החיים זה דבר מורכב. אתה בונה לעצמך תסריט בהתאם לציפיות שלמדת לקוות או לחיות לפיהן לפי מה שאתה חווה בתקשורת, מסיפורי אנשים שסביבך, מסרטים, ספרים, שירים. אבל המציאות היא ייחודית לך, ולא מתחשבת במה שחשבת או קיווית או ראית לנכון לקבל עליך כהנחות מוצא "נורמטיביות".
אז אתה מתאהב, ונישא, ועושה ילדים. ופתאום משעמם בעבודה, ושגרה בנישואין, והילדים עוזבים את הבית ואתה נשאר עם עבודה מתישה ושגרתית וחוסר שמחה אמתית בשום דבר שאתה עושה. ואז גם פתאום האהבה משתנה, והזוגיות, ואחרי 20 שנה של לעשות סקס עם אותה אישה, אחרי שראית אותה מורידה שערות ברגליים, והיא הריחה את הנפיחות שלך, ואתם רבים שוב ושוב על למה לא ניקית את הכלים או למה את לא אוספת את השערות הארוכות שמתאספות בתחתית המקלחת החיים פתאום שממה. ריקנות. אין התלהבות, אין שמחה, אין התרגשות וסקרנות ואתגר והדם קצת שוקע בוורידים בעייפות משלו ולא מתחמם בקלות. מקסימום בטמפרטורת החדר.
ואחרי 20 וכמה שנים ביחד אתה עם "שותפה לבית" שעושים דברים ביחד ומארגנים מסדרים ודואגים לבית וזה לזה. ויש חיוכים, ויש הצגות וסרטים וטלוויזיה וללכת למקומות ביחד. אבל אין אפילו נשיקה. רק על הלחי. ופעם בחודש-חודשיים סקס מכני צפוי ושבו הכול תסריט ידוע מראש. לא כיף. לא אורגזמה ממש. סתם פרקן נעים כי חייבים פעם ב....
ואז יום אחד היא אומרת לך שהיא רוצה לנסות עם אישה. כי עם גבר יהיה לך קשה לקבל שהיא שוכבת והיא יודעת את זה. ואז היא נכנסת לכל מיני אתרי פלירטים וסטוצים של לסביות ונפגשת עם נשים פה ושם. ואתה יודע, והיא לא מסתירה אלא משתפת, ואתה משחק אותה שזה סבבה לך, "כל עוד היא לא שוכבת עם גבר" ויש את הבדיחה הקבועה של "טוב אם יילך אז תקראי לי להכנס באמצע" למרות שזה ברור לך שזה לא יקרה, ואתה אפילו לא מרגיש בנוח לומר לה שזה לא כזה כיף לך לחשוב שהיא שוכבת אפילו עם אישה, ואתה אפילו כועס על עצמך שזה מפריע לך, כי במילא לא לה ולא לך בא אחד על השנייה אז מה לעזאזל מפריע לך שהיא רוצה קצת סקס טוב? הרי גם לך בא.
ואז היא אומרת לך: "תנסה גם אתה, צא וחפש מישהי... לא מפריע לי... תתנסה עם אחרות". ואתה מגחך לה ואומר לה "כן... ברווור" ומחווה בידך תנועה של "ממש.... בחיים לא!" אבל בפנים בלב אתה פתאום נושם מהר ובהתרגשות.
"אולי כן?", אם לה מותר אז אולי גם לי? היא הרי מאשרת בעצמה".
ואתה פתאום מבין שהחיים זה לא דיסני ואפילו לא נטפליקס. מקסימום שילוב של "סיוט ברחוב אלם" עם "גרון עמוק" בשילוב "היפים והאמיצים" אבל על ספידים וכדורים נוגדי דיכאון וויאגרה.
אז אתה מתאהב, ונישא, ועושה ילדים. ופתאום משעמם בעבודה, ושגרה בנישואין, והילדים עוזבים את הבית ואתה נשאר עם עבודה מתישה ושגרתית וחוסר שמחה אמתית בשום דבר שאתה עושה. ואז גם פתאום האהבה משתנה, והזוגיות, ואחרי 20 שנה של לעשות סקס עם אותה אישה, אחרי שראית אותה מורידה שערות ברגליים, והיא הריחה את הנפיחות שלך, ואתם רבים שוב ושוב על למה לא ניקית את הכלים או למה את לא אוספת את השערות הארוכות שמתאספות בתחתית המקלחת החיים פתאום שממה. ריקנות. אין התלהבות, אין שמחה, אין התרגשות וסקרנות ואתגר והדם קצת שוקע בוורידים בעייפות משלו ולא מתחמם בקלות. מקסימום בטמפרטורת החדר.
ואחרי 20 וכמה שנים ביחד אתה עם "שותפה לבית" שעושים דברים ביחד ומארגנים מסדרים ודואגים לבית וזה לזה. ויש חיוכים, ויש הצגות וסרטים וטלוויזיה וללכת למקומות ביחד. אבל אין אפילו נשיקה. רק על הלחי. ופעם בחודש-חודשיים סקס מכני צפוי ושבו הכול תסריט ידוע מראש. לא כיף. לא אורגזמה ממש. סתם פרקן נעים כי חייבים פעם ב....
ואז יום אחד היא אומרת לך שהיא רוצה לנסות עם אישה. כי עם גבר יהיה לך קשה לקבל שהיא שוכבת והיא יודעת את זה. ואז היא נכנסת לכל מיני אתרי פלירטים וסטוצים של לסביות ונפגשת עם נשים פה ושם. ואתה יודע, והיא לא מסתירה אלא משתפת, ואתה משחק אותה שזה סבבה לך, "כל עוד היא לא שוכבת עם גבר" ויש את הבדיחה הקבועה של "טוב אם יילך אז תקראי לי להכנס באמצע" למרות שזה ברור לך שזה לא יקרה, ואתה אפילו לא מרגיש בנוח לומר לה שזה לא כזה כיף לך לחשוב שהיא שוכבת אפילו עם אישה, ואתה אפילו כועס על עצמך שזה מפריע לך, כי במילא לא לה ולא לך בא אחד על השנייה אז מה לעזאזל מפריע לך שהיא רוצה קצת סקס טוב? הרי גם לך בא.
ואז היא אומרת לך: "תנסה גם אתה, צא וחפש מישהי... לא מפריע לי... תתנסה עם אחרות". ואתה מגחך לה ואומר לה "כן... ברווור" ומחווה בידך תנועה של "ממש.... בחיים לא!" אבל בפנים בלב אתה פתאום נושם מהר ובהתרגשות.
"אולי כן?", אם לה מותר אז אולי גם לי? היא הרי מאשרת בעצמה".
ואתה פתאום מבין שהחיים זה לא דיסני ואפילו לא נטפליקס. מקסימום שילוב של "סיוט ברחוב אלם" עם "גרון עמוק" בשילוב "היפים והאמיצים" אבל על ספידים וכדורים נוגדי דיכאון וויאגרה.