מקרי הצליאק המצחיקים/מפדחים שלכם

[אלפקה פקה]

מקרי הצליאק המצחיקים/מפדחים שלכם

בעקבות שיחה קטנה במסרים נזכרתי עכשיו באחד מרגעי השבירה שלי, שעכשיו נראה קצת פסיכי מצידי ובעיקר מצחיק

ותהיתי האם גם לכם יש סיפורים כאלה? אז מה שקרה לי - בחודשים הראשונים השלמתי נהדר עם הצליאק וממש לא עשיתי בעיות. ואז יום אחד ישבתי בבית מאוד רעבה, ואיכשהו לא היה לי בבית אוכל בכלל. ואז, דווקא אז, חבר שלי החליט להכין לעצמו מלוואח, עם רסק והכול. בדקות הראשונות שתקתי. אחר כך התעצבנתי. אחר כך התחלתי לבכות. אחר כך התעצבנתי על המחלה, על זה שאין אוכל בבית, ועליו שהוא כל כך חסר רגישות להכין מלוואח כשאני רעבה. חבר שלי, חשוב לציין, הוא אדם אדיש ביותר מטבעו, וגם על העצבים שלי הוא הגיב בנינוחות מופלאה. אז זרקתי לו את המלוואח מהחלון

ועכשיו לסיפורים שלכם...

 

[גילוש6]

הו, הייתי אומרת מקרה מפדח

היינו בטיול המון מבוגרים וגם ילדים וקטע קצרצר מהמסלול לא עשיתי ואמרתי עכשיו שכל הילדים לא נמצאים אני אקנה לי את הארטיק הכי טעים והתענג עליו. קראתי לזה "פתיחת עונת הארטיקים". קניתי טילון ישבתי אכלתי לי בפארק ונתענגתי עליו. רק למחרת כשראיתי מישהו עם טילון בבריכה קלטתי שאכלתי גלוטן. (אני לא סובלת מתופעות של הצליאק).

 

[תניניה]

אצלנו זה נקיפות מצפון של הצד הגברי

הבחור שלי כל פעם שאני קונה משהו לא נטול.. הוא ישר בריגשי של מסכן "כן כן... תאכלי לך ואני מסכן אשב בצד ואסתכל "

 

[פני בובה]

אני לא מצאתי שום דבר מצחיק במצב

בינתיים היו בעיקר רגעי תיסכול, ומה שעברת עם החבר שלך ממחיש עד כמה קל לנו להיקלע למצבים מתסכלים בחיי היום יום (אם כי זה ממש מגניב מה שעשית, קבלי ח"ח!). למשל בארוחות משפחתיות - איך מסבירים לדודות (בדגש על הפולניות) למה אני לא אוכלת את הבישולים שלהם, ולכי תסבירי להם שזה לא קשקוש של דיאטה אלא משהו אמיתי (לפעמים כבר התחשק לי לתת להם מכות מרוב שהן נפלו עלי עם "תפסיקי עם השטויות שלך, לא תשמיני מזה!"). ומילא משפחה, יש לי דודות שמבחינתי שיעלבו עד מחר, אבל מה עושים עם חברים? כבר היו כאלו שהתלוננו ש"לא כיף לארח אותך, כי את לא אוכלת כלום (סליחה באמת), וגם כשיוצאים זה בעיה, ומתישהו נמאס להסביר כל פעם מחדש שאני לא יכולה לאכול את זה ואת זה (כי כמובן שאף אחד לא זוכר את מליון הפעמים הקודמות שהסברתי את זה). והכי גרוע - להסביר את זה לאמא של החבר, שמגישה כל פעם עוגיות שהיא אפתה, שאני בטוחה שהן מדהימות אבל מה אני צריכה את התופעות לוואי כשאני מתארחת אצלם? ואם מסבירים, אז היא מתחילה לשבור את הראש במה להציע לי במקום... מצחיק זה ממש לא.

 

[Liyah]

../images/Emo24.gif

הלוואי שהייתי יכולה לעזור במשהו, כמו שאת עוזרת לי...

 

[כלה להשגה]

נצ"לש

היום בערב יש לי חינה מרוקאית (בת דודה שלי, בת של אחות של אימא מתחתנת ביום ה' ) כל הצד של בעלה של אחות של אימא שלי מרוקאי והם אחראים על האוכל. אני מאובחנת קצת יותר משנה כצלאקתית. כמובן שהאוכל שם יהיה מלא בצק וטעים אני לא חושבת שלרגע הם יכינו אוכל מיוחד עבורי?מה לעשות?לראות את כולם אוכלים ואני אתקע עם ירקות (תחי הדיאטה?)ופרצוף עצוב בגלל הרחמים העצמיים?להביא אוכל שלי כמו ופלים נטולי גלוטן ועוגיות שאוכל לנשנש?

 

[תניניה]

כלה להשגה

אתלנו הצל תמיד לוקח משהו איתו בכדי שיאכל עם כולם ולא את הלב ובמישפוחה כבר כולם יודעים שמתי שיש יומולדת למישהו יש לצל עוגה פרטית

 

[כלה להשגה]

אז אני כבר אחרי החינה

ראשית

המון מזל טוב לקראת החתונה המתקרבת בצעדי ענק

לגבי אתמול- בסוף לא הבאתי לי שום דבר (פרח לי מהראש) ולגבי המשפחה- זה לא אנשים שמכירים אותי, זה לא הצד שקרוב אלי(הצד של בעלה של אחות של אימא שלי, משפחה של דוד שלי) אז לא ציפיתי שתהיה הערכות בהתאם בסוף לא אכלתי כלום בחינה(אני נורא בעיתית באוכל) באתי הביתה והכנתי לי טוסט אולי ליום חמישי לחתונה לשדה בוקר אני אקח איתי נשנושים

 

[adamfbs]

לפחות אנחנו נשאר רזים וחסונים

בתחילת הדרך היו לי המון פאשלות, אחת מהן זכורה לי כגדולה מכולן: הלכתי עם שתי ידידות לגלידריה, הן לקחו את הגלידה שלהן ואני את שלי, ידידה אחת מן השתיים ידעה שיש לי צאליאק והבינה כבר את טיב המחלה. מתוך בלבול או שכרון חושים - לקחתי גלידה לא בכוס, אלא בטילון, אותה ידידה (לאחר שקניתי את הגלידה) - אמרה לי (לא שמעתי בברור והתעלמתי) זה לא עם גלוטן? ואני כמו איזה גרוזיני אכלתי לי חצי גלידה בתוך טילון ורק אחרי 15 דקות נפל לי האסימון וכמובן שלא איחרה אותה אמרה ידועה: "אמרתי לך".

 

[סביוני]

לא נעים אבל...

חברה אחת כל כך כעסה אלי (שבועות מספר לפני האבחון) שאני תמיד מעשיר את חייה בקולות נפיחה קטלניים מסוג פרוייקה, טרומפלדור, שוששששש ויוסופים בעלי אפקטים גופריתניים המעידים על תהופוכותי הגסטרואינטסטינליות האקטואליות... זה ממש היה מביך. לגבי חוסר הרגישות של המשפחה והחברים: אני תמיד נתקל בזה. למרות שהמון כרוך בהסברה חוזרת ונשנית (בל נשכח שגם לנו לקח זמן להיות אורייני צליאק) מגיע איזה זמן, נניח שנה שנתיים, שאם גם אז עדיין תוקעים לי דברים עם גלוטן מול העיניים בארוחות משפחתיות עם קערת אורז מגעיל, ("שיהיה לי משהו לאכול") - אז אני פשוט קם ועוזב. אני לא דורש שכולם ידעו הכל פיקס ויכינו ארוחה שלמה ללא גלוטן, כמו אמא שלי או כמו חברות טובות שלי, אבל יש גבול כמה אפשר להסביר. במצב כזה זה גובל בחוסר תשומת לב, אדישות שאיננה במקומה. התגובה שלך לגבי המלאווח אדירה!!!! שיחקת אותה!

 

[נושיתי האחת]

אלפקה, הסיפור ממש מצחיק. את

עדיין צעירה, אבל אנא השתדלי שתמיד יהיה לך אוכל בבית אחרת המקרה יחזור על עצמו.

קחי בחשבון שאני מדברת מנקודת מבט של אמא.