כישלון חרוץ או משבר אמצע החיים?

כישלון חרוץ או משבר אמצע החיים?

שלום לכולם, אני חדש בפורום זה. הסיפור שלי אינו פשוט, ולפי מה שקראתי בפורום אני בטוח שרבים כאן היו או נמצאים במצב דומה לשלי. אז ככה, בשנים האחרונות חשתי תסכול רב מאוד מעבודתי בתחום התוכנה וההייטק. מלבד חוסר סיפוק, שעם זה אני יכול להתמודד כי הרי זו פרנסה, לא התקדמתי מאומה, לא מקצועית ולא בכלום. במשך השנים התחלתי להבין, שלמרות הצטיינותי במקצועות המדעים, כנראה שתחום התוכנה שדורש עוד הרבה כישורים מלבד כתיבת תוכנה מדוייקת, אינו מתאים לי. ובעצם לאט לאט איבדתי כל עניין התחום עד כדי כך שהייתי מקלל כל יום וכל בוקר ומחכה בקוצר רוח לסוף השבוע. אני לא יודע כיצד להביע תסכול זה ואני לא יודע אם להגדיר אותו ככישלון שלי בבחירת מקצוע או כמשבר גיל 35? בינתיים, גבר העומס בעבודה, חשתי לא מרוכז בכלל בביצוע המטלות שהוטלו עלי (שעד עכשיו מולאו לשביעות רצונם של המנהלים) והרגשתי את הקריסה הנפשית שהייתה מגיעה באם לא הייתי עושה את הצעד האמיץ ומתפטר ביוזמתי. לא רציתי לתת למנהלים שלי לעבור את הסיוט של עובד שמתרשל בעבודתו ולפטר אותי ביוזמתם, אז החלטתי מיוזמתי להתפטר לפני שאני גורם נזק לחברה וקבוצה שאני מעריך מאוד. אמרתי את האמת כאשר הגשתי את ההתפטרות. אמרתי שבמצב שנותר, אני מרגיש שאיני יכול לתרום להם יותר. חזרתי מחו"ל לפני כמה ימים לאחר ניקוי ראש של כחודש, וכעת אני מובטל כבר כשלושה חודשים ומחפש את עצמי, מחפש את השינוי ולא יודע איך לבצע אותו. יש לי תחומי עניין רבים שאני לא יודע כיצד לממש, וכיצד לפתח אותם. התעניינתי במוסדות להשכלה גבוהה על מנת ללמוד לתואר שני בתחומים שאני כל כך אוהב, וכנראה שהאפשרויות אינן קיימות בארץ. הבעיה שלי נחלקת לשניים: 1. מציאת מקור פרנסה ארוך טווח רצוי שהפעם זה יהיה מקום שיביא לי סיפוק, התקדמות, לימוד ותועלת מעבר לתמורה כספית, כי כך אני מאמין שמקום עבודה שמשקיעים בו את מיטב הזמן, צריך להיות גם מקור לסיפוק ופיתוח אישי מעבר לשכר הכספי. אולי אני טועה? 2. התמודדות עם דעת המשפחה והסובבים אותי (אני רווק ללא התחייבויות כספיות כלשהן) שגוערים בי על כך שעזבתי מקום עבודה מסודר עם משכורת קבועה ותנאים טובים. הטענה שלהם היא שמקום עבודה הוא מקור פרנסה וכך צריך להתייחס לזה ואם אני מרגיש מתוסכל אין מה לעשות. אני חושב לעצמי לפעמים שאולי הם צודקים? ואולי עשיתי את טעות חיי שהתפטרתי מיוזמתי? מה אתם חושבים? אולי אני מפונק יתר על המידה, והתלבטות של שנים שסופה בהתפטרות אינה צעד חכם? אולי אני חיי בסרט שהשינוי שאליו אני מצפה הוא רק בחלומות ולא ניתן לעשות אותו בימים של קושי במציאת תעסוקה?
 
ניהול משבר קריירה

שלום וצהריים טובים קריאת השתלשלות הדברים מצביעה על כך שיש צורך בתהליך בירור / תחקיר לפני הליכה לפתרונות מעשיים, ואני מניח לרגע בצד את שאלת ההתמודדות עם מעגלי המשפחה והסובבים "הדורשים בטובתך". לפני שתפצח את ההתנהלות שהביאה אותך למשבר לא תוכל לקבל החלטה נקייה. חוסר סיפוק והעדר התקדמות הם רק סימפטומים להתנהלות של מחסור. מה יוצר חוסר סיפוק זאת השאלה החשובה, והתשובה העקרונית היא שאותם כוחות המצויים בך לא באו לידי ביטוי. מזלך שיש בך אמונה מספיק מבוססת ולא הנחת לעצמך להמשיך ולשאת מטען מרעיל ונהגת ביושרה פנימית. זה לא שאינך צריך לדאוג למציאת מקור פרנסה זמני אבל מהות השינוי טמונה בזיהוי הכוחות והיכולות העמוקים והייחודיים הטמונים בך. אני מפנה אותך בשלב זה לקבוצת מאמרים שיאירו את הנושא, יתנו לך להכיר את התהליכים הפנימיים ואת הדרכים לחילוץ. מכאן, ואחרי שתמשיך נוכל להמשיך ולברר את המשך הדרך ניהול קריירה - מאמרים בהצלחה
 
לפני שאני קורא את המאמרים

אני חייב לך התייחסות לתגובה שלך, ותודה על ההפניה. לדעתי הכיוון לניתוח המצב שלי כפי שאתה מתאר הוא נכון. אני הולך לקרוא את כל המאמרים. תודה רבה
 

תלתלית3

New member
המקום שתוקע אותך בחיים אינו המקום המיועד לך

ראשית דרוש אומץ לעשות את הצעד שעשית ולדעתי בריאות נפשית הנה מעל הכל ואם חשת ברע אז זה המקום לצאת מהמקום הזה. זה יכל היה לעלות לך גם בבריאות הפיזית. בכל מקרה חשובה ההרגשה שלך. לא הסובבים אותך חיים את מה שאתה עובר, רק אתה וזו הבחירה שלך ועליהם לכבד אותה. עזיבת מקום עבודה אינה סוף העולם ומה שהתאים לך בעבר יתכן ואינו מתאים לך כעת. איני יודעת מה מצבך הכלכלי ועד כמה אתה יכול לאפשר לעצמך לבחור באמת במה שאתה רוצה, למשל ללמוד תחום אחר. אתה יכול ללכת לכל מיני הרצאות מבוא בכל מיני תחומי עניין שלך, לשמוע ולהחליט באיזה כיוון אתה רוצה לבחור. במקומות בהם אתה מאושר ומרגיש עם עצמך טוב אלה המקומות שעליך גם לחפש את פרנסתך. אתה יכול לשאול אנשים סביבך לגבי כישוריך. אתה יכול לשאול עצמך את מי אתה מעריץ ומדוע ? מה יש בו ? איך היית רוצה לראות את חייך העתידיים ? איךה היית רוצה לראות שם ? נסה לחשוב על השאלות ששאלתי. בהצלחה טליה
 
על השאלות ששאלת חשבתי לא פעם ויש לי

תשובות לכולם, אך זה לא מספיק. צריך לדעת גם כיצד לממש אותם. אני לא כל כך מסכים עם הקביעה שעזיבת מקום עבודה אינה סוף העולם. ייתכן ומה שעשיתי הינה טעות פטאלית עליה אני אשלם כל חיי. אני כבר מרגיש שאין חיים אחרי ההייטק. ושוב עולה השאלה איך לממש את התשובות לשאלות שאני שואל ויודע בבירור את התשובה להם. מצבי הכלכלי טוב, יש חסכונות שיכולים להחזיק אותי שנים בודדות ללא הכנסה וגם ללא ירידה ברמת החיים. הרצאות מבוא אני לא כל כך צריך, יש לי כבר את הידע הזה בתחומים שמעניינים אותי ואף יותר. אני יודע מה אני רוצה ויש כמה וכמה תחומים שעומדים על הפרק. אבל אני לא רואה אפשרות למימוש. איך אני יכול להתפתח במקצוע שאין אפילו תחום לימודים רציני בארץ? אנשים סביבי אומרים שאני מאוד מוכשר, אבל מי אומר את זה? משפחה בעיקר. כשאני שואל אותם במה לדעתכם אני מוכשר, אין תשובה רצינית. אז כנראה אני לא. אנשים עם פחות ניסיון משלי ועם הרבה פחות ותק התקדמו בהייטק הרבה יותר משאני הייתי יכול. חברים שלי שאני סידרתי להם עבודה בהייטק התקדמו ואני דרכתי במקום. אני שמח בשבילם, וזה מה שהוביל אותי לחשוב שאולי התחום לא בשבילי. אולי אני לא מוכשר מספיק על מנת שגם אני ירגיש שאני תורם. אני מקווה שבאמת מה שאת אומרת נכון, ושהצעד שעשיתי אינו סוף העולם.
 

תלתלית3

New member
בעיני פטאלי זה רק המות

אותו אי אפשר לשנות. כל דבר אחר ניתן. צריך כמובן אומץ. במקום להאדיר את עצמך ולחזק אתה בעצם מרפה את כוחותיך. מה זה נותן לך ? האם אתה מעדיף את גישת הקורבן או את גישת השחקן ? מי מנהל את חייך ? אם ם יש לך חסכונות, ואתה רוצה ללמוד משהו שבחו"ל נחשב בעיניך לרציני אז מה עוצר בעדך ? אם היית בהייטק וחשת ברע ולא התקדמת פרט לבטחון כלכלי אילו עוד סיבות להישארות שם ? מדבריך נשמע שאתה מאוד ביקורתי כלפי עצמך, יחד עם זאת גם החלטי .רוצה דברים ויודע מה הוא רוצה אך חושש מלעשות את הצעד הראשון ונמאפשר לך ולאחרים לקבע את מצב אי הודאות. האם בחייך אתה אקטיבי או פסיבי ? בחר במשהו שאתה רוצה ולך עם זה עד הסוף. מה הבעיה ? אז אולי תרוויח פחות אך לפחות תהיה מאושר ושלם. ואגב אולי גם תרוויח יותר. מי יודע ?! עד שלא תנסה, לא תדע וחבל על בזבוז הזמן שלך אלא אם אתה נהנה ממנו. ואם אתה זקוק להכוונה אז גש לאדם מקצועי שיסייע לך ויעזור לך לקבל תובנות מעולמך הפנימי. בהצלחה טליה
 
את צודקת מאוד בכל מה שאת אומרת

הבעיה היא חוסר ודאות והימור. הרי על זה אנו חיים כל הזמן לא? אם היינו נביאים לא היו לנו בעיות והתלבטויות, היינו יודעים מראש לאן דרכינו תוביל. אבל אם נחזור למציאות ולשאלתך, הרי שאני מניח שחוסר ודאות הוא סיבה אחת המונעת ממני לעשות את הצעד. ייתכן מאוד שאני אוציא ממיטב כספי ואלך ואלמד, ולא יצא מזה כלום ואני אשאר בלי כלום. לימודים בחו"ל לא באים בחשבון כי קשה לי מאוד עם שפות זרות, גם אנגלית. למעשה את צודקת, פרט לביטחון כלכלי לא היתה שום סיבה ואפילו קטנה להישאר בהייטק. אם הייתה לי אפשרות לעסוק במשהו שאני אוהב ונהנה ממנו אך עם שכר נמוך ממה שקיבלתי בהייטק, הייתי חותם על זה בכל שלב. העניין הוא נגישות. כרגע אני לאחר טיול של כחודש בחו"ל (נחתתי לפני כמה ימים) שקשור לתחומי העניין שלי. מעתה והלאה הזמן רק יבוזבז אם אני לא אדע כיצד לממש את עצמי. על אף שאני שרוי בחוסר ודאות ולא קל לי בכלל נפשית עם המצב ועם חוסר התעסוקה, לפחות אני לא סובל מלחץ נפשי כתוצאה מעבודה מתסכלת. לפחות יש לי אפשרות לחשוב יותר מה שלא יכולתי כאשר עבדתי. על איזה אדם מקצועי את מתכוונת? באיזה תחום? פסיכולוג?
 

תלתלית3

New member
העיקר להאמין בעצמך

אתה מאפשר לפחד לנהל אותך. על התוצאות אין לנו אחריות אלא על הדרך ואותה אתה בוחר ואם היא לא הביאה אותך לתוצאה הרצויה בחר בדרך אחרת. בסה"כ טעימת. אם לא תגע בחיים הם לא יגעו בך. אם לא תנסה הרי מספקולציות לא תדע. מה שטוב עבורך אינו טוב עבור האחר והפוך. רק נסיונך האישי יוכל להבהיר לך אם זה מה שאתה רוצה. למה כוונתך בנגישות ? מדוע אינך יכול לעסוק במה שאתה אוהב ? אם לימודים בשפה זרה אינם רלוונטים אז בחר באופציה השניה שיש לך לתעסוקה שאתה אוהב. אי ודאות היא המצב הכי קשה וכדאי לך כמה שיותר להיפרד ממנה. אופציה אחת זו כפיה, שתיים זו דילמה, שלוש זו בחירה. נסה לבחור בין 3 אופציות או יותר מה טוב לך. התכוונתי למאמן אם אתה ממוקד מטרה: מציאת עבודה כלבבך. למנחה NLP ודמיון מודרך במידה ואתה רוצה להעמיק ולהגיע לתובנות לגבי עצמך. ה- NLP עובד מערכתית ועם תת המודע ושם יכולים לעלות תכנים שאינך מודע אליהם. שם תוכל להתפטר מהפן המעכב בחייך. אולי אמונה מסוימת על עצמך מעכבת אותך להמשיך הלאה. עזבת את איזור הנוחות וכעת אתה בעולם שאינך מכיר וזה בסדר. אני באה משני התחומים. שניהם מפגשים קצרים ותכליתיים. הטיפול אינו אורך זמן רב אלא ממוקד מאוד. בכל מקרה האמן בעצמך ויכולתך, אם לא תסתכן, אז תהיה צופה שמסתכל על משחק החיים. האם לא עדיף לך להיות שחקן ? קח את גישת הופלאות ואמץ אותה. התפטרותך מהעבודה הקודמת הנה התחלה חדשה וכפית ונהדת שמלאה בהפתעות. בהצלחה טליה
 

dify

New member
הפוך את כיוון המחשבה.

זה ביידים שלך. ראה את המצב כהזדמנות! כתבת שאם היו מציעים לך משהו מספק גם בתמורה נמוכה ממה שאתה רגיל אליה- היית הולך על זה. ושהפחד שלך הוא מזה שלתחום שמעניין אותך אין מסלול מובנה... אמנם ברור ממה שסיפרת שיש לך קושי עם לקיחת יוזמה, שינויים, ובעצם אפשר להגיד" לדחוף את עצמך". אתה אמנם מאמין ביכולת שלך ללמוד אבל לא מאמין ביכולת שלך להוציא לפועל את הידע שלך. יתכן מאד שזה משהו שתצטרך ללמוד, לחיות בחוסר ידיעה, בסוג של סיכון מחושב, ובלהעיז לקחת יוזמה, לשווק את עצמך וכד'. אבל רגע לפני זה עליך לעשות עם עצמך עבודה על מנת לא לייאש את עצמך מראש. למה הכוונה? מההתנסחות שלך כבר עכשיו, אתה מרגיש שזהו, אוטוטו מגיע האסון, אתה ממש מחכה למצוא אתה הכשלון שלך, אתה לא מאמין שיש דרך. יתכן שאתה יוצר מצב של נבואה שתגשים את עצמה... אבל זו הבחירה שלך להסתכל על המצב ככה. מבחינת העובדות אני שמעתי משהו אחר שהביא אותי למסקנות אחרות- אתה אדם שיש לו יכולת למידה גבוהה, שעשה עם עצמו הרבה חשיבה ולא קם ועזב את העבודה מתוך כעס ריגעי (כלומר אתה מתמיד, אחראי ומתוכנן), אתה עבדת הרבה זמן במשהו שלא הביא פירות (כלומר סביר שיהיה לך סבלנות להשקיע במשהו החדש לאורך זמן גם אם לא תראה תוצאות מיד, זה כמובן יהיה לטובתך בכניסה לתחום חדש), יש לך מצב כלכלי שיאפשר לך לחיות עוד כמה שנים ללא דאגה כלכלית (כלומר יש לך כלים לצאת ולהגשים חלום ולתת לזה הזדמנות אמיתית, אתה לא תהיה חייב לוותר על החלום רק בגלל אילוצים כלכליים). ואין לך ילדים שתלויים בך- כלומר אתה חופשי לנסוע, לחזור, להשקיע הרבה שעות, וכד'- זמנך בידך. כלומר גם מבחינה אישיותית וגם מבחינה מעשית יש לך את כל התנאים ללכת לחקור תחום חדש עבור עצמך. אתה אפילו מגיע לזה מעמדה של כוח- אתה קמת ועזבת את מקום העבודה הקודם, אתה יודע שהתחום הקודם לא מתאים לך. אתה שולט בחייך, אתה עובד מתוך חשיבה ובדיקה לעומק, אתה בשליטה מלאה. אפילו הטיול שעשית היה עם מטרה. אז מה הקושי בעצם? זה שאין מסלול מובנה? ואולי טוב שכך! יש בזה אפילו סוג של יתרון. אני לא יודעת מה התחום המדובר, אבל שכשאין מסלול מובנה יש יתרונות רבים אפשריים: אתה יכול לקבוע לעצמך את המסלול אתה לא נכנס לתחום רווי באנשים מיקצועיים מהתחום הזה אתה יכול להצטיין על פי יכולותיך ולא על פי תעודות בתחום אנשים אוהבים תחומים חדשים ומחפשים גיוון וכן הלאה... אני לא אומרת שזה פשוט, זה להיכנס לחוויה שאתה לא יכול לראות את סופה היום. וזה כנראה מה שמפחיד אותך. אבל העובדה שאתה איש של תכנון ושליטה דווקא יעזרו לך להתקדם בתוך המטרה, גם אם לא ברור מה סופה. עדיין ברור שאתה כל הזמן עובד לעבר התקדמות בה (וניתן בהחלט להגיד שכבר התחלת בכך...) סביר שאת המטרה הסופית תוכל לראות רק בדיעבד, והיא כנראה תפתיע אותך. ואולי זה טוב שאתה לא יכול לדעת מראש בדיוק איך זה יצא, ככה תוכל להתגמש ולהתאים את עצמך לצרכים שתגלה בשטח ושתבין תוך כדי התעמקות בתחום. אז בעצם מה שאני אומרת זה שני דברים: א. הבסיס שלך איתן- האמן בעצמך. נשמע שיש לך הרבה מאד מהכלים הדרושים לצאת למסע כזה. ב. פתח כמה שיותר דלתות בכיוון המטרה והחל להתקדם בהם, גם אם אינך יודע היום כיצד יקדמו אותך ממש הדלתות האלו. קבע לעצמך איזשהו לוח זמנים שאתה נותן להתנסות הזו (נניח שלוש שנים?) חפש דלתות שונות (לימודים לא פורמליים בתחום? לימודים של תחומים ליד כמו שיווק וניהול על מנת שתדע לקדם את התחום אח"כ? יצירת קשרים עם אנשים נוספים בתחום? עבודה כשוליה אצל מישהו אחר שעוסק בתחום קרוב? בדיקת הצורך בשטח- על איזה צורך התחום שלך עונה? לאיזה קהל הוא מיועד? ואולי אפילו לעסוק בתחום הזה, אפילו במחירי הפסד בהתחלה. אם אתה מוכשר ובעל ידע, יש סיכוי שאנשים יעבירו אותך מפה לאוזן ואתה תגיע למקומות שכרגע אתה לא יכול לדמיין לעצמך. שאחרי 3 שנים תהייה לך קליינטורה או מסגרת העסקה קבועה במקום שכרגע אתה לא יודע עליו אפילו. אולי תפתח שיתופי פעולה עם אנשים מתחום דומה וכד'. העיקר הסבלנות וההתמדה :) אני חייבת להגיד לך שלדעתי זה דבר שנכון כמעט לכל אדם שמחפש לעצמו דרך חדשה. ולא להכל יש מסלולים מובנים וברורים... ראה קוראות עתידות למינהן... אני בטוחה שאין בי"ס שמלמד את זה ואין תעודות ועדיין חלקן מתפרנסות מזה מצויין ואולי אפילו מסופקות מאד מיקצועית. ואני בכוונה נותנת דוגמא למשהו שהוא הכי לא מובנה בעולם, ובכל זאת- מצליח למי שמתמיד וטוב בזה. שיהיה לך המון בהצלחה :) ואל תתן לאנשים לשבור אותך עם השאלה "איך עזבת מקום בטוח" אולי זה היה בטוח כלכלית, אבל זה גם בטוח היה לא טוב לנפש שלך. נשארו לך הרבה שנים לחיות, חיים רק פעם אחת, אני בעד ללכת אחרי הלב. באחריות וחשיבה תחילה, אבל ללכת אחרי הלב. חיים רק פעם אחת, צריך להינות מהזמן פה ולא לסבול :)
 
תודה על התגובה ועל התובנות, עוד פרטים

את נשמעת כמו איש מקצוע ביכולת שלך להבין דברים לא כתובים. לדעתי אם אני רוצה להפוך את תחומי העניין שלי מקצוע, אני חייב השכלה פורמלית. אני מאוד מתעניין בתחום הפיזיולוגיה ובעיקר פיזיולוגיה של המאמץ, תזונה והקשר שלהם לביצועים פיזיים ולאורח חיים בריא. יכול להיות קשור לספורט, אומנויות לחימה, מניעת מחלות, שיפור איכות חיים, שיקום חולי לב וכדומה. התחום הוא רחב וכולל תתי תחומים שכל אחד מהם הוא תחביב בפני עצמו. על מנת לעסוק בזה צריך משהו פורמלי. אני לא יכול לצוץ משום מקום ולומר שעל סמך שקראתי ספרים, מחקרים וכו' אני יכול לתת ייעוץ לאדם שעבר טראומת לב בשיקום וחזרה לכושר. זו שרלטנות וחוסר אחריות. אני חושב שהכיוון הכללי ביותר שניתן ללכת אליו הוא פיזיולוגיה של המאמץ ממנו אני יוכל להתפתח עוד. אין הרבה כאלו בארץ, ומתוך חיפוש היכן ניתן ללמוד זאת לא מצאתי. כנראה שבפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ת"א יש תחום כזה, כך שמעתי, אבל לא מצאתי באינטרנט מידע על כך. אני עוד לא מדבר על אפשרויות העיסוק הבעייתיות. אכן יש לי בעיה בלקיחת יוזמה ודחיפה עצמית מה שלא היה לפני כ-14 שנה כאשר התחלתי ללמוד את התואר שראשון שלי. אני מניח שזה כתוצאה מניסיון עגום עם התחום אותו למדתי. אני לא יודע אפילו אם לקרוא למקור פרנסה טוב ניסיון עגום. למעשה בדיעבד אני לא מצטער, תחום ההייטק אכן נתן לי רווחה כלכלית ולו רק בגלל זה אולי ניתן לומר ש-10 השנים האחרונות לא ירדו לטימיון. אך מעבר לזה כלום, בזבוז זמן. נוכחתי לדעת שהתחום אינו מעניין כפי שלומדים באוניברסיטה, ולא רק זה גם שאני לא כל כך מצליח בזה וכנראה שאני לא נולדתי למקצוע כזה. אני מעריך שאני משליך מהכישלון הזה על העתיד לבוא במקצוע הבא שאבחר. חששות נוספות יכולות להיות הפחד מכישלון בלימודים. על אף שסיימתי את התואר הראשון שלי בהצטיינות, אני מרגיש כבר את עייפות החומר בדיוק כמו שאומרים "נגמר הסוס". אולי שינוי כיוון יפיח רוח חדשה וייתן דחיפה וכוחות חדשים ואולי לא. אכן יש לי יכולת למידה גבוהה והוכחתי את זה שלמדתי באוניברסיטה הפתוחה. אבל אולי זה רק היה? וכעת אין לי את היכולת? את מדברת על סבלנות והתמדה. אני יכול להיות סבלנות ולהתמיד במשהו לאורך הרבה מאוד שנים גם אם לא רואים תוצאות מיד. ויש לי על כך קבלות מלא מעט תחומים. אבל הניסיון שלי מראה שהסבלנות רק ביזבזה לי זמן עם השנים והיכן שהייתי סבלני לא יצא כלום. אלו החששות שלי. תודה על העזרה
 

dify

New member
אם לא תתחיל לא תדע :)

אני חייבת להודות שאני לא יודעת כלום לגבי הפיזיולוגיה של המאמץ. וברור שאני לא מצפה שתטפל באנשים על סמך דברים שקראת בזמנך הפנוי. אני מניחה שאפשר ללמוד (במקומות מסודרים) תחומים שירכיבו יחד את הדעת בעניין. אני מניחה שניתן לבדוק מה מסלולי הלימוד במקום כמו וינגייט מצד אחד, או באוניברסיטאות שבהם לומדים רפואה מצד שני ואולי לנסות לשלב לימודים מפה ולימודים משם. האמת היא שכל כך אינני מבינה בזה שאני לא רוצה סתם להציע הצעות באוויר, אני משערת שהדבר הנכון לעשות הוא לשאול באיזה סוג של מסגרת תעבוד אח"כ? ואיזה תעודות מסגרת כזו דורשת? האם אתה חייב תואר ברפואה? או שאת עובד בזה באופן פרטי וצריך תעודות להראות למטופלים בלבד? אפשר לחפש מסלולי לימוד גם בחו"ל, אולי מסלול כזה כבר קיים, צריך לבדוק מה דרישות הקדם שלו ולהתכוונן על השגתן. האם אתה מכיר מישהו שעוסק בתחום מסוג כזה? (למשל כאלו שעובדים עם ספורטאים על האספקט הביולוגי?) מה הכשרתם? איך הם הגיעו לתחום? אולי שווה לגשת למרכזי ספורט מקצועיים ולדבר עם מישהו שיספר לך על תהליך הכשרתו. השאלה השניה שאתה שואל היא לגבי עצם הלמידה. פה עולה השאלה האם עצם זה שתלמד משהו שאתה אוהב ורוצה זה מה שידרבן אותך ללמוד? לימודים באוניברסיטה הפתוחה ללא מסגרת וסיומם בהצלחה אכן יכולים להיות אינדקציה מצויינת לזה שאת היכולת יש לך, עכשיו כשאתה חוזר ללמוד, העובדה שאלו לימודים מתוך בחירה ורצון זה מה שכן יגרום לך ללמוד. מהניסיון הקטן האישי שלי, דווקא אנשים שלומדים ב"פרק ב'" מתוך ניין אישי ובחירה, נהנים מהלימודים ומשקיעים בהם הרבה יותר מאשר עשו בתחילת שנות העשרים ב"פרק א'". כך שיכול להיות שתופתע לגלות שאתה חושש אך נהנה מכל רגע :) לסבלנות צריך ליצור מסגרת זמן. לא רק הסבלנות בלבד מספיקה. הסבלנות מאפשרת לך לשאוף לדברים בטווח הרחוק, אבל אתה צריך לדחוף לכיוון הזה. הסבלנות היא זו שלא תתן לך להתייאש מהר עוד לפני שנתת היזדמנות אמיתית לדבר החדש לצמוח. לכן לדעתי חשוב לקבוע לעצמך נקודות יעד, ריאליות אך רחבות. אחרי שתלמד קצת את התחום ותבין באילו שלבים מדובר, לבנות לעצמך איזשהי מערכת זמנים. עד כאן וכאן אני מצפה לגמור את א', ועד כאן וכאן את ב', ואת תהליך ג' אני מתחיל כאן ומעריך זה יגמר עד כך וכך... (הסבלנות היא להבין שהתהליכים יכולים לקחת חודשים ואפילו שנים). רשימת היעדים תאפשר לך למדוד את עצמך ולבדוק שלא קפאת על שמריך, שלא תמצא את עצמך בעוד שנתיים עדיין מתלבט איפה ללמוד, שלא תמצא את עצמך עוד עשר שנים לומד כבר במסגרת העשירית ועוד לא מתחיל ליישם. כשתהיה לך איזשהי תוכנית מסגרת, גם תרגיש פחות חוסר ידיעה, וגם תדע שאתה במסלול ברור של התקדמות, שאתה לא מוותר לעצמך ונותן לעצמך להיתקע (כמו שהרגשת שאיפשרת בעבר). יתכן שבמקום הזה אימון אישי יוכל לעזור, גם בבניית מסגרת הזמנים וגם בדירבון לקראת כל נקודת מעבר. ועדיין אני כותבת לך בעיקר כי אני מאמינה שאסור לוותר בגלל פחד מהלא נודע. שהרבה מאד חלומות אפשר לחפש את הדרך להגשים, לאט ובהתמדה, עם תוכנית טובה והשקעה והרבה "שלך לחמך על פני המים"- כלומר דבר עם אנשים, הכר אנשים בתחום, למד עוד ועוד- מי יודע לאן זה יתגלגל. היתרון שלך בעיני, זה שיש לך בסיס איתן שאיתו אתה יכול להתחיל את התהליך. כל פעם שאני חושבת על זה, אני מזכירה לעצמי שגם ביל גייטס וגם שלמה ארצי (להבדיל) לא נולדו "גדולים מהחיים" גם הם עברו תהליכים ובנו את עצמם עד שהם הגיעו לאיפה שהיום נראה לנו ברור מאליו שהם שם. זה לקח זמן ומאמץ מצידם, והרבה סבלנות עד שהם הגיעו למקום שהם בו היום. אבל הם הגיעו. זה אפשרי (בתלוי בהרבה מאד גורמים כמובן). תכלס, מה יש לך להפסיד? ברירת המחדל שלך היא לחזור לעבוד בהייטק, בעבודה שאתה כבר יודע בוודאות שאתה לא אוהב... יכול להיות שתמצא בעוד זמן מה שבעצם זה לא מתאים לך, וההתלהבות הראשונית פגה. האם לא תוכל לחזור לעסוק בתחום שלך בהייטק עם הרקורד המיקצועי שלך? אולי אפילו תמצא את עצמך חוזר עם מוטיבציה מחודשת להייטק (אחרי שגילית שבחוץ לא ירוק יותר, מי יודע?) תחשוב על זה ותחליט מה שמתאים לך :)
 
מה אני יכול לומר על תשובה כל כך מפורטת

ומושקעת. תודה רבה על הסבלנות, החיזוק, הדירבון וכיווני המחשבה. באמת עזרת לי.
 
תודה

תודה על תרומתך הקשובה על התייחסות מעמיקה ורחוקה מלהיות שבלונית ממש ניהניתי לחוש את הגמישות החשיבתית והפורייה שהבאת wellcome. תרגישי בבית יום נפלא !
 
כיוונים למחשבה

היי, כמי שעובד מעל 10 שנים בתחום אני מבין וקרוב לליבך. המקומות שלנו שצריכים שנעצור בהם כדי להתבונן ולקבל תשובות תמיד יהיו שם כל עוד לא נבדוק אותם לעומק. אני מניח שאותם תחושות ורגשות ישובו גם במקום העבודה הבא שלך, במידה ולא תתבונן במה שהוביל אותך לנקודת המשבר שלך. לשאלתך, אינני מאמין שזה משבר גיל אלא צורך פנימי עמוק שזקוק להכרה: איפה הגדילה והצמיחה האישית שלך בעבודה תופסת מקום? מה עוצר מבעדך להביע יותר מעצמך ומהמיוחד שבך במקום העבודה שלך? אתה כבר מבין שההטבות של ההיטק אינם יכולות להחליף את הצורך והרצון העצמי שלך להיות יותר אמיתי ויותר חיוני כלפי עצמך והסובבים אותך. החדשות הטובות הן שאפשר לעשות את הדברים במקביל, כלומר גם לעבוד וגם להתבונן בתוך עצמך. אפשר גם בהייטק - מניסיון אישי שלי :) קח את הדברים ככיוון חדש שאתה יכול לבחור בו, חיים
 
אני מניח שאתה צודק כשאתה אומר

"אני מניח שאותם תחושות ורגשות ישובו גם במקום העבודה הבא שלך, במידה ולא תתבונן במה שהוביל אותך לנקודת המשבר שלך." והסיבה שאני אומר את זה היא שכבר הייתי בסיפור הזה ב-2002 כאשר התפוצצה הבועה ופוטרתי ממקום העבודה הקודם שלי שגם בו הייתה הרגשה דומה אם כי לא באותה עוצמה. קיבלתי את זה כהזדמנות, התבוננתי פנימה מה אני באמת רוצה, ניסיתי ללכת לכיוון חדש. שנה וחצי עמלתי קשה בתחום שהיה תחביב שלי הרבה שנים ורציתי להפוך אותו למקור פרנסה. לא הלך, לא הצלחתי להתפרנס למרות שנתתי לזה צ'אנס שנה וחצי. ואז הגיע הטלפון מחבר ששאל אותי אם אני מחפש עבודה, ושהתפנה מקום בחברה בה הוא עובד. חשבתי טוב טוב, ולבסוף שאלת הפרנסה והעתיד הכריעו ונעניתי להצעת העבודה. ייתכן וזו הייתה טעות כי הנה צצו אותן הרגשות אך בעוצמה הרבה יותר חזקה. אתה אומר גם לעבוד וגם להתבונן, זה מה שעשיתי כל השנים אך לא צלחתי לממש את מה שאני רואה בתוך עצמי, וככל שעבר הזמן במיוחד בשנת עבודתי האחרונה, הרגשתי שאני רק מתרחק מזה יותר ויותר. בקשה לחל"ת על מת לעשות פסק זמן נדחתה ולא הייתה לי ברירה אלא להמר. וכיום אני יותר ויותר חושב איזו טעות עשיתי, כי כפי שאמרתי, כיווני ההתפתחות שחשבתי לעצמי אינם ישימים כאן בארץ.
 
תשובות

נראה לי שאתה בכיוון הנכון, אם כך. אתה אפילו ממש קרוב להבין ולדלות מעצמך את מה שנכון לך ולהיכן להמשיך בצומת בה אתה נמצא כעת. אבל עם כל הרצון והכח והנחישות, לפעמים קשה מאוד לבד וצריכים מישהוא אחר שיעזור לך בתהליך. כמו טובע במערבולת שנלחם על אוויר ולא רואה את המים השקטים ליד. זה גם התהליך שאני עברתי עם אמיר. אני מניח שזו תהיה ההשקעה הטובה ביותר שאי פעם תעשה למענך ולמען משפחתך, חיים
 
ואיפה אתה עכשיו?

האם במקום בו אתה רוצה להיות? האם התהליך עם אמיר באמת גרם לך לשינוי אותו אתה מחפש וכעת אתה מאושר כפי שרצית כל הזמן?
 
תשובות

אין קסמים ואין קיצורי דרך. כרכים עבים נכתבו על "אושר". שינוי הוא נגזרת של תהליך, וכל תהליך הוא ייחודי במינו. אין שטנץ אחד ואין "שינוי ב 24 שיעורים" או משהו דומה. מה שייחודי ונכון לך יבוא לידי ביטוי בתהליך. הבחירה, כמו בכל דבר אחר בחיים, שלך :). בהצלחה, חיים
 
למעלה