שאני אבין...מישהו פה הגדיר איזה גיל הוא מאוחר

goldy

New member
בגיל 26 קיבלתי את הדיכאון של החיים

ההורמון שיוצר את הדיכאון הופרש אצלי במוח בכמויות גדולות כ"כ שהרגשתי אותו מופרש ואח"כ הרגשתי אותו נספג.
אני בטוח בדבר משום שבכל פעם שהופרש בכיתי מייד כמו נקבה מטומטמת (ויסלחו לי הנקבות המטומטמות שחושבות שאם הן מחפשות להעלב אז יכולות להכתיב לי איך להתבטא).

הדבר קרה כ8 שנים לאחר שיחרורי ממע' החינוך הממלכתית: פיתאום כבר לא הייתי כפוף לסירוס המתרוממים מאז כיתה א', וגב' צדק נחלשה משמעותית: פיתאום האופי שלי התפרץ והבנתי מה הפסדתי כל השנים. (ע"ע: "אני רוצה חברה אבל לא מפריע לי שאין לי")
 

MotheRonit

New member
שאני אבין...מישהו פה הגדיר איזה גיל הוא מאוחר

כי נראה לי שהמאוחר שלי הוא לא מאוחר של מישהו אחר?

יעני 20 פלוס זה כבר קשישה?

והחוסר הזה... כמה חסר הוא צריך להיות?
 


לפי מה שזה נראה כרגע, החברה מסביב נותנת הרגשה שאם עברת איזור גיל חטיבה-תיכון בלי התנסות כלשהי, המצב שלך לא משהו.

קצת עצוב, אבל... *נאנחת*
 

Reyn

New member
החברה לא אשמה בכך.

אנשים הופכים ליצורים מיניים בגילאי העשרה המוקדמים - משם ואילך יש לנו סקרנות זוגית ויצר מיני. זה רק טבעי שהסקרנות והיצרים מצטברים לאורך השנים, ושאנחנו נעשים מתוסכלים יותר ככל שמתרחקים מהגיל שבו התחיל החשק הראשוני.

לדעתי, גם אם תשימי על אי בודד נער שגדל בג'ונגל ולא פגש מעולם אנשים אחרים, ותתני לו תמונת עירום של בחורה בלי להגיד לו מה זה ומה אמורים לעשות עם זה, הוא יחוש משיכה אליה. ואחרי עשר שנים הוא יהיה מתוסכל שטרם הזדווג איתה, למרות שאף אחד לא אמר לו מעולם ש"צריך לעשות סקס בגיל כזה וכזה". אותו דבר לגבי נערה על אי בודד, כמובן.

בני אדם הם בסך הכל סוג של חיה מבוייתת.
 

not lonely

New member
מעניין לשמוע מה הסיפור שלהם

אולי צריך לארח אותם וללמוד מהבעיה שלהם.
 
מצד אחד, אני מסכימה איתך.

ככה אנחנו בנויים, הורמונים משתוללים ובלה בלה בלה...

אבל לא צורם לך לשמוע ילדים מדברים על סקס? ומבחינתי נער\ה בגיל 15, זה עדיין ילד\ה...
הם לא בדיוק יודעים מי-מה-מו בכל העניין הזה, שלא נדבר גם על הידע שלהם באמצעי מניעה, ויש בינהם גם את אלה שעושים סקס רק מתוך לחץ חברתי של "להיות בתול זה לא IN".


או שאולי רק לי זה מציק...
 

Reyn

New member
כשאת היית בת 15, לא הרגשת כמו ילדה.

הרגש הכי חזק שהרגשתי בחיי עד כה שמתקרב לאהבה היה אי שם בגיל 14, כשפיתחתי קראש חזק כלפי ידידה מהכיתה. כמובן שזה הסתיים ב"מצטערת, אני חושבת עליך רק בתור ידיד". אבל אני מאמין שאם היינו יוצאים אז, ושוכבים יחד לראשונה בסביבות גיל 15, זה היה יכול להיות יפה ואמיתי.

מי שנסתכל עכשיו על בני 15 ונגיד "הם רק ילדים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם"? זו תכונה אנושית מוזרה, להתנשא על פני צעירים מאיתנו, ומה שמעניין זה שהיא לא עוברת עם השנים. בעוד עשר שנים תסתכלי גם על בני 24-5 ותגידי "הו, הצעירים התמימים הללו". האם זה אומר שאת צעירה תמימה היום? לא, את פשוט שונה ממה שתהייה בעוד עשור. לא טובה יותר או פחות, רק שונה.

לצד זה, בכל גיל יש אנשים שפועלים רק מתוך לחץ חברתי. הם אדיוטים, ומעולם לא היתה לי סימפתיה לאידיוטים.
 
עד היום אני מרגישה בת 15...


ובאופן כללי אני מרגישה שהנוער דיי התקלקל.

ויכול להיות שאתה צודק, שאנשים שמבוגרים מאיתנו בעשור חשבו ככה גם על הדור שלנו.. אבל הכל היה יותר תמים אז, לא?

ז"א, עישון בגיל צעיר ממש לא היה קיים, או טלפון סלולרי לילדים (ועכשיו יש ילדים קטנים עם אייפונים!!!) או השפה המלוכלכת שילדים משתמשים בה..

לגבי אנשי הלחץ החברתי, מסכימה לחלוטין.
 

Reyn

New member
כל דור מרגיש שהדור אחריו התקלקל

דור האינטרנט מתנשא על דור הסמארטפונים
דור הטלוויזיה מתנשא על דור האינטרנט
דור הקולנוע מתנשא על דור הטלוויזיה
דור הרדיו מתנשא על דור הקולנוע
והדור שלפני הרדיו התנשא על דור הרדיו. זה אמיתי, פרסומים מהתקופה ההיא מדברים על כך שתשדירי רדיו הורסים את הנוער, מעודדים אלימות וכן הלאה.
סביר להניח שגם כשהמציאו את הספר הראשון היה מישהו שצעק "ספרים מזיקים לבריאות ומשחיתים את הנוער!"

הכל חלק מהנטייה האגוצנטרית, צרת-האופקים, המטופשת, השמרנית והפרנואידית של המין האנושי להיצמד למה שמוכר לו וקרוב לליבו; ולפחד, לשנוא או למתוח ביקורת על דברים חדשים שמשנים את המציאות שלנו, בגיל שבו אנחנו מפחדים שהמציאות תשתנה.
חלק מהשינויים אמיתיים, וחלק מתקיימים אך ורק בתפיסת המציאות הסובייקטיבית המעוותת שלנו. כך או כך, זה טבעי שאת ואני מרימים גבה לנוכח הדור הצעיר שהושחת כביכול על ידי הטכנולוגיה המוגזמת וממתירנות החומרית והמינית. זה חלק מההווי האנושי. ועדיין סביר להניח שהדור הזה יתעלה עלינו בכל מובן.

העולם משתנה כל הזמן, ואנחנו בקושי פסיק בדפי ההיסטוריה.
 
בגיל 22-3 זה התחיל ממש להציק לי.

בעיקר דווקא כי אני טיפוס מיני.
בגיל 30 כבר כמעט אמרתי נואש
 
אה, ו...

יותר מחוסר ניסיון הפריע לי חוסר הזוגיות.
ככה זה - אני רומנטיקנית חסרת תקנה, לא רק חרמנית נלהבת
 

not lonely

New member
לא יודע באיזה גיל בדיוק

ולמעשה לא יודע אם הפריע לי החוסר זוגיות כמו שהפריע לי החוסר ניסיון מיני.
וגם היום אני לא בטוח שאני יודע כמה אני רוצה זוגיות כמו שאני רוצה ניסיון מיני.
 

shanit159

New member
לא צריך הגדרות...

זה לא צריך להיות פורום עם "תנאי קבלה".
כל מי שיש לו מה להגיד בנושא מוזמן ולא חשוב מה הסטטוס שלו....
 

MotheRonit

New member
אה שלא תבינו אותי לא נכון

אני אמשיך לא לעשות את זה.
(אז אני הארד קור? כבוד
)
עד שאחד מהדברים הבאים יבוא:
1. ימצא בן הזוג שאני מרגישה בטוחה ואוהבת ונאהבת מספיק בשביל לעשות את זה
2. יפיקו על זה סרט שובר קופות (סטייל "בתול בן 40"
) ואז אחזור לסעיף 1 רק עשירה יותר
 
למעלה