מה היה לכם הכי קשה בשיחרור המוקדם?

Ambious

New member
מה היה לכם הכי קשה בשיחרור המוקדם?

שיחרור מוקדם מהצבא זאת חוויה לא קלה מבחינה רגשית. בין אם זה הפחד מהתגובות של הזולת, הפתאומיות שבשחרור, או החששות הרגילים שבאים עם כל שיחרור מהצבא. מה היה לכם הכי קשה בשיחרור המוקדם? אני יכול להעיד, בנימה אישית, שלי זה היה הפתאומיות. תמיד ראיתי את כולם כלכך מצפים לשחרור, סופרים את הימים, מתרגשים, ובסוף כשהיום מגיע הוא היה כלכך רגשי ומלא שימחה, שאיפשהו הרגשתי שפספסתי את ה- 'חוויה' שבלצפות לשיחרור. הרופא ששיחרר אותי מהצבא נתן לי שבועיים להתכונן (הוא לפחות נתן לי את האפשרות, אבל בד"כ - כך הוא אמר לי - זה קורה תוך יום-יומיים), אבל עדיין זה היה כלכך פתאומי וכלכך לא צפוי, שלא ממש ידעתי איך לעכל את זה. היה לי קשה להשלים עם השחרור אחר כך במשך חצי שנה. המשכתי אחר כך במשך שנה שלמה לחלום כל לילה (ללא יוצא מן הכלל) שאני עדיין בצבא, ואח"כ הייתי חולם שאני חוזר לצבא, כאילו קיבלתי רק שיחרור זמני או גימלים, ופתאום הכל היה כרגיל - הייתי עם האנשים שעזבתי, בעבודה שנטשתי בפתאומיות..... כנראה שלא התגברתי עדיין על הפתאומיות שבה זה קרה. אבל אשמח לשמוע גם מה עבר עליכם, מה לכם היה הכי קשה, ואולי ככה נצליח להתגבר ביחד. -אלעד
 

דניזבל

New member
התגובות של האנשים מסביב

ואצלי זה היה קיצוני במיוחד כי אני גרה בקיבוץ והייתי שיחת השבוע (הלוואי שזה היה רק שבוע) המצאתי תירוצים שאני חולה, או אני שברגילה לא אמרתי לאף אחד שהשתחררתי זה פשוט התפשט לבד התחבאתי בבית השתדלתי לא ללכת לחדר אוכל או לאירועים של הקיבוץ. אבל יחסית זרקתי זין כמו שלא ציפיתי מעצמי ותוך שבוע שבועיים התסדרתי מהר מצאתי שירות לאומי ואמרתי לכולם שעברתי מהצבא לשירות לאומי כולם אמרו מה יש דבר כזה? אבל ממש לא עניין אותי לספק להם תשובות ואני בניגוד אליך ידעתי חודש לפני שהשתחררתי, ממש התרגשתי הרגשתי כאילו נולדתי מחדש. זה היה אחד הימים השמחים בחיים שלי היצאתי מהשער של תל השומר היו לי דמעות בעיינים אין, זאת הייתי שימחה טהורה
 
אמממ...

הצבא בעצם גרם לי להשתחרר מכל בחינה אפשרית... והשתחררתי עם חרדות וסיוטים ממה שעברתי ומכל היחס שקיבלתי... מבחינתי ומבחינת המשפחה זה הדבר הטוב ביותר שקרה שהייתה לי אפשרות לצאת ומה שנקרא לברוח כמה שיותר מהר משם.. באמת שלא אכפת לי מהתגובות מסביב... עשיתי את זה בשביל הבריאות שלי... לקח לי קרוב לחודשיים להתגבר מהסיוטים והחרדות... ולמרות זאת, אני עדיין נתקפת חרדה שאני נזכרת מה שקרה. מאוד רציתי מהתחלה להתגייס ולתרום ולהיות חלק מהצבא... אבל עכשיו בעד שום הון אני לא אחזור לשם...
 

gogoit

New member
כיף לכם

שלהשתחרר לפחות שחרר אתכם מההרגשות הרעות, הדכאונות, הסיוטים, כיף לכם. אני לא מצליחה להתגבר על זה. פשוט לא מצליחה.
 
למעלה