על חיות המחמד שאיתנו? האם היינו מוכנים לוותר על המראה החיצוני של העיר שלנו/הגינה שלנו/הבגדים/האוכל או בקיצור אורח החיים שלנו? ברור לי שלהתחבר אל אמא אדמה דרך הרגליים שלנו, זה להתחבר אל כל החי, הצומח והדומם שנמצאים עליה. עד כמה אנחנו היום יכולים לעשות את זה - זה הרבה פחות ברור ולכן שאלתי גם כאן בפורום, כי זה נראה לי לא כל כך off עבור מי שעובדים עם החלק שהכי מחובר אל אמא אדמה. אני חושבת שמטפל טוב הוא גם מטפל שמחובר אל אמא אדמה ואולי זה חלק ממה שאמורים ללמד אותנו כשמלמדים אותנו להיות מטפל. כמו שמלמדים אותנו יחס מטפל/מטופל, כמו שמלמדים אותנו לעצב את חדר הטיפולים, כמו שמאפשרים לנו לשחרר את עצמנו פיזית ורגשית , נראה לי שצריך גם לפתוח את המדעות שלנו ואת היחס שלנו לסביבה בה אנו חיים.

מאיה

 

[אסתר84]

זה מעניין מה שאת אומרת

זה חלק מטיפול אנרגטי לשבת בתוך ארגז חול, ללכת על חול. חיבור לצ'אקרת הבסיס . אסתר

 

[שחר סביון]

הרבה נקודות

מטפל, באשר הוא אדם דבר ראשון, מעלה מידי רגע את רמתו. זו דרך החיים. כל רגע הוא מפותח יותר מקודמו. לפיכך כל אדם מתפתח כל הזמן גם אם נדמה לו כי הוא עומד או צועד במקום או, חלילה, צועד לאחור. אין זה כך. מידי שניה אנחנו נהיים חכמים יותר. אני שם לב כי יש מוטיב בדברייך והוא על מה מוכנים לוותר כדי להשיג משהו. האם זה בכל מצב בחיים שלנו ? האם אנו חייבים לשלוח משהו כדי לאפשר למשהו חדש להגיע ? האם זה תמיד טרייד אוף - אחד תמורת אחד ? האם יש מבצע של 1+1 ? אני חושב שכל אחד מאיתנו היה מוכן לוותר על אותם דברים שהוא כבר לא זקוק להם, שלא משמשים אותו, שמכבידים עליו אך בכדי להגיע את הידיעה מהם אותם דברים יש לעבוד ולעיתים עבודה קשה ומאומצת. לפעמים צריך לוותר ולשחרר כדי להגביה עוף ולעיתים כשמשחררים צונחים מטה מטה. הכל תלוי בטיב המילוי והמינוי: מי הוא אותוה ישות אנושית העומדת מולך. בריאות! ש.

 

[freearth10]

../images/Emo45.gif"כל אדם מתפתח כל הזמן

גם אם נדמה לו כי הוא עומד או צועד במקום או, חלילה, צועד לאחור." איך המשפט הזה מתחבר אל הפסקה האחרונה? "לעיתים כשמשחררים צונחים מטה מטה" הרי גם כשצונחים מתפתחים.

מאיה

 

[שחר סביון]

זה רק תומך במה שאני אומר

מה לא מתחבר, לדעתך ? בוקר אור

ש.

 

[freearth10]

אם זה בא לחזק ../images/Emo13.gif

"הכל תלוי בטיב המילוי" גרם לי לחשוב שאם הוא טוב - זה טוב ואם הוא פחות טוב - זה פחות טוב.

מאיה

 

[שחר סביון]

כל שקורה לנו הוא לטובה

לפחות כך אני מאמין. גם נפילה יכולה להיות מעלית למעלה, אם רק לומדים ממנה משהו. אני מניח כי "הכל תלוי בטיב המילוי" נכתב על החלק הפנימי של הישות האנושית ועל יכולתה להתרומם מאשפתות. יום נהדר בחוץ. ש.

 

[freearth10]

|../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[מיכל עגני]

מאד מתחברת לדברייך, מאיה.

גם אני מאמינה בכך שכדי לטפל באחרים צריך להיות מחובר לעצמך, וכדי להיות שם צריך להיות מחובר לסביבה שלך, להיות מחוייב להתפתחות שלך. הדרך לעשות את זה היא לא תמיד פשוטה. בטח לא כשאנחנו באים מתוך טרדות היום יום. ויחד עם זה יש דרכים לעשות את זה. אני מרגישה הרבה פעמים שלנשום באופן מודע, ממוקד, לעשות חקירה זריזה של "העבודה" את מה שמטריד אותי ולצרף לזה תרגיל מהקינסיולוגיה (כשמתאים) עוזר לי הרבה פעמים להיות בכאן ועכשיו של הטיפול מתוך חיבור. מאז שאני מלמדת קינסיולוגיה, הקינסיולוגיה חיה בחיים שלי, עכשיו כשאני מתחילה ללמד את "העבודה" היא גם חיה בחיים שלי, הולכת איתי וחיה בתוכי. בעיני זה מאד משמעותי כשאתה מטפל לחיות את דרך הטיפול שלך - ולהיות בה בחיי היום יום. בבית הספר למהות השלם דרך האור בכרמיאל מלמדים בדיוק מהמקום הזה - של האור שבתוך החיים שלי שאני מביאה החוצה. וגם עובדים על המקום הזה של להיות מטפל, בהיבט שאני למדתי אותו בזיעת אפי תוך כדי התנסות בשטח - ולדעתי צריכים לשלב אותו בכל מקום שבו לומדים טיפול.

 

[אסתר84]

היי מאיה../images/Emo13.gif

האם מכורח "חובה" אפשר לאהוב? האם לדעתך זה אמיתי? האם בגלל הגדרה שכך וכך נכון למטפל נכון לאותו מטפל ללכת בנתיב שאותם "מלומדים" החליטו עליו? האם תיתכן שינאה לפני שהתרחשה בה לפני כן אהבה? האם לדעתך נגודים זה לא כל הסיפור כולו?

אסתר רומי

 

[אסתר84]

ו...

אני אוהבת את האידיאליזם שלך. למרות הכל אני מרגישה שהוא בא ממקום אמיתי. לפעמים מרגיש לי קצת נאיבי. היה חשוב לי להבהיר את זה כי השאלות הן שאלות מאוד מהותיות... שאני בכל אופן מתחבטת בהם. אסתר רומי

 

[freearth10]

כן, זה מה שתמיד שמעתי... ../images/Emo13.gif

אבל בשבילי התמימות היא דרך חיים. נכון, שיש כאלה שמנצלים אותה, יש כאלה שלועגים לה. אני אשמח כשאוכל להיות הרבה יותר תמימה ממה שאני היום.

מאיה

 

[אסתר84]

זה...

לא משנה מי שבוחר לנצל אותה... זה משנה שאת דווקא לדבוק בה. שם הגדולה. לגבי הלעג... אני יודעת שאני הייתי רוצה לעצמי תמימות. אני מחפשת את מוחק החוויות ... אלו שהוטבעו בספר דברי הימים שלי והפכו אותי לאדם מתוחכם. אשרייך. אסתר

 

[freearth10]

את החוויות אי אפשר למחוק

ניתן לשחרר את המתח השלילי שנוצר בעקבות החוויה והוא זה שמונע מאיתנו לפעול בטבעיות, הוא זה שדואג למסכה המגנה עלינו לפחות תקופה מסויימת. ודרך אגב מה זה אדם מתוחכם? אין דבר שאת באמת רוצה ולא תוכלי להשיג! השאלה היא כמובן מהו הרווח שלך ועל מה את מוכנה לוותר. לתמימות כמו לכל דבר אחר בחיינו יש מחיר. זו פעימת החיים: נתינה וקבלה.

מאיה

 

[שחר סביון]

ניסוח הולם וקולע. תודה.

 

[אסתר84]

בוקר טוב

באמירת התיחכום - התכוונתי שתמימות זה הצד השני של התחכום. כשאתה תמים אתה רואה את העולם בצורה כזאת וכזאת וכשאתה מתוחכם קצת אחרת.. מה שרציתי להראות זה שבסופו של דבר איך שלא תסתכלי על זה הכל זה ניגוד והוא חוט שני של חיינו. הכרחי ומשלים. להשיג לא להשיג.. כל אחד מוצא את דרכו. מסכימה איתך הכל זה נתינה וקבלה. יום נפלא אסתר רומי