אצלי בסימן סטרס
הדבר הכי טוב שאני יכולה לדווח עליו הוא שאני יוצאת לעוד תחרות בסופ"ש הקרוב. זה הולך להגמר בהרבה יותר כסף משתכננתי - רציתי לצאת ליום אחד, אבל יש בעיה עם ההובלה ובסוף זה היה לצאת לכל התחרות (שלושה ימים) או לא לצאת בכלל, ואחרי התלבטות החלטתי לצאת כי אני לא בטוחה שתהיה עוד תחרות בתקציב שלי העונה. אחרי שאני יוצאת אליה זה כבר הרבה יותר בטוח... היא תשתה לי הרבה מאד כסף.
 
בעבודה יש הרבה לחץ וחוסר ודאות. שוב פיטרו כמה אנשים, שוב רה-ארגון, והאווירה זוועה. הפרוייקט שאני עובדת עליו במקום טוב יותר אבל עדיין התחושה הכללית היא של דחיפות ולחץ וממש לא נעים. וכשאני בבית והולכת לחווה, שהיא איפשהו המקום שאני בורחת אליו... אז בחווה עכשיו לא משהו גם.
ביוני המאמנת שלי, שהיתה חצי בעלים של החווה, השתלטה על החווה והקבוצה השניה עזבה. היו המון שינויים כתוצאה מכך, חלקם טובים יותר וחלקם פחות. בשורה התחתונה כרגע אנחנו מקבלים שירות פחות טוב ומשלמים יותר. הכל ארוז תחת אצטלה של חברתיות... אבל המאמנת שלי לא שכרה אנשי צוות להחליף את אלה שעזבו, ונראה לה הגיוני להניח שהרוכבים בחווה יעשו כמות מטורפת של עבודות חווה בשבילה, בלי לפצות על כך בשום צורה. וזה מתחיל מעבודות צביעה, נקיונות, תיקוני מבנים, שיפוצים, ומסתיים בעבודות היומיומיות של הוצאת הסוסים וההאכלות. בנוסף, העבודות היומיומיות הפכו לברדק לא ברור. הסוסים מחליפים גדרות בצורה לא צפויה. ההאכלות לא מסודרות. איך אף סוס עוד לא חטף קוליק - נשגב מבינתי. השיעורים לא מתואמים בצורה מסודרת. אתה מתאם שיעור לאיזה יום ופתאום מסתבר שהיא לא נמצאת כי היא נוסעת לקנות טרקטור (באותו בוקר מסתבר! כשאתה מסמס לה לוודא את השעה!). וכל הזמן ברבורים על כמה החציר יקר וכמה העבודה קשה ובסוף כולנו משלמים תוספת חציר עד להודעה חדשה בנוסף לעליית מחיר הפנסיון. וערימות של חוקים חדשים - חלקם, עם כל הרצון הטוב, כבר ממש מתקטננים. למשל ראשיות בחדר האוכפים צריכות להיות מגולגלות בתוך החוטמית/גרונית והמושכות מקופלות לשניים כדי "שיהיה מסודר". שזה סבבה, אבל לא ברמה שסביר שתקבל שטיפה אם תלית את הראשיה המסודרת שלך בלי לסגור את החוטמית. דחילק.
בקיצור... די מעצבן.
ומצד אחד היא מקבלת בהבנה את הלו"ז הבעייתי שלי, מצד שני היא לא עושה בעצם כלום כדי להתגמש אליו, אז מה ההבנה הזו שווה בעצם? זה בדיוק אותו דבר כמו בחווה עם לו"ז קשיח, פשוט בלי הלו"ז. החמצתי שיעורים כי היא הזיזה אותם לימים שבהם לא היה לי הסוס (אלא לשותפה) והיא לא מאפשרת להשלים אותם עם הלו"ז המטורף שלה. היא חצי מהזמן מסתובבת בתחרויות כי זו העונה ומבטלת שיעורים.
ואם כל זה לא מספיק... השותפה שלי עוזבת בספט' כי היא מתחילה אוניברסיטה (רחוקה). אני עוד לא יודעת מי יחליף אותה ומתי... אבל! בינתיים, אחרי שהיא לקחה את הסוס לכמעט שבועיים בסוף יוני לתחרות, היא עכשיו רוצה לצאת לעוד תחרות של חמישה ימים, מה שדורס ארבעה ימים שאני אמורה לרכב בהם, בלי שאפילו נשאר מספיק זמן עד סוף החודש בשביל לתאם את זה. הפעם כבר הייתי פחות גמישה והודעתי לה שיש לה את הלו"ז והיא מוזמנת להציע איך היא יוצאת לחלק מהתחרות הזו ומפצה אותי על הימים. כי די כבר. אני מבינה שבשבילה זו הזדמנות אחרונה לפני הקולג' ומי יודע אם היא תחזור לרכב, אבל אם מישהו אחר יתחיל בספט' (והסוס כבר מפורסם לפנסיון) אותו אדם לא יחזיר לי את הרכיבות שהפסדתי בגללה, שבמהלך יוני-אוגוסט הצטברו ללא מעט. אז מספיק כבר.
איזו הוצאת קיטור!