shrekit144
New member
התלבטות
יש לי השבוע תור לאבינוח וההתלבטות היא אם לסגור?? העניין הוא כזה - הניתוח לפני כמעט עשרה חודשים. 30 קילו פחות (וזאת רק ההתחלה. יש עוד הרבה לרדת. BMI גבוה). סגירות: 4.5, 6.5, 7.5, 8.5. הסגירה האחרונה היתה ממש קשה לי. לשתות זאת היתה משימה. כאילו שהטבעת היתה סגורה לגמרי והשלוק הראשון שהייתי מנסה היה גורם לי להקיא. חצי שעה של קצף, בועות, גרעפסים ונוזלים עם קולות מוזרים והרגשה של חנק (סליחה על התיאורים). אחרי שהייתי מתאוששת הייתי מנסה לאט לאט עוד שלוק ואו שהיה קורה עוד פעם או שהייתי מצליחה לפתוח. ברגע שהצלחתי (אחרי כמה נסיונות ביום) הייתי שותה מלא לאט לאט בשלוקים קטנים עם קשית. ואז כבר הייתי יכולה לאכול (לקראת 17:00 או 18:00) הכמות כמובן קטנה אבל אותה כמות כמו בסגירה הקודמת. כלומר ברגע שנפתחה הטבעת, אני הייתי מגבילה את עצמי כי מבחינה פיזית הייתי יכולה לאכול עוד. אחרי חודשיים וחצי נתקעתי חמישי שישי שבת בלי להצליח לשתות...באותו שבוע פתחתי רבע למרות שאבינוח היה נגד. לפי התיאוריה שלו הטבעת אמורה להפריע לי. גם לאכול וגם לשתות. לי אישית זה היה סיוט! בשבועיים האחרונים לפני הפתיחה לא הצלחתי לקחת כדורים שאני לוקחת למחלה שיש לי. שזה כבר היה מבחינתי מאסט! (MUST). אבינוח הפחיד אותי שאני אעלה במשקל וחבל. אבל עמדתי על שלי. למרות כל האיומים וההסברים שלו שאני צריכה לסגור עוד. נראה לי שזאת אחת הפעמים היחידות בחיי שהקשבתי לאינטואיציות שלי. (הערה לעצמי - להקשיב ולהאמין לאינטואיצית שלי. אף אחד לא מכיר אותך יותר טוב מעצמך) ביציאה מאבינוח אמרתי לו שאני מקווה שפעם הבאה שנתראה תהיה עוד הרבה זמן. הוא ענה לי שאני אגיע אליו תוך שבועיים כי אני אעלה במשקל. יצאתי משם עם הרגשה של קללה. (הרגשה שלי. אין לי שום דבר נגד אבינוח. הוא מקסים והוא עושה את העבודה שלו. הוא רוצה שנרזה. ומבחינתו לרדת במשקל זה לא לאכול). אחרי שבוע העלתי קילו! ואז תפסתי את עצמי ואמרתי שזה הכל תלוי בי. אחרי שבוע ירדתי את הקילו. היתה עצירה של שבועיים וחצי ושבוע אחר כך ירידה של חצי קילו. שבוע אחרי עוד ירידה של שני קילו. ולכן למרות שיש לי השבוע תור שקבעתי מראש מזמן. רק המחשבה על לסגור לרבע ההוא מלחיצה אותי. נכון שזה תלוי גם בהרגשת לחץ וסטרס שהייתי בה בסגירה הקודמת. אבל לפי דעתי אם יש ירידה אין צורך בסגירה נוספת. אולי תחשבו שבגלל העודף משקל הרב שעוד יש לי להוריד. אני צריכה לסגור ולשנות את קו המחשבה הסבלני שלי? אני כל הזמן בתהייה מה זאת הסגירה האופטימלית? מתי יודעים שזאת ההגבלה הרצויה? אולי אני ותרנית לעצמי? אבל מבחינתי כשהחלטתי לעשות את הניתוח החלטתי לשנות הרגלים. ובאמת שיניתי הכל. מכמויות דרך סוג המזון והכי חשוב ההקפדה לאכול ולא לחכות ולהגיע לבולמוסים. הירידה משמחת אותי וכיף לשמוע מחמאות! אבל אני מציאותית ויודעת שאני רק בהתחלה וזה תהליך שלוקח זמן. והכי חשוב שהשינוי נעשה אצלי מבפנים. אז, בעצם מה השאלה? רק מעוניינת לדעת עוד קווי מחשבה. הרי כולנו עוברים את אותו תהליך. אני אמשיך בקצב שלי...
יש לי השבוע תור לאבינוח וההתלבטות היא אם לסגור?? העניין הוא כזה - הניתוח לפני כמעט עשרה חודשים. 30 קילו פחות (וזאת רק ההתחלה. יש עוד הרבה לרדת. BMI גבוה). סגירות: 4.5, 6.5, 7.5, 8.5. הסגירה האחרונה היתה ממש קשה לי. לשתות זאת היתה משימה. כאילו שהטבעת היתה סגורה לגמרי והשלוק הראשון שהייתי מנסה היה גורם לי להקיא. חצי שעה של קצף, בועות, גרעפסים ונוזלים עם קולות מוזרים והרגשה של חנק (סליחה על התיאורים). אחרי שהייתי מתאוששת הייתי מנסה לאט לאט עוד שלוק ואו שהיה קורה עוד פעם או שהייתי מצליחה לפתוח. ברגע שהצלחתי (אחרי כמה נסיונות ביום) הייתי שותה מלא לאט לאט בשלוקים קטנים עם קשית. ואז כבר הייתי יכולה לאכול (לקראת 17:00 או 18:00) הכמות כמובן קטנה אבל אותה כמות כמו בסגירה הקודמת. כלומר ברגע שנפתחה הטבעת, אני הייתי מגבילה את עצמי כי מבחינה פיזית הייתי יכולה לאכול עוד. אחרי חודשיים וחצי נתקעתי חמישי שישי שבת בלי להצליח לשתות...באותו שבוע פתחתי רבע למרות שאבינוח היה נגד. לפי התיאוריה שלו הטבעת אמורה להפריע לי. גם לאכול וגם לשתות. לי אישית זה היה סיוט! בשבועיים האחרונים לפני הפתיחה לא הצלחתי לקחת כדורים שאני לוקחת למחלה שיש לי. שזה כבר היה מבחינתי מאסט! (MUST). אבינוח הפחיד אותי שאני אעלה במשקל וחבל. אבל עמדתי על שלי. למרות כל האיומים וההסברים שלו שאני צריכה לסגור עוד. נראה לי שזאת אחת הפעמים היחידות בחיי שהקשבתי לאינטואיציות שלי. (הערה לעצמי - להקשיב ולהאמין לאינטואיצית שלי. אף אחד לא מכיר אותך יותר טוב מעצמך) ביציאה מאבינוח אמרתי לו שאני מקווה שפעם הבאה שנתראה תהיה עוד הרבה זמן. הוא ענה לי שאני אגיע אליו תוך שבועיים כי אני אעלה במשקל. יצאתי משם עם הרגשה של קללה. (הרגשה שלי. אין לי שום דבר נגד אבינוח. הוא מקסים והוא עושה את העבודה שלו. הוא רוצה שנרזה. ומבחינתו לרדת במשקל זה לא לאכול). אחרי שבוע העלתי קילו! ואז תפסתי את עצמי ואמרתי שזה הכל תלוי בי. אחרי שבוע ירדתי את הקילו. היתה עצירה של שבועיים וחצי ושבוע אחר כך ירידה של חצי קילו. שבוע אחרי עוד ירידה של שני קילו. ולכן למרות שיש לי השבוע תור שקבעתי מראש מזמן. רק המחשבה על לסגור לרבע ההוא מלחיצה אותי. נכון שזה תלוי גם בהרגשת לחץ וסטרס שהייתי בה בסגירה הקודמת. אבל לפי דעתי אם יש ירידה אין צורך בסגירה נוספת. אולי תחשבו שבגלל העודף משקל הרב שעוד יש לי להוריד. אני צריכה לסגור ולשנות את קו המחשבה הסבלני שלי? אני כל הזמן בתהייה מה זאת הסגירה האופטימלית? מתי יודעים שזאת ההגבלה הרצויה? אולי אני ותרנית לעצמי? אבל מבחינתי כשהחלטתי לעשות את הניתוח החלטתי לשנות הרגלים. ובאמת שיניתי הכל. מכמויות דרך סוג המזון והכי חשוב ההקפדה לאכול ולא לחכות ולהגיע לבולמוסים. הירידה משמחת אותי וכיף לשמוע מחמאות! אבל אני מציאותית ויודעת שאני רק בהתחלה וזה תהליך שלוקח זמן. והכי חשוב שהשינוי נעשה אצלי מבפנים. אז, בעצם מה השאלה? רק מעוניינת לדעת עוד קווי מחשבה. הרי כולנו עוברים את אותו תהליך. אני אמשיך בקצב שלי...