האמת היא, שכיום ניתן להשיג כבר שתילים פורחים או על סף
פריחה כבר בחודש אפריל. זאת בזכות גידול בתנאים מבוקרים בחממות. ואז, אתה מגיע
למשתלה, ומוצא את שתילי העונה בעציצונים, כשהם מוכנים להעתקה ישר לגינה.
סיכויי הקליטה הם מצוינים, כאשר אתה מקפיד שלא לפורר את הגוש ומשקה היטב.
אלה הן חלק מהפריבילגיות של הגינון המודרני, מאז שחישתיל החלו להנביט ולגדל שתילים
לחקלאות ולגינון. אתה יכול לרכוש מגש שלם של שתילים, שיפרחו בצבע אחד,
וכשאתה שותל אותם, אתה גם נהנה מגובה אחיד, ומפריחה הכי שופעת שיש.
משחקי צבעים בולטים אתה תראה בגינון הציבורי, כאשר הגננים שם "משחקים" יפה
במשחקי צבע כאלה ואחרים.
ואני עוד זוכר, שבילדותי, רכשנו שתילים ששורשיהם החשופים כוסו בחול לח, והם
נעטפו בנייר עיתון.
הקליטה הייתה אז קשה, היה רצוי להצל על השתילים למשך 3-4 ימים, להשקות בטירוף
ובעיקר "להתפלל שלא יתייבשו...
זמנים השתנו, ומבחר הצמחים התרבה ללא הכר.
האמת שניתן גם לזרוע בתחילת יולי, אלא שאז, אתה מסתכן בשלושה דברים...
1. עונת הפריחה תהיה קצרה.
2. יתכן שהצמחים גם "יחושו" שזמנם קצר, והם ימהרו לפרוח בהיותם קטנים, דבר
שייראה מוזר ואולי גם מכוער...
3. צמחים שונים (כמו ציניות), עלולים להיפגע גם מקימחון, שפוגע בעיקר בשיא חום אוגוסט.
למה? ככה.
ואגב, שתי התופעות האחרונות נכונות גם לגבי צמחי החורף שייזרעו באיחור.
ואגב 2: פטוניה למשל אפשר לגדל גם בחורף וגם בקיף. הפטוניה הפכה ל"צמח של
כל השנה".