סכמ"ש
- פותח הנושא giri
- פורסם בתאריך
מיציתי את מזג האויר הזה
חצי חודש עבדתי בקושי...
את השיעורים של היום בטלנו כבר אתמול. כי אמרו סוער...
איזה סערה ואיזה בטיח.
סתם בזבזנו 7 שעות שיכתי לעבוד.
אוף.
מעבר לזה. הסוס שלי משיר פרווה כאילו כבר הגענו לאוגוסט. והוא גדל הרבה הרבה פרווה. אז כל הברשה לוקחת שעות, זה לפחות מחמם
חצי חודש עבדתי בקושי...
את השיעורים של היום בטלנו כבר אתמול. כי אמרו סוער...
איזה סערה ואיזה בטיח.
סתם בזבזנו 7 שעות שיכתי לעבוד.
אוף.
מעבר לזה. הסוס שלי משיר פרווה כאילו כבר הגענו לאוגוסט. והוא גדל הרבה הרבה פרווה. אז כל הברשה לוקחת שעות, זה לפחות מחמם
בהצלחה בתחרות
השבוע שלי, כלל מעט מאוד סוסים והרבה מאוד חיות עם עודף אנרגיה.
בגלל כל מיני אילוצים בעבודה, לא יצא לי להיות בחווה כמעט במהלך השבוע. רק הספקתי לעבור בבקרים לתת ליטוף לסוסים במסגרת הטיול עם הכלבים.
שבוע שעבר הכלבים שלי ברחו פעמיים בזמן הגשמים. מכיוון שבובדילן הוא סוג של כישלון אבולוציוני, הפרווה שלו לא מחממת כשהיא רטובה. אז הוא חלה והיה חשש לדלקת ריאות. ככה הוא זכה לאנטיביוטיקה + קובן עמיד למים. הוא מבסוט מהקובן שלו ולא מרשה לכלבים האחרים להוריד לו אותו.
עכשיו לו ולדילן יש קובנים תואמים.
במהלך השבוע שיחררו אצלנו את הסוסים כשהיה אפשר. ברוב הימים, זה לא התאפשר. בימים שהיה אמור להיות סוער, היה אצלנו מאוד סוער. בימים שלא היה אמור להיות סוער, ירד גשם קל ללא הפסקה כמעט. מה שלא נתן זמן למגרשים להתייבש, או להגיע למצב סביר כלשהו.
היום הצלחתי בכמה רגעים של שמש, להוליך את הסוסים שלי. דאנס ודו, היו קצת נמרצים (אבל לא יותר מידי). הבעיה היתה שחאליסי (הכלבה החדשה), סבלה בעצמה מעודף אנרגיות וקפצה בכל השלוליות ובתוך השיחים. זה עבר בשלום, כי הם כבר ראו הכל, אבל כן גרם להם להיבהל מעט במקום.
לעומתם דילן הסייחה, לא ראתה הכל. אז היא קצת ביקבקה וקפצה כשחאליסי עברה לידה בריצה פראית. לזכותה יאמר שהיא נבהלת מאוד בנימוס. גם כשהיא ביקבקה בלי הפסקה, לא הרגשתי שום מתח בחבל, כי היא נישארה לידי באותו מרחק מנומס.
וסתם עידכון לגבי הסוסה שקופצת על שתיים - הבעלים הסכימה שנוריד את כמות התערובת (!). זה כבר עוזר לפתור את הבעיה. היא כבר פחות קופצת על שתיים ונושכת. השלב הבא, זה לעבוד איתה על נימוסים.
השבוע שלי, כלל מעט מאוד סוסים והרבה מאוד חיות עם עודף אנרגיה.
בגלל כל מיני אילוצים בעבודה, לא יצא לי להיות בחווה כמעט במהלך השבוע. רק הספקתי לעבור בבקרים לתת ליטוף לסוסים במסגרת הטיול עם הכלבים.
שבוע שעבר הכלבים שלי ברחו פעמיים בזמן הגשמים. מכיוון שבובדילן הוא סוג של כישלון אבולוציוני, הפרווה שלו לא מחממת כשהיא רטובה. אז הוא חלה והיה חשש לדלקת ריאות. ככה הוא זכה לאנטיביוטיקה + קובן עמיד למים. הוא מבסוט מהקובן שלו ולא מרשה לכלבים האחרים להוריד לו אותו.
עכשיו לו ולדילן יש קובנים תואמים.
במהלך השבוע שיחררו אצלנו את הסוסים כשהיה אפשר. ברוב הימים, זה לא התאפשר. בימים שהיה אמור להיות סוער, היה אצלנו מאוד סוער. בימים שלא היה אמור להיות סוער, ירד גשם קל ללא הפסקה כמעט. מה שלא נתן זמן למגרשים להתייבש, או להגיע למצב סביר כלשהו.
היום הצלחתי בכמה רגעים של שמש, להוליך את הסוסים שלי. דאנס ודו, היו קצת נמרצים (אבל לא יותר מידי). הבעיה היתה שחאליסי (הכלבה החדשה), סבלה בעצמה מעודף אנרגיות וקפצה בכל השלוליות ובתוך השיחים. זה עבר בשלום, כי הם כבר ראו הכל, אבל כן גרם להם להיבהל מעט במקום.
לעומתם דילן הסייחה, לא ראתה הכל. אז היא קצת ביקבקה וקפצה כשחאליסי עברה לידה בריצה פראית. לזכותה יאמר שהיא נבהלת מאוד בנימוס. גם כשהיא ביקבקה בלי הפסקה, לא הרגשתי שום מתח בחבל, כי היא נישארה לידי באותו מרחק מנומס.
וסתם עידכון לגבי הסוסה שקופצת על שתיים - הבעלים הסכימה שנוריד את כמות התערובת (!). זה כבר עוזר לפתור את הבעיה. היא כבר פחות קופצת על שתיים ונושכת. השלב הבא, זה לעבוד איתה על נימוסים.
איזה סופ"ש!
אני עוד צריכה לעכל כדי לספר עליו
אבל בקצרה, היה ממש מגניב וממש כיף.
עופר אמר וצדק שכל יום נוסף של תחרות מסבך ומעמיס באופן משמעותי. היתה קצת תחושה של קמפינג במתחם, עם כל ההתארגנות במסדרונות ועם סחיבת הציוד מפה ולשם כל יום. אחד הדברים שהיו ממש טובים הוא שהיינו יחד עם האבלסים, שהם משפחה מדהימה ומאד רגילים לתחרויות האלה. הם הכירו את כל השטיקים להתארגנות, עזרו לנו בטיפים וברעיונות, וגם בגלל איך שהלו"ז שלהם הסתדר הם טיפלו בהאכלות בוקר וזו היתה הקלה אמיתית.
המתקן (באופן לא מפתיע) מאורגן ומתוקתק בצורה מופתית. הכל, החל מהארגון של התאים, דרך זירת החימום, המסדרונות, הזירה עצמה, כל התפעול - ממש עובד כמו שעון. ומצד אחד כולם מאד יעילים ורציניים, מצד שני הם גם ידידותיים מאד, חייכניים ומקבלים בהבנה את ההתרגשות של המתחרים. התחרות הזו היא בעצם כמו תחרות חובבים שמאורחת על ידי ספרוס, שהוא בעקרון מתקן מקצועי; מבחינתם לארח תחרויות בגבהים נמוכים יותר זה סוג של עידוד לספורט, ומאד מרגישים את זה בגישה של העובדים שם. אפילו המשגיחה של מגרש החימום, אשה מבוגרת חמורת סבר שתפקידה העיקרי להשליט סדר (ואימה) במגרש, הגיבה בחמימות להתלהבות שלי ושאלה אותי איך הלך לי במקצים (יותר מפעם).
התחרות עצמה היתה מאד פשוטה ביחס לתרגילים שאנחנו עובדים עליהם בבית, מה שהיה מצויין, כי גם ככה מלחיץ לזכור את המסלול (שהיה שונה לחלוטין ממקצה למקצה) ולהיות בסיטואציה הזו, כשהסוס בן ה - 19 שלך מחליט להתנהג כמו בן 5.
ואפרופו סוס בן 19... כמה הערות קיבלתי. "זה צ'ואי צ'ואי?" "לא יאומן! הוא לא הזדקן ביום!" "את יודעת על איזה סוס מצויין את רוכבת?" "יו! צ'ואי!" וכו'. ממש סוס סלבריטי
ואני חייבת להגיד שהוא היה נהדר בתחרות הזו, והציל את התחת שלי יותר מפעם אחת, ואי אפשר היה לנחש בחיים בן כמה הוא
. פשוט סוס מדהים. מקווה שנצליח לשמור אותו ולהנות ממנו לעוד כמה שיותר זמן.
ועוד אחת קטנה לסיום - מאחר וספרוס הוא מתקן בינלאומי והם משתמשים באותו טופס הרשמה סטנדרטי לתחרויות, אחד הסעיפים היה "לאום" (Nationality). בלי לחשוב מילאתי "ישראל" כמו שאני ממלאת בשדה התעופה... לראות את השם שלי שם עם הדגל שלנו, לשמוע את הקריין המופתע מציין "Giri Berenstein on Ever Ben Rom from Israel" - זה היה מגניב לגמרי, לא ממש משהו שצפיתי, ומרגש. זה לא שאני מייצגת את ישראל בדיוק (או בכלל), אבל זה עדיין היה נעים.
אני עוד צריכה לעכל כדי לספר עליו
אבל בקצרה, היה ממש מגניב וממש כיף.
עופר אמר וצדק שכל יום נוסף של תחרות מסבך ומעמיס באופן משמעותי. היתה קצת תחושה של קמפינג במתחם, עם כל ההתארגנות במסדרונות ועם סחיבת הציוד מפה ולשם כל יום. אחד הדברים שהיו ממש טובים הוא שהיינו יחד עם האבלסים, שהם משפחה מדהימה ומאד רגילים לתחרויות האלה. הם הכירו את כל השטיקים להתארגנות, עזרו לנו בטיפים וברעיונות, וגם בגלל איך שהלו"ז שלהם הסתדר הם טיפלו בהאכלות בוקר וזו היתה הקלה אמיתית.
המתקן (באופן לא מפתיע) מאורגן ומתוקתק בצורה מופתית. הכל, החל מהארגון של התאים, דרך זירת החימום, המסדרונות, הזירה עצמה, כל התפעול - ממש עובד כמו שעון. ומצד אחד כולם מאד יעילים ורציניים, מצד שני הם גם ידידותיים מאד, חייכניים ומקבלים בהבנה את ההתרגשות של המתחרים. התחרות הזו היא בעצם כמו תחרות חובבים שמאורחת על ידי ספרוס, שהוא בעקרון מתקן מקצועי; מבחינתם לארח תחרויות בגבהים נמוכים יותר זה סוג של עידוד לספורט, ומאד מרגישים את זה בגישה של העובדים שם. אפילו המשגיחה של מגרש החימום, אשה מבוגרת חמורת סבר שתפקידה העיקרי להשליט סדר (ואימה) במגרש, הגיבה בחמימות להתלהבות שלי ושאלה אותי איך הלך לי במקצים (יותר מפעם).
התחרות עצמה היתה מאד פשוטה ביחס לתרגילים שאנחנו עובדים עליהם בבית, מה שהיה מצויין, כי גם ככה מלחיץ לזכור את המסלול (שהיה שונה לחלוטין ממקצה למקצה) ולהיות בסיטואציה הזו, כשהסוס בן ה - 19 שלך מחליט להתנהג כמו בן 5.
ואפרופו סוס בן 19... כמה הערות קיבלתי. "זה צ'ואי צ'ואי?" "לא יאומן! הוא לא הזדקן ביום!" "את יודעת על איזה סוס מצויין את רוכבת?" "יו! צ'ואי!" וכו'. ממש סוס סלבריטי
ועוד אחת קטנה לסיום - מאחר וספרוס הוא מתקן בינלאומי והם משתמשים באותו טופס הרשמה סטנדרטי לתחרויות, אחד הסעיפים היה "לאום" (Nationality). בלי לחשוב מילאתי "ישראל" כמו שאני ממלאת בשדה התעופה... לראות את השם שלי שם עם הדגל שלנו, לשמוע את הקריין המופתע מציין "Giri Berenstein on Ever Ben Rom from Israel" - זה היה מגניב לגמרי, לא ממש משהו שצפיתי, ומרגש. זה לא שאני מייצגת את ישראל בדיוק (או בכלל), אבל זה עדיין היה נעים.
JuSt A d i
New member
למסגר ולהגדיל ולשמור למזכרת
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.