צרת רבים משחררת.
אני מגמגם שנים רבות,גילי קרוב ל 50. במשך שנים רבות עשיתי כל מאמץ להסתיר את הגימגום,דבר שדרש מאמצים רבים,נפשיים בעיקרם,המענין שרבים כנראה ידעו ולמרות זאת כל שיחה דמתה ליציאה למלחמה וכל משפט היה קרב בנסיונות להסוות התקעות. כאשר נתקלתי במגמגמים אחרים חשתי הקלה מאחר והיתה הרגשה כי מדובר במום ו/או נכות שרק אני סובל ממנה, העובדה שגיליתי כי יש רבים כמוני הקלה מאד. כיום ברור לכולנו כי כאשר אנו מורידים את חשיבות הדיבור או את החשש שבן שיחנו יזלזל בנו בגלל הגימגום,הגימגום נעשה קל ולעתים חולף. התסכול נובע בעיקר כאשר השיחה שוטפת ואני רוצה להביע דעה,שלדעתי מקורית ותורמת, במקרים רבים אני נרתע במיוחד אם נמצאים אנשים לא מוכרים, כנ"ל לגבי סיפור בדיחות, מאחר וזה יראה מגוחך להיתקע בגימגום בגלל בדיחה. הפורום בנושא גימגום יכול לתרום רבות למגמגמים בכך שיבינו שמה שהם מרגישים כסוף העולם, "רצון להעלם", היא תחושה שמשותפת לרבים וטובים. הרצון שלנו לשמוע ולפגוש מגמגמים מצליחים מהווה גם זריקת עידוד. לעתים חלמתי לעבור למדינת מגמגמים שבא הגמגום כבר אינו "פקטור",ואז ניתן להתיחס לתכונות אחרות. כשהיתי ילד וזה היה מזמן,חשבתי שהזמן יעשה את שלו,חיפשתי חומרים וספרים על גימגום,טיפולים וכדומה,לא היה בנמצא. בשנים האחרונות חל מהפך בנושא. כמגמגם ותיק השלמתי עם העובדה שאין תרופה לבעיה, ישנם טכניקות להקלה. הכי חשוב לדבר על הנושא ולהבין שהכל נגמר, כולל הגימגום ואין לתת לאנשים ככלל משקל חשוב מידי,הם טרודים בעצמם ואינם מסוגלים להבין איזה מאמצים ותרגילים אנו עושים כדי להמנע מדיבור או לעקוף מילה. נהניתי מאד לקרוא את ההודעות, נהניתי ממידת הגילוי והכנות ורמת הכתיבה. לדעתי,אין פורומים רבים שתורמים כדוגמת פורום למגמגמים שממש מקל על ההרגשה ומשפר את הבטחון העצמי. תקוותי שישאר. ד"א אני מופתע שקופות החולים המשקיעות משאבים רבים בטיפול,אינן מוצאות לנכון לתמוך בפורום כזה ולידע מגמגמים בקיומו. ערב טוב.
אני מגמגם שנים רבות,גילי קרוב ל 50. במשך שנים רבות עשיתי כל מאמץ להסתיר את הגימגום,דבר שדרש מאמצים רבים,נפשיים בעיקרם,המענין שרבים כנראה ידעו ולמרות זאת כל שיחה דמתה ליציאה למלחמה וכל משפט היה קרב בנסיונות להסוות התקעות. כאשר נתקלתי במגמגמים אחרים חשתי הקלה מאחר והיתה הרגשה כי מדובר במום ו/או נכות שרק אני סובל ממנה, העובדה שגיליתי כי יש רבים כמוני הקלה מאד. כיום ברור לכולנו כי כאשר אנו מורידים את חשיבות הדיבור או את החשש שבן שיחנו יזלזל בנו בגלל הגימגום,הגימגום נעשה קל ולעתים חולף. התסכול נובע בעיקר כאשר השיחה שוטפת ואני רוצה להביע דעה,שלדעתי מקורית ותורמת, במקרים רבים אני נרתע במיוחד אם נמצאים אנשים לא מוכרים, כנ"ל לגבי סיפור בדיחות, מאחר וזה יראה מגוחך להיתקע בגימגום בגלל בדיחה. הפורום בנושא גימגום יכול לתרום רבות למגמגמים בכך שיבינו שמה שהם מרגישים כסוף העולם, "רצון להעלם", היא תחושה שמשותפת לרבים וטובים. הרצון שלנו לשמוע ולפגוש מגמגמים מצליחים מהווה גם זריקת עידוד. לעתים חלמתי לעבור למדינת מגמגמים שבא הגמגום כבר אינו "פקטור",ואז ניתן להתיחס לתכונות אחרות. כשהיתי ילד וזה היה מזמן,חשבתי שהזמן יעשה את שלו,חיפשתי חומרים וספרים על גימגום,טיפולים וכדומה,לא היה בנמצא. בשנים האחרונות חל מהפך בנושא. כמגמגם ותיק השלמתי עם העובדה שאין תרופה לבעיה, ישנם טכניקות להקלה. הכי חשוב לדבר על הנושא ולהבין שהכל נגמר, כולל הגימגום ואין לתת לאנשים ככלל משקל חשוב מידי,הם טרודים בעצמם ואינם מסוגלים להבין איזה מאמצים ותרגילים אנו עושים כדי להמנע מדיבור או לעקוף מילה. נהניתי מאד לקרוא את ההודעות, נהניתי ממידת הגילוי והכנות ורמת הכתיבה. לדעתי,אין פורומים רבים שתורמים כדוגמת פורום למגמגמים שממש מקל על ההרגשה ומשפר את הבטחון העצמי. תקוותי שישאר. ד"א אני מופתע שקופות החולים המשקיעות משאבים רבים בטיפול,אינן מוצאות לנכון לתמוך בפורום כזה ולידע מגמגמים בקיומו. ערב טוב.
