הסיפור שלי או חלקו לפחות...בהמשכים חלק א' .
שבוע טוב חודש אלול מבורך
ראשית אספר קצת על עצמי כי אני בין היתר בתפוז מנהל פורום הפרעת אישיות גבולית. אני מאובחן כגבולי במרפאה שלי בביטוח לאומי סכיזופרניה . פוסט טראומה , נכות פיזית חלקה קשה . בשלב זה אני עוד מתפקד לפחות חלקית ואין לי עזרה מביטוח לאומי .
יש לי נכות משולבת , נפשית פיזית וקוגניטיבית מורכבת.
אני בן 49 מהצפון הרחוק על גבול לבנון. רווק ,לא מועסק בשל מצבי.
בודד בעיקר עם הרקע של משפחה אין כמעט חברים ודאי לא קרובים שבאים אליי וכו'..מחלת הבדידות לא קיימת בקופת חולים..אבל לא פחות קשה למשל מהשיתוק החלקי שלי.
בכישורים הטובים..כותב שירה , ציירתי קצת גרפיקה צילום..תומך מחשבים גם פה בתפוז..אני בשתי קהילות נכים באחת קיבלתי תעודת שחקן. בקהילה שניה אני חבר-מתנדב. אוהב אומנות מוזיקה אוהב דברי תורה אוהב את הארץ אוהב לטייל ככל יכולתי... השכלה על תיכנית יש לי. צבא חלקי גם עשיתי ומאמין באמת מאמין שם עיקר כוחי.
ובכן לנושא הפורום עצמו..
הרקע של המשפחה עגום אבא שנטש..אמא עם אחים חורגים מאבא אחר..חולי נפש. ילדים נוספים מצד אבי התגלו מאוחר יותר בחיי..מצב כלכלי סוציאלי קשה.
הזנחה מלידה , סיפרו לי השכנים שהייתי תינוק הייתי שם את הצואה שלי בפה כי לא החליפו לי..
הפגיעה המינית הראשונה שאני זוכר נדמה לי הייתי עוד בגן ..אחותי קראה לי אליה אני התחבאתי הצצתי מאחורי קיר..באתי אליה היא גדולה ממני בחמש שנים..ושם החל ה"משחק" מה שאני זוכר שאמרתי לה בלי להוריד תחתונים..וידעתי שזה קרה כבר..כמה פעמים ממתי? לא יודע..ומפה בלאק אאוט. זכורות לי עוד פעמים לא מעטות..שידעתי שזה לא טוב והיה טוב..מן מצב של נהניתי וידעתי שאסור לספר לדבר על זה..אפילו לפעמים חיפשתי את זה..כנראה פה זה כבר הפך לסוג של המציאות שלי..במקביל אלימות מילותית ופיזית לא חסרה בבית..למשל פעם אימי קנתה לי בגדים חדשים אירוע נדיר בפני עצמו..טיילתי בשכונה וילדים זרקו אותי לארגז בטון די טרי שפועלים השאירו..באתי הביתה בוכה מחפש נחמה הבנה..אימי כמעט רצחה אותי פשוטו כמשמעו ,השכן הציל אותי.
חלק אני מניח במקביל ..הייתי קצת יותר בוגר אולי ..( הזיכרון שלי מתעתע בי ..מהפגיעה הקוגניטיבית )..גם אחי אנס אותי את זה אני זוכר בפרטי פרטים..עוד קודם רצה שאתפשט לידו ושאאונן לו או אמצוץ לו...התחמקתי..האונס המלא היה שהיינו לבד ( הוא היה משתחרר מידי פעםן מהבית חולים מזרע לבית )...אז הוא אנס אותי..עם כל הגועל של הריח הקולות הפליטה והתחנון שלי שלא נשמע בכל זה. וזה לא נגמר..הלוואי..הילדים בשכונה כפי שכתבתי הציקו לי אמא גרושה לא היה מקובל וכנראה גם אני עם הבעיות שלי משכתי אש אולי...גם הכו אותי גם פעם החדירו לי מקל לפי הטבעת...
היה גם משהו דואלי בכל המצב...אמא שלי מספר פעמים דאגה לי ממש במצבי חירום...והיו יחסים של משפחה "נורמלית" גם..בתוך כל זה..את המילה אהבה בכל אופן שמעתי ממנה אולי שלוש פעמים בכל חיי ..
שלחו אותי לפנימיה בית טף בפרדס חנה עדיין קיימת...הסבל נמשך..גם שם. לא היה פיקוח אמיתי כילדים נערים שיחזרנו ביננו מה שקרה לנו בבית...היתה אלימות גם ..היו ימים שלמים ושבועות שהיו סיוט אחד גדול עבורי ועבורינו..עד שקראנו למקום גטו ורשה..וידעתי היטב את משמעות המילים.
בית ספר הייתי תלמיד מצטיין עד כיתה ו' פעיל חברתית..שקרן על כל מצבי המצאתי מלא סיפורים על דברים שלא היו לי כלל..ומצד שני הייתי סגור מאוד ושברירי מאוד (גם פיזית ) קראו לי אסטרונאוט בלעתי ספרים..חייתי תקופות בעולם שלי, תקופות יותר מחובר...לאחרים. מה שכן כמעט אף אחד או אחת לא יכלו לגעת בי פיזית חיבוק או מגע רך וכדומה..פעם נשכתי מדריכה שניסתה..פעם עשיתי דרמה מילדה שאהבתי שחיבקה אותי מאחור...( זה אגב גם היום מחולצה אני מקבל חנק..) הייתי גם חזק מילולית החוכמה שלי הייתה הנשק שלי לזרוק את האמת וחוסר צדק בפנים של כולם..שילמתי גם עם זה כמובן..והסיפור עוד יכול להיות ארוך..נתקדם
כיתה ז' חטיבה כבר לא למדתי יותר ברחתי. עברתי לקיבוץ היה קצת יותר טוב שם תקופה יחסית יפה . מנגד לא השתלבתי ..עשיתי כל בעיה אפשרית לצאת משם הצלחתי..החברת נוער התפרקה אגב קצת אחרי שיצאתי...
הייתי בבית קצת עבדתי הרבה טיפלתי באימי עברה בעיות רפואיות ניתוחים...חברתית לא היו לי ממש חברים כמה מהשכונה ..לא הייתי פעיל ממש . בשלב זה גם המכות פסקו ...בפעם האחרונה שאימי ניסתה קמתי עליה אמרתי לה עכשיו תשלמי על כל המכות שנתת לי כל החיים..התכווצה לפינה ופה נגמר.
צבא חלקי עשיתי נהג יחידה חלק היה טוב חלק לא...חברתית מנותק..אמא נפטרה הבית כמובן התפרק..יצאתי מהצבא...ואז הנפילה הגדולה ביותר...שלי. אבל כתבתי ארוך התעייפתי והסיפור עוד ארוך..לפני שהגעתי לממש השפעות חזקות ..על המציאות שלי. אז יהיה פרק ב' אולי ג'...
תודה לכם..