כן כן כן כן
אני לא יודעת ג´ודו או ללמד ג´ודו, אבל שמתי לב שילדים מראים שיפור עצום, אבל ממש עצום מג´ודו. ועוד שמתי לב שזה לא קורה מאמנויות לחימה מערביות. הווה אומר: קרב מגע לא, קראטה כן. ג´ודו הכי עדיף. לא יודעת למה, לא ממש יודעת מה מתרחש בשיעורים האלו, אבל אני ממליצה בטירוף וממש כותבת בדוח"ות: מומלץ חוג ג´ודו. יש לי בעיה עם בנות, כי הן בדרך כלל לא רוצות. עכשיו הסיפור שמאחורי: פעם עבדתי איזה שנה עם ילד מקסים. אבל מה? מסורבל שחבל על הזמן. היה לו רעד בפעולה, לא היה לו תיאום לא של הגוף ולא של תזמון ולא של כלום, הכל היה נופל לו ונשבר לו והוא היה נתקל בדברים. הוא גם היה ילד מאוד חולמני עם מלא דמיון (אוי איזה ילד מקסים !) וגם עם קושי במניפולציות כף יד. בקיצור, כל טוב הארץ וכל אחד מהקשיים: יחסית גדול. אחרי איזה שנה וחצי, הילד השתפר מאוד, התחיל להיות יותר מעשי וקונקרטי ופחות חולמני, בדמיונו העשיר הוא השתמש כדי לייצר דברים ופעילויות מעשיות, הסרבול התחיל להשתפר, אבל מה? עדיין רעד ועדיין הכל קיים רק במנות קטנות יותר. פתאום יום אחד אני שמה לב שהילד כבר ממש לא מסורבל ולא רועד והכל אצלו בגוף ממש בסדר (מלבד מניפולציות כף יד). אני שואלת את האמא: מה נהיה ? אז היא אומרת לי: נכון שהוא נורא השתפר ? הוא כבר שלושה חודשים הולך לג´ודו. זהו. מאז כל ילד מסורבל אני שולחת לג´ודו ולעולם לא מתאכזבת. ניסיתי גם קרב מגע, קראטה וכל מה שיש מסביב. ג´ודו הכי טוב. אין לי מושג למה. אבל ככה זה בנסיון שלי. מה קורה עם אותו הילד? הוא המשיך טיפולים גם בכיתה א´ במסגרת מתי"א בשביל הכף יד, מהילדים האלו שהם מספיק מקסימים כדי שירצו לטפל בהם וההורים מספיק משקיענים. וזה כל מה שאני יודעת....
