דנבר- שיקאגו:
הרבע הרביעי של יוקיץ' הוא מסוג המקרים שקשה לי להוציא אותו מדיון ה-MVP אפילו שהמאזן הקבוצתי קצת פחות טוב מהצפוי. היה אגרסיבי כל הרבע, בלתי עציר בפוסט, הגיע לעומק הצבע בכל פוזשן תוך שמירה על הדריבל (הוא הסנטר עם הכדרור הטוב בליגה) ומשם סיים עם היד הרכה שלו או שסיפק מסירות למבטים פנויים. 17 נקודות היו לו ברבע לסיכום של משחק מפלצתי (39-14-9) ודנבר ניצחה בשיניים. כקבוצה הם לא נמצאים איפה שהיו רוצים להיות.
ברוקלין- ספרס:
הנטס חוזרים לנצח אחרי שנקטע רצף 8 הניצחונות שלהם. מבקרים את ההגנה שלהם אבל אני סך הכל מתרשם לחיוב, הם קבוצת הגנה לא רעה וכזכור חסרים את דוראנט שיחזק אותם בצד הזה. לקיירי יש מוניטין של שחקן קלאץ' ובצדק, אבל גם יש משחקים שהוא יכול לפגוע בקבוצה עם בחירת זריקות לא טובה כפי שקרה הפעם. או שמדובר בזריקות קשות, או בזריקות מוקדם מדי בשעון, או גם וגם. ברוקלין החזיקה בכדור מריב' התקפה עם הבדל של שנייה אחת בין השעונים, במקום להכריח את הספרס לעשות עבירה (או להפסיד) הוא הלך לסל והגיע למבט טוב מאוד אבל איכשהו החטיא, לספרס נשאר זמן לצאת קדימה ולקלוע סל שכפה הארכה.
בהארכה רמת ביצוע גבוהה של הנטס הכריעה לטובתם את המשחק, הפיק אנד רול של הארדן וברוס בואן מגיע לרמת תיאום נהדרת והאחרון קלע הרבה זריקות מטווח פלואטר. הוא ממש בעונת פריצה.
הארדן במשחק על סף המושלם עם 30 נקודות, 14 ריבאונדים, 15 אסיסטים ו-0 איבודים. הוא לא באמת יכול לזכות העונה ב-MVP אחרי הסיפור ביוסטון אבל היכולת הנוכחית שלו היא בלבל הזה. ברוקלין נראית הרבה יותר טוב ממה שהייתי מצפה בלי קווין דוראנט.
פילדלפיה- אינדיאנה:
התוצאה הסופית קצת מטשטשת את העובדה שהיה כאן בלואאוט. אינדיאנה בתקופה רעה עם הפסד תשיעי מ-12 האחרונים כאשר 3 הניצחונות היחידים על קבוצות תחתית. הסיקסרס גמרו את המשחק בשלושה רבעים סביב יכולת נהדרת של אמביד ושייק מילטון שקלע 26 מהספסל.
פורטלנד- שארלוט:
הבלייזרס קטעו רצף הפסדים דרך שיא פרנצ'ייז של 24 שלשות. שמנמלו במשחק וינטאג' קלע 29 מהספסל והוסיף 5 חטיפות ועוד כמה דפלקשנס, גם קובינגטון קצת יישר למעלה את האחוזים שלו העונה. ממש כיף לצפות בלאמלו בול, הוא בשלב יותר מתקדם מהציפיות שהיו סביבו גם בתחום הקליעה וגם בתחום החדירות לסל. קלע 30 נקודות, ממה שראיתי זה היה בשטף המשחק, הוא מאוד טבעי על המגרש.
הרבע הרביעי של יוקיץ' הוא מסוג המקרים שקשה לי להוציא אותו מדיון ה-MVP אפילו שהמאזן הקבוצתי קצת פחות טוב מהצפוי. היה אגרסיבי כל הרבע, בלתי עציר בפוסט, הגיע לעומק הצבע בכל פוזשן תוך שמירה על הדריבל (הוא הסנטר עם הכדרור הטוב בליגה) ומשם סיים עם היד הרכה שלו או שסיפק מסירות למבטים פנויים. 17 נקודות היו לו ברבע לסיכום של משחק מפלצתי (39-14-9) ודנבר ניצחה בשיניים. כקבוצה הם לא נמצאים איפה שהיו רוצים להיות.
ברוקלין- ספרס:
הנטס חוזרים לנצח אחרי שנקטע רצף 8 הניצחונות שלהם. מבקרים את ההגנה שלהם אבל אני סך הכל מתרשם לחיוב, הם קבוצת הגנה לא רעה וכזכור חסרים את דוראנט שיחזק אותם בצד הזה. לקיירי יש מוניטין של שחקן קלאץ' ובצדק, אבל גם יש משחקים שהוא יכול לפגוע בקבוצה עם בחירת זריקות לא טובה כפי שקרה הפעם. או שמדובר בזריקות קשות, או בזריקות מוקדם מדי בשעון, או גם וגם. ברוקלין החזיקה בכדור מריב' התקפה עם הבדל של שנייה אחת בין השעונים, במקום להכריח את הספרס לעשות עבירה (או להפסיד) הוא הלך לסל והגיע למבט טוב מאוד אבל איכשהו החטיא, לספרס נשאר זמן לצאת קדימה ולקלוע סל שכפה הארכה.
בהארכה רמת ביצוע גבוהה של הנטס הכריעה לטובתם את המשחק, הפיק אנד רול של הארדן וברוס בואן מגיע לרמת תיאום נהדרת והאחרון קלע הרבה זריקות מטווח פלואטר. הוא ממש בעונת פריצה.
הארדן במשחק על סף המושלם עם 30 נקודות, 14 ריבאונדים, 15 אסיסטים ו-0 איבודים. הוא לא באמת יכול לזכות העונה ב-MVP אחרי הסיפור ביוסטון אבל היכולת הנוכחית שלו היא בלבל הזה. ברוקלין נראית הרבה יותר טוב ממה שהייתי מצפה בלי קווין דוראנט.
פילדלפיה- אינדיאנה:
התוצאה הסופית קצת מטשטשת את העובדה שהיה כאן בלואאוט. אינדיאנה בתקופה רעה עם הפסד תשיעי מ-12 האחרונים כאשר 3 הניצחונות היחידים על קבוצות תחתית. הסיקסרס גמרו את המשחק בשלושה רבעים סביב יכולת נהדרת של אמביד ושייק מילטון שקלע 26 מהספסל.
פורטלנד- שארלוט:
הבלייזרס קטעו רצף הפסדים דרך שיא פרנצ'ייז של 24 שלשות. שמנמלו במשחק וינטאג' קלע 29 מהספסל והוסיף 5 חטיפות ועוד כמה דפלקשנס, גם קובינגטון קצת יישר למעלה את האחוזים שלו העונה. ממש כיף לצפות בלאמלו בול, הוא בשלב יותר מתקדם מהציפיות שהיו סביבו גם בתחום הקליעה וגם בתחום החדירות לסל. קלע 30 נקודות, ממה שראיתי זה היה בשטף המשחק, הוא מאוד טבעי על המגרש.