השוקולד הלבן
New member
השכנה מלמעלה
כל בוקר, בשמונה ועשרה בדיוק, הדלת נטרקת. מייד אחר כך נשמע קול הנעילה, ואני מתורגל, מתייצב צמוד לדלת ביתי, עיני דבוקה לחור ההצצה. אור נדלק בחדר המדרגות, והיא יורדת. השכנה מלמעלה. לפעמים היא בשמלה שמבליטה חמוקיה, לפעמים בחצאית שובבה חושפת רגליה, לעיתים חולצתה מדגישה את שדיה, ותמיד תמיד אני נהנה. כל ערב, בחמש ועשרים בדיוק, מכוניתה נכנסת לחנייה. אני חוזר לעמדה הקבועה, ליד עינית ההצצה. היא עולה במדרגות, מרחפת מעליהן כמו מלאך, יפה וזוהרת גם בסוף יום העבודה. אני צופה בה מהופנט, בשיערה האדמוני, בשפתי הדובדבן, בישבן העגול, עד שהיא נכנסת לדירתה. ואולי יום אחד, היא תדפוק על דלתי, תיכנס לדירתי. למיטתי. אל גופי. הלוואי.
כל בוקר, בשמונה ועשרה בדיוק, הדלת נטרקת. מייד אחר כך נשמע קול הנעילה, ואני מתורגל, מתייצב צמוד לדלת ביתי, עיני דבוקה לחור ההצצה. אור נדלק בחדר המדרגות, והיא יורדת. השכנה מלמעלה. לפעמים היא בשמלה שמבליטה חמוקיה, לפעמים בחצאית שובבה חושפת רגליה, לעיתים חולצתה מדגישה את שדיה, ותמיד תמיד אני נהנה. כל ערב, בחמש ועשרים בדיוק, מכוניתה נכנסת לחנייה. אני חוזר לעמדה הקבועה, ליד עינית ההצצה. היא עולה במדרגות, מרחפת מעליהן כמו מלאך, יפה וזוהרת גם בסוף יום העבודה. אני צופה בה מהופנט, בשיערה האדמוני, בשפתי הדובדבן, בישבן העגול, עד שהיא נכנסת לדירתה. ואולי יום אחד, היא תדפוק על דלתי, תיכנס לדירתי. למיטתי. אל גופי. הלוואי.
