Anonymous182
New member
המושיע - טריגר
מעתיקה לכאן פוסט שכתבתי לפני כמה שנים... זה מחולק לשני פוסטים שפורסמו בהפרש של מספר ימים אחד מהשני...
אז זה מה שעבר עלי בימים האחרונים...
פוסט ראשון:
"כשהשמש זורחת העולם מת!
כשהחיים מתחילים הם נגמרים!
אין סוף, אין ישועה!
החיים זה צרות וצרות זה החיים!
שמעתם פעם על המוות הנצחי?
פעם - לפני שנתיים בחודש אפריל כמעט הצלחתי - הדגש הוא על כמעט... כמעט אבל לא לגמרי. הייתי נעדרת יומיים. אליקופטר משטרתי איתר אותי במצב בינוני ופצועה...
רק שם הם מתפקדים - נהרוס לה את החיים עד שתנסה להתאבד אבל לא ניתן לה למות - נגרום לה להמשיך להתענות...
לא נגן עליה מהחיים, נגן עליה רק מהמוות...
ג'ונגל החיים. עשיתם צחוק מהעבודה...!
יודעת שקצת מדברת בקודים - אלו קודים שאני מבינה...
איזה כיף היה אם העולם היה אחר - אבל הוא לא! והעולם כל פעם מוכיח את עצמו מחדש! אין תקווה לחיים!!
הייתי אמורה לישון כבר מזמן אך כמובן - לא מצליחה.
אומרים שהגלגל מסתובב...? הוא מסתובב במקום! אין יציאה מהמעגל הזה ולמעגל קוראים מעגל האלימות (מינית, מלולית ופיזית...).
ואל תשכחו שיש לנו ארץ נהדרת..."
פוסט שני:
"אתם יודעים? בא לי לספר דברים שלא ספרתי מעולם פה בפורום הזה (עד כמה שזוכרת...). אתם כולכם כל כך אכפתיים, כל כך מסייעים, כל כך מבינים, כל כך תומכים... שבוחרת לחלוק עמכם את מה שעבר עלי בימים האחרונים...
לפני מספר ימים, אולי שלושה ימים...? ראיתי סרטון מחאה באנטרנט נגד עסקת הטיעון של בוכריס. התחלתי לבכות בסרטון. סרטון בו מספר בנות שלבושות כמו חיילות שרות עם מנגינת השיר אנחנו הילדים של חורף שנת 93 עם מילים שהן המציאו או העורך המציא במחאה על עסקת הטיעון של בוכריס. אגב, אין לי טלויזיה ואני משתדלת להתרחק מעט מהחדשות בתקופה האחרונה כך שלא יודעת אפילו מה הייתה העסקת טיעון שבוצעה אך עדיף שכך... בוחרת להתרחק משום שזה לא עושה לי טוב. בסדר.
אז ראיתי את הסרטון ובכיתי יחד איתו. לאחר מיכן ראיתי את התגובות בפייסבוק. תגובות כל כך מגעילות! חייבת לציין.
הגבתי כך: "תראו את התגובות המזעזעות שאתם רושמים פה!!! ואחר כך שואלים - למה אתן לא מתלוננות...? זאת הסיבה! בגללכם! ובגלל הבתי משפט! אני רואה את הסרטון ובוכה! אך מהרגע שראיתי את התגובות שלכם! ורואה כמה שוב ושוב ושוב בתי המשפט נכשלים בהגנה על מתלוננות! ונזכרת גם במקרים שלי.... אני לא בוכה יותר, אני כועסת ומזועזעת! אני מכרתי את הנשמה לשטן! בגלל שהבתי משפט לא מגנים! מכרתי את הגוף שלי ואת הנפש שלי בשביל הגנה! אתם פשוט מזוויעים עם התגובות שלכם - וזה ממש לא קשור לשמאל וימין!"
נהייתי מוצפת - ולא מהסרטון, מהתגובות של האנשים, הציבור ומהנכשלות שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב - אין מספיק מקום בדף על מנת באמת לכתוב את כמות הפעמים ששוב ושוב ושוב המערכת המשפטית בארץ נכשלת!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בהגנה על הציבור.
לכן גם בא הפוסט של: "כשהשמש זורחת העולם מת! אולי טריגר?"
נכנסתי לסערה, הצפה, דיכאון... מה לא לקרוא לזה...?
החזיר אותי לחוויה האישית שלי עם המערכת המשפטית בארץ ועם מה עשיתי ומה עברתי בגלל שהמערכת המשפטית בארץ לא מתפקדת ורק הרסנית! בשביל מתלוננות.
כשהייתי בת 13 כפי שאתם כבר יודעים - עברתי אונס אכזרי ביותר על ידי פועל זר (אולי האונס הכי מזעזע שעברתי בחיים!). אונס באיומי סכין ואיומים על החיים שלי. שתקתי שלושה חודשים והיחידה שראתה שמשהו השתנה אצלי הייתה המחנכת ששאלה אותי שוב ושוב ושוב מה קורה איתי - היא היחידה שבחרתי לשדר לה שמשהו קורה - משהו קרה - אבל לא יכולתי לספר שום דבר, רק לשדר. בסוף הבינה שלא מצליחה להוציא ממני מה קורה לי בזמן האחרון אז פנתה וגייסה את החברות הכי טובות שלי להוציא ממני מה קרה.
הן לא עזבו אותי עד שפרצתי בבכי והן הבינו בעצמן. משם עניתי רק בכן ולא עם הראש ועניתי מילה שתיים במידת הצורך.
החברות סיפרו למחנכת שספרה לאמא שלי שספרה לאבא שלי וכך דברים התגלגלו. ההורים שלי "תחקרו" אותי - כך זה לפחות מרגיש ואמרו לי שמחר נוסעים לרופאת ילדים שלי כי הם צריכים הוכחה (בשבילם להאמין) שזה באמת קרה ושאני לא משקרת ובנוסף רוצים לדעת שאני בסדר - שלא נדבקתי במחלות, שאני לא בהריון וכדומה.
ההורים שלי האמינו לי אבל היה להם קשה מאוד עם מה שהם למדו באותו רגע והלם - לכן היו זקוקים להוכחה.
אבא שלי יצא מהבית בעצבים מטורפים לנסות לחפש אותו (אני הרגשתי שעל מנת לפגוע באיש אם ימצא אותו אך פחדתי על אבא שלי שהאיש יפגע באבא שלי במידה ואבא שלי ימצא אותו. גם פחדתי שבגלל שספרתי האיש יממש את האיום שלו וימצא אותי וירצח אותי..).
הרופאת ילדים שלי הייתה ובטח עדיין מנהלת מחלקת מיון ילדים בקפלן אז על מנת להקל עלי (לסיים עם הכל ביום אחד) הפנתה אותי למיון. שם עברתי בדיקה גיניקולוגית שהוכיחה להורים שלי שאני דוברת אמת ובית החולים התקשר למשטרה להגיש תלונה.
המשטרה לא עשתה כלום! על מנת לסייע לי.
נסענו למשטרה בלוד להגיש תלונה. לא הייתה חוקרת ילדים אז דברו רק עם אמא שלי. זוכרת שצלמו את הדוח של הגניקולוגית, הציעו לי לשתות ואמרו לאמא שלי שהם יחפשו אותו, יחפשו ראיות מהשטח. אמרו לה שלמרות שירדו גשמים וכבר עברו שלושה חודשים מאז תמיד נשאר משהו מאחור - הם ציינו בתור דוגמא שעון.
הם הבטיחו שיחפשו! ואני גרתי שם ומעולם! לא ראיתי שום שוטר! שום סימון של זירת פשע! כלום!!!.
לא מאמינה שבאמת חיפשו משהו, לא מאמינה שבאמת ניסו לעזור לי, לא מאמינה שבאמת היה אכפת להם!!
טוב, זה גיל 13. אז אבדתי את האמונה במשטרה.
הייתי אובדנית בעקבות המקרה עם האיש עד גיל 15 (עד היום שיצאתי מחטיבת הביניים). הזמן בו קברתי את הנערה ההיא (ממש עשיתי טקס שלם בתוך הראש שלי) ונולדה מלאני חדשה עם תכונות אופי חדשות אותן אני בחרתי מול המראה. הנערה ההיא מתה ולא קיימת יותר - כך האמנתי עד שהגעתי לטיפול ולמדתי אחרת (התחלתי טיפול בשנת 2012 והטיפול הופסק בשנת 2016 בתאריך 31 ליולי. אף אחד לא ידע שהייתי אובדנית ושניסיתי להתאבד על בסיס יומי בין גיל 13 לגיל 15. פעם ראשונה שספרתי זאת למשהו היה בשנת 2009 כשהשנים שהייתי אובדנית היו בין שנת 1999- 2001.
טוב - אז זה היה אז...
סביב גיל 20 היה מקרה עם נהג אוטובוס - התחיל ונגמר במילים - הטרדה מינית מילולית כמו שקוראים לזה בחוק.
כשראיתי סרט עם אמא שלי בטלויזיה והייתי עצבנית היא שאלה אותי מה קרה ולאחר מספר פעמים ששאלה בחרתי לספר לה על הנהג אוטובוס. אמא שלי רצתה שאגיש תלונה ואני רציתי לרצות אותה. אמרתי לעצמי - גם ככה הם לא עושים כלום! (לקחתי את המחשבה הזו ממה שקרה בגיל 13) אבל עברו הרבה שנים מאז, אז אולי דברים השתנו. וגם אם דברים השתנו אז בטח הם פשוט ידברו איתו, יורידו אותו מהגב שלי. כך או כך אין לי מה להפסיד אז בסדר - הגשתי תלונה.
אבל אז גיליתי אווווווו כמה הם השתנו!! הם צולבים את הבן אדם על חשבוני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שנה וחצי הם משכו את זה! שנה וחצי בה יכל לעשות לי מה שבא לו! מבלי ששום משטרה או פרקליטות יפריעו לו אך הוא לא עשה. לא ראיתי אותו שנה וחצי! אז די, רדו ממני. תנו לי להמשיך עם החיים שלי! אבל לא, זה כבר מחוץ לידיים שלי! זה כבר תביעה של המדינה נגדו! לא היו מוכנים להפסיק והכריחו אותי לעבור דמויי בית משפט עם הפרקליטה והעורך דין שלו. הכריחו!!!
בפגישה הזו העלו מחדש את גיל 13! ניסו לגרום לי לספר להם פרטים על מה שעברתי! אני נפשית לא הייתי מוכנה לזה עדיין בכלל!! אני מעולם לא עיבדתי את הדברים שעברתי עדיין אז! מעולם לא עברתי טיפול עדיין אז! הם העלו את זה מחדש!! והחזירו אותי להיות אובדנית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בעקבות כך!!
הם הרגו אותי! אחרי האיש שהתקיף אותי כשהייתי בת 13 - לא עשיתם כלום! אבל את הנהג אוטובוס אתם צולבים?! ועוד על חשבוני כשמתחננת מכם די!! מה אתם כאילו מנסים לכפר על כמה שפגעתם בי כשהייתי בת 13...?!
למדתי - שעשיתי טעות אדירה!! כשפניתי אליהם לעזרה ושאני בחיים!! לא פונה אליהם שוב לעזרה! ידעתי את זה אחרי גיל 13 - אך בשביל אמא שלי ועם השנים שעברו אני בחרתי לתת להם עוד צ'אנס. צא'נס שכמעט גמר איתי. אז אני בחיים לא נותנת להם צ'אנס נוסף!! ובאמת מעולם לא נתתי להם. לא הגשתי תלונה על אף! מקרה נוסף שעברתי.
מעתיקה לכאן פוסט שכתבתי לפני כמה שנים... זה מחולק לשני פוסטים שפורסמו בהפרש של מספר ימים אחד מהשני...
אז זה מה שעבר עלי בימים האחרונים...
פוסט ראשון:
"כשהשמש זורחת העולם מת!
כשהחיים מתחילים הם נגמרים!
אין סוף, אין ישועה!
החיים זה צרות וצרות זה החיים!
שמעתם פעם על המוות הנצחי?
פעם - לפני שנתיים בחודש אפריל כמעט הצלחתי - הדגש הוא על כמעט... כמעט אבל לא לגמרי. הייתי נעדרת יומיים. אליקופטר משטרתי איתר אותי במצב בינוני ופצועה...
רק שם הם מתפקדים - נהרוס לה את החיים עד שתנסה להתאבד אבל לא ניתן לה למות - נגרום לה להמשיך להתענות...
לא נגן עליה מהחיים, נגן עליה רק מהמוות...
ג'ונגל החיים. עשיתם צחוק מהעבודה...!
יודעת שקצת מדברת בקודים - אלו קודים שאני מבינה...
איזה כיף היה אם העולם היה אחר - אבל הוא לא! והעולם כל פעם מוכיח את עצמו מחדש! אין תקווה לחיים!!
הייתי אמורה לישון כבר מזמן אך כמובן - לא מצליחה.
אומרים שהגלגל מסתובב...? הוא מסתובב במקום! אין יציאה מהמעגל הזה ולמעגל קוראים מעגל האלימות (מינית, מלולית ופיזית...).
ואל תשכחו שיש לנו ארץ נהדרת..."
פוסט שני:
"אתם יודעים? בא לי לספר דברים שלא ספרתי מעולם פה בפורום הזה (עד כמה שזוכרת...). אתם כולכם כל כך אכפתיים, כל כך מסייעים, כל כך מבינים, כל כך תומכים... שבוחרת לחלוק עמכם את מה שעבר עלי בימים האחרונים...
לפני מספר ימים, אולי שלושה ימים...? ראיתי סרטון מחאה באנטרנט נגד עסקת הטיעון של בוכריס. התחלתי לבכות בסרטון. סרטון בו מספר בנות שלבושות כמו חיילות שרות עם מנגינת השיר אנחנו הילדים של חורף שנת 93 עם מילים שהן המציאו או העורך המציא במחאה על עסקת הטיעון של בוכריס. אגב, אין לי טלויזיה ואני משתדלת להתרחק מעט מהחדשות בתקופה האחרונה כך שלא יודעת אפילו מה הייתה העסקת טיעון שבוצעה אך עדיף שכך... בוחרת להתרחק משום שזה לא עושה לי טוב. בסדר.
אז ראיתי את הסרטון ובכיתי יחד איתו. לאחר מיכן ראיתי את התגובות בפייסבוק. תגובות כל כך מגעילות! חייבת לציין.
הגבתי כך: "תראו את התגובות המזעזעות שאתם רושמים פה!!! ואחר כך שואלים - למה אתן לא מתלוננות...? זאת הסיבה! בגללכם! ובגלל הבתי משפט! אני רואה את הסרטון ובוכה! אך מהרגע שראיתי את התגובות שלכם! ורואה כמה שוב ושוב ושוב בתי המשפט נכשלים בהגנה על מתלוננות! ונזכרת גם במקרים שלי.... אני לא בוכה יותר, אני כועסת ומזועזעת! אני מכרתי את הנשמה לשטן! בגלל שהבתי משפט לא מגנים! מכרתי את הגוף שלי ואת הנפש שלי בשביל הגנה! אתם פשוט מזוויעים עם התגובות שלכם - וזה ממש לא קשור לשמאל וימין!"
נהייתי מוצפת - ולא מהסרטון, מהתגובות של האנשים, הציבור ומהנכשלות שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב - אין מספיק מקום בדף על מנת באמת לכתוב את כמות הפעמים ששוב ושוב ושוב המערכת המשפטית בארץ נכשלת!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בהגנה על הציבור.
לכן גם בא הפוסט של: "כשהשמש זורחת העולם מת! אולי טריגר?"
נכנסתי לסערה, הצפה, דיכאון... מה לא לקרוא לזה...?
החזיר אותי לחוויה האישית שלי עם המערכת המשפטית בארץ ועם מה עשיתי ומה עברתי בגלל שהמערכת המשפטית בארץ לא מתפקדת ורק הרסנית! בשביל מתלוננות.
כשהייתי בת 13 כפי שאתם כבר יודעים - עברתי אונס אכזרי ביותר על ידי פועל זר (אולי האונס הכי מזעזע שעברתי בחיים!). אונס באיומי סכין ואיומים על החיים שלי. שתקתי שלושה חודשים והיחידה שראתה שמשהו השתנה אצלי הייתה המחנכת ששאלה אותי שוב ושוב ושוב מה קורה איתי - היא היחידה שבחרתי לשדר לה שמשהו קורה - משהו קרה - אבל לא יכולתי לספר שום דבר, רק לשדר. בסוף הבינה שלא מצליחה להוציא ממני מה קורה לי בזמן האחרון אז פנתה וגייסה את החברות הכי טובות שלי להוציא ממני מה קרה.
הן לא עזבו אותי עד שפרצתי בבכי והן הבינו בעצמן. משם עניתי רק בכן ולא עם הראש ועניתי מילה שתיים במידת הצורך.
החברות סיפרו למחנכת שספרה לאמא שלי שספרה לאבא שלי וכך דברים התגלגלו. ההורים שלי "תחקרו" אותי - כך זה לפחות מרגיש ואמרו לי שמחר נוסעים לרופאת ילדים שלי כי הם צריכים הוכחה (בשבילם להאמין) שזה באמת קרה ושאני לא משקרת ובנוסף רוצים לדעת שאני בסדר - שלא נדבקתי במחלות, שאני לא בהריון וכדומה.
ההורים שלי האמינו לי אבל היה להם קשה מאוד עם מה שהם למדו באותו רגע והלם - לכן היו זקוקים להוכחה.
אבא שלי יצא מהבית בעצבים מטורפים לנסות לחפש אותו (אני הרגשתי שעל מנת לפגוע באיש אם ימצא אותו אך פחדתי על אבא שלי שהאיש יפגע באבא שלי במידה ואבא שלי ימצא אותו. גם פחדתי שבגלל שספרתי האיש יממש את האיום שלו וימצא אותי וירצח אותי..).
הרופאת ילדים שלי הייתה ובטח עדיין מנהלת מחלקת מיון ילדים בקפלן אז על מנת להקל עלי (לסיים עם הכל ביום אחד) הפנתה אותי למיון. שם עברתי בדיקה גיניקולוגית שהוכיחה להורים שלי שאני דוברת אמת ובית החולים התקשר למשטרה להגיש תלונה.
המשטרה לא עשתה כלום! על מנת לסייע לי.
נסענו למשטרה בלוד להגיש תלונה. לא הייתה חוקרת ילדים אז דברו רק עם אמא שלי. זוכרת שצלמו את הדוח של הגניקולוגית, הציעו לי לשתות ואמרו לאמא שלי שהם יחפשו אותו, יחפשו ראיות מהשטח. אמרו לה שלמרות שירדו גשמים וכבר עברו שלושה חודשים מאז תמיד נשאר משהו מאחור - הם ציינו בתור דוגמא שעון.
הם הבטיחו שיחפשו! ואני גרתי שם ומעולם! לא ראיתי שום שוטר! שום סימון של זירת פשע! כלום!!!.
לא מאמינה שבאמת חיפשו משהו, לא מאמינה שבאמת ניסו לעזור לי, לא מאמינה שבאמת היה אכפת להם!!
טוב, זה גיל 13. אז אבדתי את האמונה במשטרה.
הייתי אובדנית בעקבות המקרה עם האיש עד גיל 15 (עד היום שיצאתי מחטיבת הביניים). הזמן בו קברתי את הנערה ההיא (ממש עשיתי טקס שלם בתוך הראש שלי) ונולדה מלאני חדשה עם תכונות אופי חדשות אותן אני בחרתי מול המראה. הנערה ההיא מתה ולא קיימת יותר - כך האמנתי עד שהגעתי לטיפול ולמדתי אחרת (התחלתי טיפול בשנת 2012 והטיפול הופסק בשנת 2016 בתאריך 31 ליולי. אף אחד לא ידע שהייתי אובדנית ושניסיתי להתאבד על בסיס יומי בין גיל 13 לגיל 15. פעם ראשונה שספרתי זאת למשהו היה בשנת 2009 כשהשנים שהייתי אובדנית היו בין שנת 1999- 2001.
טוב - אז זה היה אז...
סביב גיל 20 היה מקרה עם נהג אוטובוס - התחיל ונגמר במילים - הטרדה מינית מילולית כמו שקוראים לזה בחוק.
כשראיתי סרט עם אמא שלי בטלויזיה והייתי עצבנית היא שאלה אותי מה קרה ולאחר מספר פעמים ששאלה בחרתי לספר לה על הנהג אוטובוס. אמא שלי רצתה שאגיש תלונה ואני רציתי לרצות אותה. אמרתי לעצמי - גם ככה הם לא עושים כלום! (לקחתי את המחשבה הזו ממה שקרה בגיל 13) אבל עברו הרבה שנים מאז, אז אולי דברים השתנו. וגם אם דברים השתנו אז בטח הם פשוט ידברו איתו, יורידו אותו מהגב שלי. כך או כך אין לי מה להפסיד אז בסדר - הגשתי תלונה.
אבל אז גיליתי אווווווו כמה הם השתנו!! הם צולבים את הבן אדם על חשבוני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שנה וחצי הם משכו את זה! שנה וחצי בה יכל לעשות לי מה שבא לו! מבלי ששום משטרה או פרקליטות יפריעו לו אך הוא לא עשה. לא ראיתי אותו שנה וחצי! אז די, רדו ממני. תנו לי להמשיך עם החיים שלי! אבל לא, זה כבר מחוץ לידיים שלי! זה כבר תביעה של המדינה נגדו! לא היו מוכנים להפסיק והכריחו אותי לעבור דמויי בית משפט עם הפרקליטה והעורך דין שלו. הכריחו!!!
בפגישה הזו העלו מחדש את גיל 13! ניסו לגרום לי לספר להם פרטים על מה שעברתי! אני נפשית לא הייתי מוכנה לזה עדיין בכלל!! אני מעולם לא עיבדתי את הדברים שעברתי עדיין אז! מעולם לא עברתי טיפול עדיין אז! הם העלו את זה מחדש!! והחזירו אותי להיות אובדנית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בעקבות כך!!
הם הרגו אותי! אחרי האיש שהתקיף אותי כשהייתי בת 13 - לא עשיתם כלום! אבל את הנהג אוטובוס אתם צולבים?! ועוד על חשבוני כשמתחננת מכם די!! מה אתם כאילו מנסים לכפר על כמה שפגעתם בי כשהייתי בת 13...?!
למדתי - שעשיתי טעות אדירה!! כשפניתי אליהם לעזרה ושאני בחיים!! לא פונה אליהם שוב לעזרה! ידעתי את זה אחרי גיל 13 - אך בשביל אמא שלי ועם השנים שעברו אני בחרתי לתת להם עוד צ'אנס. צא'נס שכמעט גמר איתי. אז אני בחיים לא נותנת להם צ'אנס נוסף!! ובאמת מעולם לא נתתי להם. לא הגשתי תלונה על אף! מקרה נוסף שעברתי.