הרגל לעומת אמירה/קביעה על עצמי?!
בעקבות משהו שורדה כתבה באחת התגובות,
שואלת כאן:
כשאתם מסתכלים במראה ורואים גב כפוף, כשאתם יודעים שאתם נוהגים לרצות לאכול מתוך עייפות או באירועים,
אתם מייחסים את זה לעצמכם? או להרגל?
"יש לי גב כפוף", "אני נוטה לאכילת יתר מעייפות/באירועים".
או שאתם אומרים "יש לי הרגל לעמוד כפופה", "יש לי הרגל לאכילה מתוך עייפות/באירועים"?
זה נשמע סתם סמנטיקה,
אבל במקרה הראשון, זה נשמע חלק מהזהות, חלק מהעצמי. כזאת אני, ולהשתנות זה בד"כ לא קל.
במקרה השני, זה נשמע משהו שאפשר לשנות אותו, לבחור לעשות כך או לבחור לעשות אחרת, ולתרגל עד שזה יהפוך לשיגרה.
עד היום הייתי מדברת בדרך הראשונה, אבל שוקלת לעבור הסבה לדרך השניה...
בעקבות משהו שורדה כתבה באחת התגובות,
שואלת כאן:
כשאתם מסתכלים במראה ורואים גב כפוף, כשאתם יודעים שאתם נוהגים לרצות לאכול מתוך עייפות או באירועים,
אתם מייחסים את זה לעצמכם? או להרגל?
"יש לי גב כפוף", "אני נוטה לאכילת יתר מעייפות/באירועים".
או שאתם אומרים "יש לי הרגל לעמוד כפופה", "יש לי הרגל לאכילה מתוך עייפות/באירועים"?
זה נשמע סתם סמנטיקה,
אבל במקרה הראשון, זה נשמע חלק מהזהות, חלק מהעצמי. כזאת אני, ולהשתנות זה בד"כ לא קל.
במקרה השני, זה נשמע משהו שאפשר לשנות אותו, לבחור לעשות כך או לבחור לעשות אחרת, ולתרגל עד שזה יהפוך לשיגרה.
עד היום הייתי מדברת בדרך הראשונה, אבל שוקלת לעבור הסבה לדרך השניה...
