משהו קטן ופשוט שכזה מאתמול

משהו קטן ופשוט שכזה מאתמול

הדבר הכי איום שעשיתי היום
הוא שכיוונתי בטעות את המזגן על חום
המאורע הכי משפיל שחוויתי השבוע
הוא ששכחתי מה זה משהו שכולם צחקו שהוא ידוע
הכישלון הכי צורב שנחלתי החודש
הוא שלא הצלחתי למצוא חרוזים לשירים שלי
הדבר הכי מזעזע שראיתי השנה
הוא חתול שרוצח יונה

אז כשאני יושב ונזכר במה שקרה
באירופה של לפני 75 שנה
אני נחנק מבפנים
איך אפשר לחיות חיים
שבכל יום, בכל שעה, בכל דקה בהם סובלים
יותר ממה שסובל אדם רגיל
בחיים שלמים
 
נייס

אני אוהב את הפשוט של השיר והשפה הברורה. בסוף המסר מועבר וקולע למטרה...
 
תודה


 

Maldini Girl

New member
המילה היא באמת נחמד.

אהבתי את ה"בית" הראשון. אני לא יודעת למה, משהו בפשטות ובישירות שלו היה לי נחמד.
הבית השני לכשעצמו נחמד ונכון ויפה, אבל בעייני החיבור של שני הבתים הוא לא מוצלח, ולא כי זה כתוב לא טוב, אלא כי זה נותן תחושה קצת רדודה ונדושה.

בסה"כ יש פה כמה דברים שכן אהבתי.
שדיברת על החרוזים בשירים- והשורה הזאת באמת לא הייתה חרוזה.
אז זה מאד נחמד, אולי דרוש פה איזשהו ליטוש קל שיהפוך את זה לקצת יותר מעמיק. ואולי זה לא הייתה הכוונה שלך.
 


רוב השירים שלי פשוטים, פשוט מחוסר יכולת שמלווה בחוסר חשק לכתוב דברים מסובכים במילים גבוהות, אז אני משתדל לכתוב על דברים קלילים. הפעם עברתי באמצע מדבר קליל לדבר כבד יותר ואולי כאן טמונה הבעיה וכאן כן היה מתאים גם מעבר לשפה קצת יותר גבוהה שתוסיף עומק- אבל מבחינת בקיאות בעברית נטו, אני עוד לא ברמה הזאת.
 
מזל שלא עברת

אם היית עובר, היית מפיל את השיר הזה מדרגתו הייחודית, לבור מלא שירי שואה שכוחים. השיר טוב בפשטותו הבלתי מתחסדת, כמו שהוא.
 
שינויון

אבל מה זה משנה
מה זה חשוב
אם כשהם עולים על הבמה
נמרח לי חיוך על הפנים
כי זה קל יותר לשמוח על כך שיש מי שמצליח לעשות לי את זה
מאשר לבכות על כמה נכשלים
 
ה

שוואיה שוואיה
פרה פרה
הכול נזרק לתוך פח אשפה
אין רעיון
ואין תקווה

הכול קיים
הכול מזמן כבר הומצא
הכול נאמר, הכול נכתב, הכול נחשב
כולל מה שאני אומר עכשיו

אז איך זה שאתמול בכל זאת הצלחתי
איך זה שמצאתי
חור שאפשר לסתום
למה אני לא מוצא אחד היום?

אין שנייה של השראה פתאומית
גם לא דקה של התגלות אלוהית
אין סיבה לקפוץ
בהתלהבות כזאת

שבועות עד שעולה עוד שורה
חודשים תקוע במגירה
לא ממש מדוייק
ולא מספיק חזק

אז איך זה שפתאום בכל זאת החלטתי
שאחרי הכול מצאתי
עוד פתח לאטום
הנה, מצאתי לי אחד כזה היום
שצץ משום מקום

פרה פרה
 
נכ

זמרת עומדת מול מיקרופון
היא לוחשת וכואבת וודאי מרגישה המון
יש לה מחנק כזה בקול
היא מדברת על הכול
אבל לא אומרת כלום
והקהל חצי מזיל דמעה חצי נרדם
זה די ברור שהאישה הזאת צוחקת כל הזמן

אז היד על הלב, העין סגורה
והמצח מתקמט
הרי זה קל יותר לגרום לאנשים לבכות
מאשר לשמוח באמת

זמר עומד מול מיקרופון
הוא משתגע וצורח וקצת שוכח את הטון
יש לו צרידות כזאת בקול
הוא מרגיש ממש גדול
כשהוא שר על דברים גדולים
והקהל חצי קופץ חצי סותם אוזניים
זה די ברור שהבחור הזה חוגג לו כבר שנתיים

אז עם יד באוויר, דופק מהיר, וגרון צורב
הוא ירוויח את הכסף ביושר
הרי זה קל הרבה יותר להרשים מתוך כאב
מאשר מתוך אושר

אבל מה זה משנה
מה זה חשוב
אם כשהם עולים על הבמה
נמרח לי חיוך על הפנים
כי קל יותר לשמוח על כך שיש מי שמצליח לעשות לי את זה
מאשר לבכות על כמה נכשלים
 
למעלה