טוב! שאלה טובה להתחלה...

[רקדנית שמנמנה]

טוב! שאלה טובה להתחלה...

אז כולנו נורא אוהבים לספר איך ולמה הגענו לתחביב הקטן הזה שלנו, וכבר במסרים הספיקו כמה בחורות (למה אתן לא עולות לפורום?! בואו! |רקדנית מתחננת|) לספר לי בשמחה את כל קורות הריקוד שלהן (בקשר לרשימה של המקומות בארץ בהם יש שיעור, זה יקח עוד קצת זמן, למי שביקשה...), אז נראית לי כמו התחלה טובה, שכל אחד שיש לו מה לומר (שמתם לב שעברתי לגוף זכר?!) יספר לנו איך ולמה וכמה ומי ומאיפה המשיכה לריקוד הכל כך חושני הזה, וכמובן שאתם רשאים לספר גם כל דבר אחר שעולה על רוחכם. ואני אתחיל בהודעה הבאה

 

[רקדנית שמנמנה]

המממ.... איך אני הגעתי לריקוד הזה..

ובכן, כמו רובנו (מי שכאן לפחות

), אני מניחה, כבר בגיל ממש צעיר מצאתי שאני יודעת לנוע, זה היה בכיתה א' אני חושבת, שאמא שלי שלחה אותי לחוג לבלט קלאסי, וכל כך נהניתי! נשגב מבינתי עד היום להבין, מה גרם לה להחליט להוציא אותי ממנו אחרי שנה. אולי החוג נסגר- מן הסתם הייתי קטנה מכדי להבין.... אך כלאחר כבוד הועברתי לחוג להתעמלות קרקע... מאחר שכל חיי הייתי שמנמנה ואולי אפילו קצת יותר מזה, התקשיתי מאד בפעילויות הקרקע שהונהגו בחוג ההוא, בעיקר משום שרוב משתתפותיו היו דקיקות וגמישות (גם אני הייתי גמישה- אבל רחוקה מלהיות דקיקה) וכך גם משתתפיו, וכך נגזרו עלי חיים שלמים של חוסר פעילות כיוון שמהרגע שבו הבנתי שאני סובלת במסגרת זו- הפסקתי לעשות ספורט מכל וכל.... בערך בכיתה ט' גיליתי שוב שאני אוהבת לרקוד. זה בוודאי קצת יפתיע את אמא שלי לשמוע את זה, שכן בערך מכיתה ו' היא נאלצה לשמוע אותי מבצעת תמרוני ריקוד בחדרי, בעוד מוזיקה רועשת מקיפה אותי- מה שנקרא- למידה עצמית. אהבתי לריקודים, שנחשפה שוב בכיתה ט' קיבלה המון פרגון מחברותי בעיקר, שראוני רוקדת במועדונים- ולא הפסיקו לטפח את האגו שלי.... כך המשכתי ושכללתי את סצנת המועדונים שלי לכדי אומנות- הייתי יוצאת לפחות פעם בשבוע- לא בשביל לשתות, להתמסטל או להכיר בחורים- אלא בשביל לרקוד.... אלו היו ערבים שהחלו ב- 1 או 12 בלילה ונשמכו עד 5 בבוקר- מה יש לומר- אימון לשמו, פעם בשבוע 4-5 שעות.... יום אחד החלטתי שאני חייבת להיכנס לכושר, זה היה לפני כשנה, ונרשמתי לאחד ממועדוני הכושר היותר גדולים בארץ, הייתי הולכת אליו 4-5 פעמים בשבוע- ומתעמלת בעיקר על מכשירים, עיסוק מייבש כלשעצמו, בעיקר במצב שאין מוזיקה מתאימה- ולא תמיד היתה. אחרי 3 חודשים במכון גיליתי קיומו של שיעור לריקודי בטן במכון, הגעתי פעם אחת- וטוב, תרשו לי להשתחצן קצת, אבל כבר אחרי שיעור אחד שלי שם לא היה ספק מי כאן המלכה

... היו שם נשים בכל הגילאים, כולן בכושר עמוק, רובן רוקדות כבר יותר משנה- ולמרות זאת, אני מהפעם הראשונה הפגנתי גמישות אגן רבה יותר מכל שאר הנשים. התאהבתי בריקוד בהדרגה, והיום אני עומדת להתחיל קורס שלישי, כל פעם במקום אחר לצערי- כך שכל פעם מההתחלה, אבל הפעם במסגרת יותר מקצועית. נראה מה יהיה

. עכשו תורכם!!!

 

[אמא של פיונה]

אצלי זה התחיל בכתה יא' כשבת כתתי

החלה ללמוד ולהתנענע בבית ספר. כולם הסתכלו בהתפעלות ואני התחלתי לחקות אותה ולנענע בבית. אחרי מס' חודשים הייתי עם הורי בסופ"ש עם מלא חברים ובלילה במועדון התקליטן שם תופים וכשיש לידי תופים וקצב אני כאילו ב"קריז"

אז התחלתי לזוז קצת ואז פתאום כולם סביבי, התקליטן קורא לי וזכיתי בפרס. לאחר מס' חודשים נרשמתי לחוג אך מאז לא התמדתי לצערי(!!!) מאז כל פעם שיש מוסיקה מתאימה אני הראשונה שנמשכת לרחבה

. אני אמנם טובה, אבל ממש ברמה חובבנית

אז תודה לתקליטן ולפרדי שמשך אותי לרחבה אחרת הייתי עדיין רוקדת עם עצמי.

 

[תוכי]

אני...

עדיין לא התחלתי מקווה להתחיל בספטמבר אני רוצה ללמוד כי אני אוהבת לרקוד אוהבת מוזיקה מזרחית וביחד שילוב מנצח ללמוד לרקוד ריקודי בטן דרך אגב יש מקום מומלץ באיזור פ"ת ללמוד

 

[רקדנית שמנמנה]

טוב, את יודעת, קראתי באיזשהו מקום..

שהריקוד המזרחי לא מתאים לנשים שעוד לא הבשילו, כלומר, לנערות צעירות, ושזה ריקוד שמתבצע על הצד הטוב ביותר- כאשר הוא מלווה בבשלות רגשית ופיזית. אז עוד לא מאוחר, חמדתי, ואמנם, באמת חבל על חתונך (מתי היא, אגב? שנדע לברך!) אבל יהיו עוד הזדמנויות- ותוכלי עד אליהן ללמוד את שלך... למשל, באחד הפורומים שכתבתי בו בעבר- עושים בקרוב מפגש פורום. זה פורום שעיקר מטרתו חברתית, וכך יצא שאני הצעתי- והמנהלות שמחו על היוזמה- ואולי אני אכין ריקוד קטן למפגש... או עוד למשל- לאמא שלי היה יומולדת, ורציתי להפתיע אותה, מעבר למסיבה הקטנה שערכנו לה- אז הכנתי ריקוד קטן, עם השיר "מאמא דיאלי"- והופעתי בו בפני כל חברותיה! אז כמו שאמרתי לאחותי הקטנה לפני המסיבה ההיא- את לא צריכה להיות מנענעת יוצאת דופן, כדי שהקהל יחשוב שאת ממש טובה בזה! את צריכה שיהיה לך צעיף דקיק ויפה, 3 תנועות שאת מרגישה בטוחה בהן- והנה- יש לך חצי הופעה... אז אם יש לך אפילו חודש- תתאמני טיפה, על כמה תנועות- ואולי יצא מזה ריקוד!

 

[אמא של פיונה]

../images/Emo9.gif

 

[osnatshikuy]

ההתחלה

אני כל השנים רקדתי סגנונות שונים, והיתה לי תמיד ברור שמתישהו אני אנסה ריקודי בטן והרגשה שזה בטוח יתפוס אותי. וכך היה. היום כשאני הולכת לפעמים לשיעור אחר (כמו פאנק) - אני לא מבינה מה הלחץ.... למה 30 תנועות בשניה... למה שלא נרגע כולנו ונזרום... לאט... בסבבה... שנטי.

 

[אור גולד]

תבורכו על פורום מדהים זה

כל חיי חלמתי לרקוד ולנענע את מה שיש (ותאמינו לי שיש) מתחילה ללמוד לנענע בספטמבר בהצלחה

 

[רקדנית שמנמנה]

יש!!!

ובכיף!! (גם לי יש, כמו שניתן ללמוד מהניק שלי

)

 

[רקדנית שמנמנה]

האמת היא שלא ניסיתי אף פעם...

סגנון ריקוד אחר בצורה של לימוד ממש- אבל יש בזה משהו.... גם לי תמיד היתה הרגשה שאני לא אצליח לעשות את כל התנועות האלו בקצב הנכון, ונראה לי היום שזה גם דורש המון כושר גופני- כדי לעשות את התנועות גם מדויקות וגם בזמן. העניין הוא שאני לא בטוחה שבמחול מזרחי זה לא כך. זה נכון שיש קטעים יותר רגועים, שנטיים, כהגדרתך, אבל גם כאן, כדי שהריקוד יצא מושלם- נדרש כושר גופני גבוה. יש לי כאן במחשב איזה סרטון של איזו רקדנית בטן שהיא ממש בכושר, ויש לי עוד סרטון- של רקדנית שרק מנענעת את הישבן. זה שני דברים שונים- אני אומרת לך! עולם אחר פשוט. האחת (שבכושר) מרשימה, חייה, אנרגטית, נראית מפתה ויחד עם זאת מלאת שמחה, השניה (שלא ממש בכושר...) אישית- גורמת לי הרגשה של יובש, של שעמום פשוט... אז יכול להיות שזה לא קשור לכושר- אלא לרקדנית, אבל בכל זאת נראה לי שכושר גופני מועיל מאד, וגום לריקוד להיראות חי יותר, מלא יותר, ומעניין יותר.

 

[שמש א]

כושר? בטח

כמה הזעתי כשרקדתי, לפעמים כאב לי הצד...