אצלנו לא עובר( בן 3.9)
אך לא מפריע לאיש. זה מספק צורך אחר, זה מרגיע, מווסת, מנחם. למה זה כה משגע אותך? מציעה לעבוד על עצמך לראות מה זה נותן לבנך, ולהפסיק להשתגע מזה. למשל, מניחה שלא במקרה מופיע עם זרים. אולי מלחיץ אותו המגע איתם, אולי הוא לא מעוניין שיבינו אותו, לעומת הקרובים אליו שהוא רוצה בהבנתם. האמת שבמקרה של בני זה בעיקר עם עצמו, הוא לא משתמש בזה כאמצעי תקשורת עם אחרים אלא עם עצמו. אני מכבדת את זה, זו שפה פנימית שלו. כשזה מתקרב לצרחות אני לפעמים מעירה (בעיקר בלילה כשאחיו ישן לידו, לעתים במצבים חברתיים אחרים בהם לא מתאים שיצרח), ואומרת לו שידבר בשקט, והוא עובר לג'ברש בלחישות... בעיני זה מאוד יצירתי, היכולת לדבר בשפה פנימית. אצלנו יש לשפה שלו מנגינה, הברות מועדפות, אינטונציות, כמו שכתבת - זה עושר שלם שיש לו בפנים ולא מוגבל לתווים של המלים, המשמעויות, כל מה שנמצא בשפה אמיתית חסר, אך גם דברים רבים שלא נמצאים בשפה אמיתית כמו קצב, משקל, מוסיקה, צליל - כל זה נמצא בשפת הג'יבריש הזו. והניתוק ממשמעיות מילוליות הופך את זה לחוויה מלאה. אני מציעה לך לשבת עם עצמך כמה דקות ולג'ברש בלי משמעות. תראי כמה זה נעים, מרגיע, מדיטטיבי.